ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

קיצור הלכות פסח

ע"י: הרב צבי יניר

הרב יניר מבאר בקצרה את הלכות הגעלת כלים,תענית בכורות,דיני ליל הסדר והשיעורים השונים של מצוות הלילה

בדיקת חמץ

להשאיר משהו שלא נוקה, כדי שלא תהיה בעיה של ברכה לבטלה.

ניתן לבדוק בפנס לכתחילה, פנס בקוטר שאינו גדול .

מה צריך הכשר?

דבר שאינו ראוי לאכילת כלב (וכן שאר בע"ח)אינו נחשב חמץ ומותר בהנאה (פת שעיפשה)

נחלקו ראשונים אם אסור לאכלה. והכריע המשנ"ב שגם הראש שמחמיר זה רק מדרבנן.

הרעיון להחמיר בסבון וקרם גוף וכדומ' הוא מצד סיכה כשתייה.

ולכן נראה שאין להחמיר בסיכה דאפי' אכילה כאן זה רק ספיקא מדרבנן ואף שהמשנ"ב החמיר (ומסתבר שגם השו"ע) לא מסתבר להחמיר שגם סיכה כשתייה בעניין זה, שהוי גם מחלוקת ראשונים. ובכלל לא שייך אחשביה שהרי נתערבב במפעל ולא משתמש רק בו.(ודלא כיש מי שמחמיר)

לחומרי ניקוי אין שום הו"א שצריך הכשר.

לסבון, שמפו, בושם, משחת שיניים יש הו"א אך להלכה ברור שלא צריך הכשר. (רק משחת שיניים לילדים שבולעים צריך הכשר)

קטניות

החומרא לדעת הרב היא לא יותר מאשר חיטה. וכמו בחיטה מבושלת או בעין או חלוטה ברותחין אין איסור חמץ ה"ה בקטניות. וה"ה שמותר לחולה אף בלא סכנה וכן אין לדקדק אם ייטוף מהשמן לתוך התבשיל.וכן מותר לקיים קטניות בבית. (וכן בבטל ברוב אין בעיה בקטניות עיין גם תחומין י"ד מאמר של הרב פריס)

 ומה שכתוב שמותר בשמן רק להדליק עיי"ש במשנ"ב שמדובר בשמן שקודם נשרה במים שאז בו שייכת החומרא אך שמן שבימינו שמפיקים בלא שרייה במים וכנ"ל קטניות עצמם לו היה ניתן לאכלן בלא שריה במים אין בהם איסור. טענו נגד הרב שיש מנהג . הרב ענה שלא שייך מנהג בדבר שלא היה קיים...

ולכן יש רבים שמקילים בשמן סויה אחרי שבררו שהוא משומר מביאת מיים (ואף שאינו משומר הרי מעיקר הדין גם מצה מותר לאוכלה כשאינה משומרת אלא שאינו יוצא בה ידי מצווה). (התורה חסה על ממונם של ישראל).

בכלל לא ברור שסויה זה קטניות.

בטנים אינם קטניות. וגם אם היו אם הם קלויים בלא שהיה ביאת מיים הרי הם מותרים... מדינא.

בכלל בכל ספק קטנית לקולא.

מוצרי חלב של בהמות שאכלו חמץ לפני ואחרי הפסח

מעיקר הדין בהמה שאוכלת רק דברים אסורים כגון איסורי הנאה חלבה מותר. (כיוון שאשתני)

 גם לאוסרים  מקילים כשזה וזה גורם, ונחלקו אחרונים אם יש היתר גם בחמץ של זו"ז גורם. (בודאי בפסח עצמו דלא בטל אפי' בכל שהוא)

קולא מכוון אחר (האלף לך שלמה) שבטל כבר אצל הגוי לא החמירו חכמים שאוסר במשהו... ולכן אף אם האכילה בשעת החליבה ויש לחוש שנפל חמץ לחלב בטל בשישים.

האג"מ מקל לגמרי מ"מ ודאי שאין להאכיל בהמתו חמץ בפסח דהוי איסורי הנאה. כיום יש תחליפים פעם היו מוכרים את הבהמות לגוי כי לא הייתה ברירה אחרת. תנובה חוששת למחמירים ולכן מקפידים שלא לקחת חלב מהדרין מבהמות שאכלו חמץ בתקופה שלפני פסח.

דיני הגעלת כלים

הכלל "כבולעו כך פולטו"

כלים שבאו במגע עם החמץ ע"י מים חמים די בהגעלה.

כלים שבאו במגע ישיר עם החמץ בלא מים (בחום) צריכים ליבון רגיל.

(ליבון קל-שווה ערך להגעלה ונועד בעיקר לחורים וסדקים שלא ניתן להוציא את האיסור או במקומות שמחמירים מעבר לדין שלא להסתפק בהגעלה).

