ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

ירושת הבן - בבא בתרא קי.-קי:

ע"י: הרב מומי פאלוך

סוגייתנו עוסקת בירושת הבן. סוגייה זו נושקת בסוגיה מרכזית וחשובה היא שאלת ירושת הבת. שאלה זו עמדה בבסיס אחת המחלוקות הידועות בין הצדוקים והפרושים..

מקורות: בבלי קי.-קי:,

ירושת הבת: בבלי קטו:,מגילת תענית כד אב,ירושלמי ב"ב  ח,א,תוספתא  סוף ידים ,חידושי ר' חיים תרומות פ"ז,שיעורי ר' דוד פוברסקי קנג,רב צעיר , תולדות ההלכה  עמ' 326 -328,א' רגב , הצדוקים , 109-113,א' שמש, מגילות ב, מה גילה מנשה בן חזקיה,צ' בן ברק, ירושת נבות בישראל ובמזרח הקדום ( בעיקר פ"ד)

 

מבוא

סוגייתנו עוסקת בירושת הבן. סוגייה זו נושקת בסוגיה מרכזית וחשובה היא שאלת ירושת הבת. שאלה זו עמדה בבסיס אחת המחלוקות הידועות בין הצדוקים והפרושים.סוגייתינו מנוסחת כשאלת מקור לירושת הבן ואולם ברור הוא מהשתלשלות הדברים שהשאלה היא שאלת סדרי עדיפות -  האם בן קודם .

 

מבנה הסוגיה

בראשית הסוגיה מופיעה דרשה אחת :"איש כי ימות ובן אין לו -  טעמא דאין לו בן הא יש לו בן בן קודם". במהלך הסוגיה מופיעות מס' שאלות על דרשה זו, שאלות אלו מחדדות את תוקפה. בהמשך מופיעות שתי חלופות לדרשה שנדחות, ובסופו של דבר מחזירות אותנו לדרשה המקורית. בסופה של הסוגיה מופיעה דרשה נוספת הנותרת כמקור נוסף להעדפת בן.

 

הדין הקדום

הדרשה הראשונה מיוחדת. לא מדובר בדרשה הסוחטת מתוך הכתובים את ההלכה החדשה. דרשתינו היא דיוק מתוך דברי התורה העוסקת בקביעת סדרי עדיפות בירושה כאשר אין בן. הדרשה ממלאת את החלל ומסיקה מתוך מה שנאמר על מה שלא נאמר. אם אין בן עוברת הנחלה אל האח וכו'. מכאן ניתן ללמוד בדרך של היסק והשלמת החסר שכאשר ישנו בן הרי שהבן יורש. דרשה זו שאינה אלא חשיפת הנסתר, מלמדת אותנו על קיומה של מסורת ברורה בדיני ירושה . מסורת זו, כך נראה, היתה נהוגה ללא כל צורך בציווי. המסורת היתה מסורת ירושה פטריאכלית (האב במרכז) אגנאטית (העברה מאב לבן). כפי הנראה מסורת זו היתה מקובלת גם בחוקי המזרח הקדום בתקופה זו.

 

התחדשה הלכה

סוגייתינו  מחדדת דרשה זו ומעמתת אותה עם חלופות. נבדוק את החלופות ואת תוצאות הבדיקה.

1.למה יגרע שם אבינו כי אין לו בן -הא יש לו בן בן קודם. הצעה זו בנויה ברוח המדרש הראשון: דיוק החושף את הנסתר הידוע. הגמ' דוחה ראיה זו בטענה שדברים אלו הם דברי בנות צלפחד המתארות את המצב קודם שנתחדשה הלכה. יתכן, כך מציעה הגמ', ששינוי ההלכה המאפשר לבנות לירש כאשר אין בנים, ישנה לחלוטין את ההלכה.

נחדד מהלך זה.

מדברי הגמ' עולה שישנה תמונת עולם הלכתית ותרבותית מקובלת ובה רק הבנים יורשים. מצב קדום זה, כאמור לעיל, ידוע ומקובל בעמים השונים וגם ישראל במדבר נהגו עפ"י מסורת זו. מנהג זה מבטא מבנה תרבותי טיבעי בעל גוון אוניברסלי. על מסורת זו באו לערער בנות צלפחד. טענתם היתה שאביהם יישאר ללא שם והמשך. חידשה תורה שבת יורשת.

