ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

מה בין ארבע המלכויות, חד-גדיא ושיעבוד מצרים?

ע"י: ד"ר איתן פינקלשטיין

מדוע דווקא חד-גדיא נבחר לסיים את ההגדה של פסח? מדוע אשם מלאך המוות? ומה הקשר בין ארבע המלכויות מספר דניאל, שיעבוד מצרים וחד-גדיא?


בעיניים של חז"ל / פסח


 


מה בין ארבע המלכויות, חד-גדיא ושיעבוד מצרים?


"וַיֹּאמֶר אֵלָיו קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ וְתֹר וְגוֹזָל" (בראשית ט"ו, ט) - הראהו ארבע מלכיות שהן עתידין לשעבד את בניו, שנאמר: "וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו. [וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה]" (שם יב-יג). "אֵימָה" - זו מלכות בבל, "חֲשֵׁכָה" - זו מלכות מדי, "גְדֹולָה" - זו מלכות יון, "נֹפֶלֶת" - זו מלכות רביעית, רומי חייבתא. מכילתא דרבי ישמעאל, יתרו, ט.


שיר חביב הוא חד-גדיא, אך מדוע נבחר דווקא פיוט זה לסיים בו את ההגדה של פסח?  וכי לא היה מתאים יותר לסיים את ההגדה בעניין שנראה קשור יותר לעניין יציאת מצרים?


בנוסף לכך, יש לברר את מהותו של ה'צדק' שבפיוט זה. ראשית כל עולה השאלה במה חטא הגדי התמים, ומדוע לא התערב אבא וניסה למנוע את טרפתו. שאלה זו מתעצמת אם נניח שמדובר במשל, ואבא מייצג את ה' והגדי הקטן את ישראל.


בנוסף לכך, לפי תפיסה של שכר ועונש, הרי שלחתול שטרף את הגדי הגיע עונש - ולכן צדק הכלב שנשכו; המקל היכה את הכלב ה'צדיק', ולכן האש פעלה נכון כששרפה את המקל; המים כיבו את האש על לא עוול בכפה, ולכן טוב עשה השור כששתה אותם; השוחט פגע בשור התמים, ולכן הגיע לו עונשו מיד מלאך המוות; ואם כן מדוע העניש ה' את מלאך המוות?


אלא שנראה שהמפתח להבנת הפיוט חד-גדיא טמון בתפיסה שונה של השגחת ה' על ההיסטוריה של עם ישראל. נראה שהפיוט חד-גדיא הוא הרחבה של רעיון ארבע המלכויות המצוי לראשונה בספר דניאל, שדרשתנו קישרה אותו לבשורה לאברהם על שיעבוד מצרים.


דניאל מתייחס לראשונה לרעיון ארבע המלכויות כבר בפתרון חלומו של נבוכדנצר (פרק ב), ומרבית חזיונותיו של דניאל (פרקים ז-יב) הם פירוט של רעיון זה. בפרק ז מסומלות ארבע המלכויות על ידי ארבע חיות, כאשר דניאל מפרשם כחלוקה לארבע תקופות היסטוריות, שבהן ישלטו המלכויות לחלופין, עד שייעשה דין במלכות הרביעית (דניאל ז 11-9) ותקום מלכות עולם נצחית (שם, 14-13).


רבקה רביב (עיוני מקרא ופרשנות ח', עמ' 118-97) עמדה על כך שהחלוקה לארבע תקופות היסטוריות היתה מקובלת בקרב עמים רבים בתקופה המתחילה בשיבת ציון ועד לסוף ימיה של רומי. אחד החידושים שבתפיסתו של דניאל, ובעקבות כך בתפיסת חז"ל, הוא המשמעות הרוחנית של רעיון ארבע המלכויות: בתפיסה היהודית ההיסטוריה מתוכננת מראש על ידי ה' - וכשם שבבל, מדי ויוון עלו ונפלו, כך עתידה גם מלכות רומי להיחרב, ואחריה תופיע המלכות הנצחית של "קדישי עליונין ויחסנון מלכותא עד עלמא ועד עלם עלמיא (=קדושי עליונים, וירשו המלכות עד העולם ועד עולם העולמים) (דנ' ז 18).


חז"ל דרשו פסוקים ועניינים רבים כרומזים על ארבע המלכויות: ארבע הראשים של הנהר היוצא מעדן, ארבע החיות הטמאות, ארבע המתכות ששימשו להקמת המשכן, ארבע שמות נגעי הצרעת ועוד. אך הדרשה הקדומה ביותר שבה משווים חז"ל עניין מקראי לארבע המלכויות, היא דרשתנו העוסקת בברית בין הבתרים.


נראה שהסיבה לכך, היא שחז"ל ראו בבשורת השיעבוד שבברית בין הבתרים, נבואה שלאורה יש להבין לא רק את שיעבוד מצרים, אלא גם את עצמתם הזמנית של המלכויות האחרות. כשם שלמצרים ניתן כח לשלוט על ישראל - למרות שלא ברור במה חטאו ישראל, כך גם בבל, פרס, יוון ובעיקר רומי שולטים על ישראל - כחלק מהתוכנית האלוקית. וכשם שהובטח לאברהם שלבסוף "ְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל", כך גם מובטח לישראל ש'רומי חייבתא' (=החייבת בדין) תהיה בסופו של דבר בגדר "נופלת".


אלא שבניגוד לנפילת מצרים שהביאה באופן מיידי לכך שבני ישראל יצאו ביד רמה, התפוררותה של רומי לא שיפרה את מצבם של ישראל. בעל חד-גדיא כבר היה מודע לכך שההתגלות האלוקית לא הופיעה מיד אחרי ארבע מלכויות  הראשונות (שמייצגים החתול, הכלב, המקל והאש) אלא שהסתר הפנים ממשיך להתגלגל באמצעות סבב של ארבע מלכויות נוספות (שמייצגים המים, השור, השוחט ומלאך המוות).


הפייטן של חד-גדיא דורש מאיתנו להיאזר בסבלנות כפולה ומכופלת, עד למימושה המלא של התוכנית האלוקית, כשם שהיה על ישראל להיאזר בסבלנות לפי נבואת ברית בין הבתרים. מיקומו של פיוט זה בסוף ההגדה נועד לעודד את חוגג הסדר ולרמוז לו, כי אף על פי שיתמהמה - יש דין ויש דיין, ושבסופו של דבר "עתיד הקב"ה להוסיף ולגאול את ישראל ממלכות הרשעה כשם שגאל אותם ממצרים" (שמות רבה א, ה).


מתפרסם בעלון 'שבתון'

 

 

בית המדרש