כלי שרוב תשמישו בצונן מעיקר הדין די בשטיפה, אך לכתחילה נהגו ע"י הגעלה או שריה במים 3 יממות. (מחליפים את המיים כל 24 שעות, אין הכרח שה3 יממות יהיו רצופות, אך יש הכרח שכל יממה בפני עמה תהא רצופה.(תנא סעי' כה, כא משנ"ב ס"ק קיח)

כבוש דינו כמבושל וצריך הגעלה או ג' ימים רצופים. (הקולא היחידה בכבוש היא שניתן להכשיר גם כלי חרס! (תנא,כא))

ליבון-השהיה על האש עד שהכלי מאדים או שינתזו ממנו ניצוצות אם נכה עליו בצד שאינו במגע עם האש.

הגעלה- הנחת כל הכלי במיים רותחים. (כלי ארוך אפשר בשלבים.(תנא,יא) 

          יש להקפיד-   לפני ההגעלה לנקות ולשפשף היטב מכל ליכלוך, (מקום שאי אפשר אז 

                             ליבון קל)

                            לא להניח הכלים בכלי ההגעלה לפני שהמיים רתחו.

                            כדאי תמיד להוסיף סבון למיים הרותחים. (מהני גם לכלים בני יומן,

                            וגם לכלי בשר וכלי חלב ביחד)

                            לא להכניס כמה כלים בבת אחת, אלא אחד אחד. (תנב,ג)

                            לחכות מעט לפני הוצאת הכלי כדי שהמיים ישובו וירתחו (בעיקר

                             בכמות גדולה)

נהוג-מיד אחר שמוציאן להדיחם במים קרים שלא יחזור ויבלע ממים רותחין שיש בהן פליטת חמץ.(לא לעיכובא) (תנב,ז)

       ליבון קל- שאם נניח קש או חוט בצד שאינו במגע עם האש ישרף

    ד. פרוט הכלים

כלי חרסינה-דינה כחרס ואין לה תקנה אם בלעה בחמין (אפי' בכלי שני)(רמ"א סע' א')

כלי דורלקס,פיירקס-(שבלעו בחם)אין מכשירין דיש הסוברים כלי זכוכית הם כחרס.

כלי זכוכית שבלעו בקר, כגון כוסות צנצנות או בקבוקים-ג' יממות במיים קרים

סכו"ם-נהגו להגעיל בכלי ראשון אף שמשתמשים בו לפחות בכלי שני.

כלי פלסטיק-דינם ככלי מתכת.

כלי עץ-מעיקר הדין מועילה הגעלה אך נהגו שלא להכשירם. (תנא,י"ז ובבה"ל)

סירים-הגעלה בכלי ראשון.

סיר גדול- ממלאים את כולון במיים ומרתיחים  (עם סבון כנ"ל) עד שיגלשו

תנור-לנקותו היטב. להמתין 24 שעות ללא שימוש. להפעילו לדרגת חום הגבוהה ביותר (שיהיה בחום מקסימלי במשך דקה לפחות). יש שנהגו שלא להכשיר תנור לפסח. 

כיורים ושייש-(נירוסטה)-עירוי מכלי ראשון (בבן יומו צריך סבון) בקילוח רצוף!

 כיור חרסינה-מקילים אף שבולע בכלי שני ע"י עירוי מכלי ראשון והנחת רשת או כיור מפלסטיק. (בכל מקרה אין לסתום הכיור ולמלאו מיים חמים (שהיד סולדת) ולהניח בפנים כלי פסח!)

שיש-ערוי מכ"ר וכסוי פלסטיק או נייר כסף

קרש חיתוך-כיוון שמלא חריצים יש לקנות חדש

פומפיה- הגעלה

מחבת-מעיקר הדין די בהגעלה, אשכנזים נהגו ללבנו בלבון קל.

סכיני חיתוך (ידיות פלסטיק)-ליבון קל לידית (אם אפשר) . את הלהב די בהגעלה.

תבניות של תנור-נהגו שלא להכשיר

שלחנות-כיוון שלא מניחים עליהם סירים רותחים יש לערות מכלי ראשון.(כיוון שלפעמים נשפך מרק וכדו')

מבערי הגז-די לנקות מדינא. נהוג להבעיר לכמה דקות.

המשטח- ניקוי וערוי מכלי ראשון

חצובות-ליבון, נהגו גם לעטוף

מבשרי לחלבי ולהפך

          בפסח מותר. בשאר השנה אשכנזים מחמירים שלא, ספרדים מקילים.(משנ"ב תנא ס"ק י"ט)

דוד חשמלי-עדיף אם אפשר לפרק את הברז לנקותו ולהערות עליו מיים רותחים. את הדוד יש לנקות מאבן כמה שאפשר (ע"י החומרים המיוחדים) להרתיח מיים עד שיגלשו אל מעבר לשפתו. (הכנסת סוכר תסייע לגלישת המים)

הערה-כלי אלומיניום (וי"א סירי נירוסטה חדשים) יש להגעילם דהעולם טוען שמושחים אותן בשומן חזיר...?