עתה עולה השאלה האם חידושה של תורה משנה את תמונת העולם המסורתית האגנאטית? האם בעקבות ירושת הבנות שונתה הזרימה המסורתית מאב לבן  ושונה מבנה המשפחה?

על מנת לענות לשאלה זו יש לחפש בקבצי ההלכות ה"חדשות" שלאחר מתן תורה, ומהם לקבל אישור להלכה הישנה ולתמונת העולם המסורתית שאב מוריש לבנו במסגרת מבנה המשפחה הפטריארכלי. את הדין החדש שבת  יורשת יש לפרש כחריג שאינו פוגע בכלל. מסקנת הגמרא בשלב זה היא מחוורתא כדשנינן מעיקרא.

 

קרוב

חלופה נוספת המחדדת גם היא את הדרשה המקורית היא, "הקרוב אליו" - הקרוב קרוב קודם. דרשה זו מלמדת שסדר העדיפות בירושה הוא עפ"י הקירבה. עתה עולה השאלה מי הוא הקרוב ביותר לנפטר? על מקומו של הקרוב מתחרים שניים: הבת והבן. הבן קם תחת אביו ביעוד ובשדה אחוזה ובת לא, ומכאן נסיק לכאו' שהבן קרוב יותר. הגמ' דוחה וטוענת שיתרון הבן עפ"י התפקידים המוזכרים אינם מקנים לו יתרון על הבת משום שבשאלת היעוד אין לבת כל הזדמנות, ומקרה של שדה אחוזה  זהה למקרה נחלה הנדון.

מהלך זה מלמדינו שקירבת הבן אינה מבוססת על מבחן התפקידים המשפחתיים, אלא מבוססת על מבנה משפחתי בסיסי המקובל ונותר מקובל גם לאחר מהפכת בנות צלפחד - ובן אין לו.

מהלך זה מחדד את הדרשה הראשונית. תפקידיו של הבן, ייעוד ושדה אחוזה אינם אלא סימן וביטוי לקרבתו המיוחד של הבן לאביו. מאחר ובן הוא המשכו של אביו ושאר בשרו, הוא מייעד את האמה וגואל את שדה האחוזה שמכר האב.

 

והתנחלתם

דרשה זו מבוססת על מהלך לא פשוט של השוואת נחלה לעבדים. כשם שעבדים עוברים בירושה לבנים בלבד ולא לבנות בניכם ולא בנותיכם כך גם הנחלה. דרשה זו חושפת את הקשר בין אבות ובנים על בסיס נשיאת האחריות על משק הבית ועיבוד הנחלה על רכושה הכבד הם העבדים.

 

בת יורשת

במס' מקומות מופיעה מחלוקת בין הצדוקים והפרושים בשאלה ירושת בת. המקור הקדום הוא מגילת תענית. במגילה שלפנינו שני נוסחים שונים. באחד מהם מופיעה דרישתם "תירש הבת עם הבן" ובאחר המדוייק יותר מופיעה הלכת הצדוקים: "הבת יורשת עם בת הבן". עפ"י הטענה השניה טענת הצדוקים עולה במקרה של לקונה בהלכה. מה דינה של הבת כאשר אין בן אך יש נכדה ובת? האם גם אז נאמר שהבת אינה יורשת?

הצידוק לטענתם עפ"י שני הנוסחים מורכב מק"ו: "מה בת בני הבאה מכח כחי תירשני בתי הבאה מכחי לא כ"ש?". קל וחומר זה בנוי משלושה שלבים: 1.בת באה מכח האב "חזקה" מבת הבן שבאה מהבן. 2.בת הבן יורשת כאשר אין בן.3. מסקנה - ק"ו שהבת תירש (עם בת הבן).

 

תשבות ריב"ז לצדוקים

תשובת ריב"ז לכאורה סתומה: "ומה בת בני שכן יפה כחה במקום האחין תאמר בבתי שכן הורע כוחה במקום האחים.." ריב"ז הפך את סימן השאלה לסימן קריאה. השאלה היתה מדוע הבת לא תירש והתשובה היא שהורע כוחה.

