ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

קל שבקלין - ונתמנה פרנס על הצבור?!

ע"י: ד"ר איתן פינקלשטיין

בהפטרת פרשתנו אנו קוראים על דמותו המרוכבת של יפתח, שחז"ל ראו בו דוגמה למנהיגות פחות איכותית. מה צריך להיות היחס למנהיגים שאינם כמשה ואהרון, והאם יש סיכוי שלאחר ליקוי מאורות מנהיגותי יפציע אור חדש?


"וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם ה' אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן... וַיִּשְׁלַח ה' אֶת יְרֻבַּעַל וְאֶת בְּדָן וְאֶת יִפְתָּח וְאֶת שְׁמוּאֵל" (שמואל א' י"ב, ו-יא)... שקל הכתוב שלשה קלי עולם כשלשה חמורי עולם, לומר לך: ירובעל (=גדעון) בדורו - כמשה בדורו, בדן (=שמשון) בדורו - כאהרן בדורו, יפתח בדורו - כשמואל בדורו. ללמדך שאפילו קל שבקלין ונתמנה פרנס על הצבור - הרי הוא כאביר שבאבירים... הא אין לך לילך אלא אצל שופט שבימיו. ראש השנה כה ע"א.


מה מייחד את הדמויות שמוזכרות כמנהיגים 'קלי עולם'? מדוע נבחרו דווקא שלושת אלו כמייצגים מנהיגות בעייתית שגם אותה עלינו לכבד?


עיון בהפטרתנו מעלה שדמותו של יפתח מורכבת במיוחד. מחד, מדובר באדם בעל גאווה לאומית ראויה ששם שמים שגור בפיו, ובאישיות סוחפת המוכנה למסור את נפשה להצלת ישראל. מאידך, מוצאו של יפתח בעייתי, מתלקטים אליו אנשים ריקים, המשא ומתן עם זקני גלעד על תפקידו העתידי יכול להיתפס כעניין אגוצנטרי בשעה שחיי ישראל מונחים על הכף, ואף הנדר הנמהר שנדר ומימושו ביחס לבתו זכה לביקורת רבה.


יותר מכך, בפרק שלאחר ההפטרה מתואר כיצד לאחר שאנשי שבט אפרים באו בתלונה על יפתח על שלא הזמינם למלחמה בבני עמון, יפתח שחט בתגובה 42,000 איש משבט אפרים על מעבורות הירדן (שופטים י"ב, ו). ההשוואה המתבקשת להתנהגותו של גדעון, שגם הוא התמודד עם תלונה דומה של שבט אפרים, מעלה כי ניתן לפעול בדרכים אחרות לגמרי אל מול טענותיהם של שבט אפרים. לעומת יפתח, גדעון הצליח להרגיע את בני שבט אפרים בכך שנתן להם את התחושה כי תרומתם למלחמה משמעותית וחשובה באומרו "הֲלוֹא טוֹב עֹלְלוֹת אֶפְרַיִם מִבְצִיר אֲבִיעֶזֶר" (שופטים ח', ב).


השוואה זו מדגישה את היותו של גדעון חיובי מיפתח, אך גם אצלו אור וחושך משמשים בערבוביה. מן הצד האחד גדעון הוא נביא הפועל על פי דבר ה', הוא מצליח לגייס את ישראל למלחמה במדיין, גדעון מוכן לדלל את כוחו בעקבות ההוראה האלוקית, ולבסוף - הוא מצליח להושיע את ישראל.


אך מן הצד השני, בבית אביו של גדעון עומד מזבח הבעל עם עץ האשרה, גדעון זקוק לאותות ומופתים רבים על מנת להאמין בשליחותו, גדעון פוגע באנשי סוכות ופנואל (האם בצדק?), ולבסוף - אפוד הזהב שיצר לזכר הניצחון הפך לעבודה זרה שישראל זנו אחריה, ובנו אבימלך הוא סמל למנהיגות מושחתת. 


שמשון נראה כשופט הבעייתי מבין השלושה, הן בהתנהגותו המוסרית האישית, והן בכך שהוא השופט המשמעותי היחיד בספר שופטים שלא הצליח להושיע את ישראל מיד אויביהם, אלא רק פגע בהם באופן פרטי.


נדמה שקיימת התדרדרות עקבית ברמת ההנהגה, החל מתקופת יציאת מצרים, ועד לתקופת "איש הישר בעיניו יעשה" של סוף ספר שופטים. התקופה מתחילה בהנהגתם האלוקית של משה ואהרון, עוברת דרך יהושע שהצליח להביא את ישראל לשיאים של קדושה ואחדות שבמהלכם נכבשה הארץ, ממשיכה באהוד, ברק ודבורה שהצליחו להושיע את ישראל ובכתוב לא מודגשים חטאיהם, ומסתיימת בשלושת השופטים שהכתוב מונה את פגמיהם ושהגמרא מכנה אותם 'קלי העולם': גדעון, יפתח ושמשון.


גם בתוך שלשת השופטים הללו בולטת ההתדרדרות. גדעון הצליח לגייס תחת הנהגתו שבטים רבים ולפייס ולשתף שבטים שלא התגייסו מלכתחילה, יפתח הצליח לגייס רק את אנשי הגלעד וערך מלחמת אחים נגד שבט אפרים שלא התגייס בתחילה, ואילו שמשון גייס רק את עצמו - בעוד שאנשי שבט יהודה העדיפו להסגירו ליד הפלשתים. גדעון הצליח להכות את אויביו ואף לתפוס את מנהיגיהם עמוק בתוך שטח האויב, יפתח הצליח להכניע את אויביו, ואילו שמשון הסתפק בלהרוג פלשתים כבודדים במסגרת מלחמותיו הפרטיות.


אך נראה שדרשתנו רומזת לכך שדווקא לאחר שההתדרדרות הגיעה לשפל הגדול ביותר שלה (ואולי מפני כך), זרח אורו של שמואל, שהשיב לישראל את ההנהגה הראויה להם כבתחילה: " 'ונתת לאמתך זרע אנשים' - זרע ששקול כנגד שני אנשים, ומי הם? משה ואהרון שנאמר 'משה ואהרון בכהניו ושמואל בקראי שמו' " (ברכות לא ע"ב).


נראה כי מדרשתנו ניתן ללמוד מסר כפול. מן הצד האחד, יש לדעת שכל עוד אדם הוא מנהיגם של ישראל, חובה עלינו לכבדו בבחינת 'אין לך אלא שופט שבימך', גם אם מעשיו בעייתיים עד מאוד. מאידך, מדרשתנו אנו למדים שניתן וראוי להגדיר ולחלק בין מנהיגים שם 'חמורי עולם' לבין מנהיגים שהם 'קלי עולם'; שגם אם נראה שקיים תהליך עקבי של התדרדרות בהנהגה - יש אפשרות שיחודשו ימינו כקדם; ושלעיתים דווקא לאחר תקופה של ליקוי מאורות - יפציע אור גדול.    


המאמר מתפרסם במסגרת המדור 'בעיניים של חז"ל' בעלון 'שבתון'.

 

 

בית המדרש