ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

למה צמים בט´ באב?

ע"י: הרב דוד סתיו

מדוע צמים בתשעה באב?מהי דעת הרמב"ם בנידון?על כך במאמר הבא


מצינו במשנה "על ששה חודשים השלוחים יוצאים... על אב מפני התענית... ושהיה בית המקדש קיים היו יוצאים אף על אייר...". מהרישא של המשנה מובן שמדובר על זמן החורבן, ומהסיפא משמע שגם בזמן שבית המקדש היה קיים, היו יוצאים על אב מפני התענית, וכנראה התענו וצמו בט' באב בבית שני. יש שמחקו את המילה- אף, ואז יוצא שבזמן הבית היו יוצאים על אייר במקום על אב (טורי אבן). אך המפרשים את המשנה כפי שהיא מובאת לפנינו, טוענים שבזמן הבית החליטו להתענות בט' באב (רמב"ם). יש שתמהו על הרמב"ם, וטענו שזו טעות סופר (תשב"ץ), כי כתוב שבזמן שיהיה שלום, הצומות יהפכו לששון ולשמחה. המגן אברהם מביא מקורות במדרש שהיו שותים בט' באב, אך יש שמסבירים את המדרש על הסעודה בערב הצום.


הגמרא שואלת למה לא יוצאים השלוחים גם על תמוז וטבת מפני הצומות שחלים בהם, ומתרצת שיש שלוש אפשרויות לצומות: בזמן שלום- יהיו לששון ולשמחה. בזמן גזירת מלכות- יהיו צום. אין גזירת מלכות, ואין שלום- רצו מתענים, רצו לא מתענים.


נחלקו הראשונים בהבנת המושג שלום. רש"י הבין שכאשר אין יד העכו"ם תקיפה על ישראל, זה שלום. הקריטריון הוא הריבונות, ובזמן הגמרא אין שלום, ואין גזירת מלכות, ולכן זה תלוי ברצון. כך כנראה סבר גם הרמב"ם. הריטב"א טען ששלום זה בזמן המקדש, וגזרת מלכות זה בזמן שמד. רק בזמן שאין שמד ובית המקדש קיים, הצומות יהיו לששון ולשמחה. כאשר אין מקדש ואין שמד זה תלוי ברצון.


בין כך ובין כך, יש להבין את תשובת הגמרא מדוע לא יוצאים השלוחים על תמוז וטבת. הריטב"א טוען שהצומות הללו אינם החלטיים, ולכן לא יוצאים עליהם אפילו בזמן שצמים. הסבר נוסף שהוא מביא שבגלל שאלו צומות לא נצחיים, א"א לשגע את האנשים, שנה כן, שנה לא. הסבר נוסף מעניין מביא הריטב"א, והוא שבזמן רבי לא צמו, ולכן לא שלחו, ואילו בזמן הגמרא צמו, ולכן שאלו את השאלה.


עדיין יש לתמוה מה הקשר בין שמד וריבונות לצומות על חורבן הבית. לכאורה, התענית נתקנה על כזכר ואבלות על המקדש, אך נראה בגמרא (ר"ה יח) שחומרת ט' באב לא מפני החורבן אלא מפני שנכפלו בו הצרות.


מובא בגמרא (מגילה) שרבי ביקש לבטל את ט' באב, או לפחות לבטל את הצום שנדחה. תוס' תמהים על רבי, כיצד רצה לעקור את התענית. לכאורה אפשר לומר שהצום תלוי ברצון העם (כך מובא בר"ן בר"ה, וברמב"ם בפרוש המשניות). יש שהבינו שריבוי הצרות גורם לחיוב לצום, ואין כאן שיקול של רצון העם. כמובן, יש להבין את המונח "הוכפלו בו צרות", הרי גם בי"ז תמוז נאמר שהוכפלו בו צרות.


תוס' (ר"ה יח) טוענים שחומרת ט' באב היא מפני החורבן, שזה דבר חמור מאוד. הר"ן ע"פ הריטב"א  טוען שיכול להיות שחומרת הצום היא מפני הרציחות וייסורים שהיו מלווים.


הרמב"ם (תענית א) סוקר את ימי התעניות. הוא מונה את כל התעניות וטוען שהם מדברי קבלה, ולא מזכיר את רצון העם. לא נראה שיש הבדל בין ט' באב לשאר הצומות, וכנראה הרמב"ם סבר שבזמננו יש חובה לצום, כי יש גזירת מלכות. נראה שהרמב"ם סבר שחומרת הצום אינה בגלל החורבן, אלא בגלל הייסורים והצרות שהתלוו אליו. לפי הרמב"ם כל דיני התענית אינם האבל והצום, אלא החזרה בתשובה, והייסורים בהם אנו נמצאים כעת
סוכם עפ"י שיחה של הרב בשנת תש"ס

 

 

בית המדרש