נראה שריב"ז חולק על התפיסה הכרונולוגית -פורמלית של דיני הירושה . לדעתם יש למדוד את דיני הירושה עפ"י סדר כרונולוגי וכל הקודם זוכה. כל דור חזק מהדור שאחריו ומכונה "כח". מכאן ברור שאם כח 2 יורש ודאי שכח 1 צירך לירש. מהלך זה מתאים  עד מאוד להרקה לתבניות לוגיות של ק"ו. ריב"ז מחזיר את המימד הקיומי הריאלי של דיני הירושה. אין למדוד את הירושה בכוחות ובסדר כורנולוגי. יתכן מצב של דור אחד שהורע כוחו לעומת דור אחר משום שיש נסיבות ומעמדות ושיקולים שונים. אחד השיקולים המרכזיים הוא מקומה של הבת לעומת הבן. בת הורע כוחה ולכן לא תירש אף לעומת דור 2.

ובכ"ז יש להבין מדוע בת הבן תירש ואילו הבת לא? אם אכן הופלו בנות מדוע עולה כוחם של הנכדות?

 

ירושלמי

בירו' מופיע ויכוח זה שבין הצדוקים והפרושים באופן שונה במעט. תשובת הגמ' לק"ו של הצדוקים מבארת את דבריהם במגילה: "לא. אם אמרתם בבת הבן שאינה באה אלא מכח האחים תאמרו בבת שאינה באה אלא מכח הזקן". הבת מתייחסת ישירות לאביה, וביחס אליה נקבע שלא תירש לעומת האחים. בת הבן יונקת את כוחה מן הבן עצמו ובשל כך עדיפה היא על הבת. במילים אחרות חסרונה של בת הבן שהיא מן המגדר החלש נעלם לעומת יחוסה ומקור ההשראה שלה- הבן. מתשובת הירו' למדנו עיקרון חשוב. מעשה הירושה הרישמי (והיחיד) הוא מהאב לבן . כל מי שמקבל אח"כ יונק הוא ממעשה ירושה זה ומתייחס אליו. היורשים הם בן לעומת הבת. ב"תחרות" זו גובר הבן. כל יוצאי ירכם של היורשים הראשונים קונים את מעמדם אבותם ולכם מעמדה של בת הבן קודם לבת עצמה.

 

בת במקום בן

חקרו האחרונים (ר' חיים הל' תרומה) ביחס בין אח במקום בן: האם האח נחשב יורש במעמד פחות, או שאינו נחשב כלל יורש במקום הבן? אחרוני האחרונים ( ר' דוד פוברסקי) הרחיבו חקירה זו ליחסי הבן והבת: האם הבת נחשבת יורשת במעמד פחות או שבמקום בן אינה נחשבת יורשת כלל? נראה עפ"י דברי הירו', ובפשטם של המקראות, שהבת היורשת אינה נמצאת במסלול הירושה של הבן כל ועיקר. עפ"י מבנה המשפחה המסורתי הורע כוחה של בת. בלשונו של ר' חיים אינה יורשת במקום הבן.

 מקומה של בת עולה מכיוון אחר לחלוטין הוא הכיוון המוסרי שנועד לשמור את שם האב הנפטר. מכח חריג מוסרי זה יורשת הבת. זכות ירושה זו קיימת רק בהנתן מצב של אב ללא בנים . במצב זה אכן יש לבת מקום לירש . בסוגיין למדנו שיתרנו של הבן על הבת ומעמדה כמי שהורע כוחה לעומת הבן קיים גם במקרה של בת הבן לעומת הבת עצמה. לאמור לא רק ביחס הבן אל הבת נחשבת הבת כאינה יורשת אלא גם ביחסי בת הבן לעומת בת מאחר וכוחה של בת הבן בא מהבן עצמו.

במילים אחרות ברור הוא שמשמעות הביטוי הורע כוחה של בת הוא שאין לבת מעמד של ירושה כאשר ישנם בנים. כח ירושתה קיים רק כאשר אין בנים ומכח טיעון חריג הבא להגן על שם האב הנפטר. יחסי בן ובת אינו דומה כל ועיקר ליחסי אב ואח. במקרה זה האחרון קיימת תחרות אמיתית ושאלה של תעדוף בין שני יורשים אפשריים.

 

 

בית המדרש