תענית בכורות

בכור בין מאב ובין מאם

ליל הסדר

לכתחילה 5 זיתים מצה בדיעבד די בשלושה. וכן שני זיתים מרור. (רצוי לכתחילה שלפני כל בוגר יהיו מונחים שלוש מצות)

מוציא מצה-שני זיתים כזית מהשלמה (העליונה) וכזית מהפרוסה (האמצעית)

                   בדיעבד יצא גם בכזית אחד.(משנ"ב תעה סקי"א)

כזית מרור (טובל בחרוסת, אך לא משהה וכן מנער החרוסת שלא יתבטל טעם מרירותו)

כורך-כזית מצה (התחתונה) וכזית מרור

אפיקומן(מהאמצעית מהפרוסה השניה הגדולה)-לכתחילה שני זיתים

                  אחד זכר לפסח ואחד זכר למצה הנאכלת עמו:  לפני חצות! (12.30)

שיעור כזית

השיעור המקובל הוא ע"פ הגר"ח נאה שביצה זה 57.6 סמ"ק (בדיקה שערכתי בביצים מספר 2 העלתה שעם קליפה זה 62.5 סמ"ק) וכזית לפי התוס' הוא 28.8 ולפי הרמב"ם  פחות מ19.2 (עיין במקראי קדש עמ' תריח שהאבני נזר והחלקת יואב סבורים שכזית זה כפשוטו כזית של ימינו שגם הגדולים ביותר אין בהם להערכתי יותר מ5 סמ"ק)    

לפי"ז ע"פ המשנ"ב יש בזית הראשון של המצה לאכול 28.8 סמ"ק ועוד 4 זיתים של 19.2 ובמרור בזית הראשון צריך 28.8 ובזית השני שלא מעכב לברכה די ב19.2

הלכה למעשה

מה המשקל הסגולי של מצה? יש בזה מחלוקות גדולות מה שברור שזה פחות ממים שהרי המצה צפה במים!

שיקול נוסף-האם כל אדם יכול לאכול 5 זיתי מצה וחוץ מזה סעודת חג?

משקל מצת מכונה הוא כשלושים גרם. יש דעות שכזית הוי חצי מצה , שליש מצה ואף מצה שלימה! (שאז כביכול המשקל הסגולי של מצה הוא בעצם כמים!)  חצי מצה ועוד ארבע פעמים שליש מצה הם שיעור סביר לכל אדם. לעומת זאת מצה שלימה רק "צדיקים" מסוגלים לאכול קרוב ל4 מצות.

מצה שמורה

יש להקפיד בכזית הראשון ובאפיקומן. ומי שיכול גם בשאר 3 הזיתים. בשאר הפסח מובא בשם הגר"א שהיה מחמיר שמא בא מים עוד במחובר לקרקע (כשיבש וכבר ל"צ לקרקע) וקמח שמורה נהגו לעשות רק מחיטים שנקצרו לחות. אך מפסק השו"ע עןלה שזו חומרא בעלמא.

4 כוסות

לשתות לכתחילה רביעית ועדיף לשתות רוב כוס בכוס גדולה גם אם היא יתור מרביעית. ומי שקשה לו יקח כוס של רביעית. (86 סמ"ק). מי שאסור לו לשתות יין ישתה חמר מדינה (משקאות קלים)

מצה עשירה (מי פרות)

אשכנזים מחמירים שלא לאכול בפסח וספרדים מקילים. בעצם גם לאשכנזים לא היה ראוי להחמיר יותר ממצה רגילה, אם אפו בלא שהחמיץ (כמו קטניות). אלא שחוששים לשיטה שזה מחמיץ מהר יותר, ונוצר המנהג שלא לאכול כלל אפי' כשנאפה מיד

חילופי מנהגים בשרויה ובקטניות

מותר לאכול בכלים של מי שלא נוהג שרויה או קטניות.

מצות תימניות מותרות מעיקר ה דין באכילה לאשכנזים וספרדים, אף שהספרדים והאשכנזים נהגו לסרק את המצות ולעשותן דקות משא"כ התימנים. (מי יותר קרוב למצות שעשו ישראל במדבר)

כתיבה בחול המועד

יש למקל לכתוב בכתב שלנו או במחשב על מי לסמוך.

ערוך השלחן-כתיבה היא היתר מיוחד כיוון שנעשית בצינעא ובלא טורח

 

 

בית המדרש