ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

על ´דרך ארץ שקדמה לתורה´ ומקום האישה בהלכה

ע"י: עקיבא ביגמן

בשורות הבאות אבקש להדגים היבט מסוים של משנת הנורמאליות, העוסק באחד ממנגנוני האיזון שיצרה התורה במערכת קבלת ההחלטות של האדם. מנגנון שתפקידו לשלב בשיקולים המנחים את האדם מלבד אלו התורניים והאידאולוגיים שיקולי דרך ארץ ו´נורמאליות´.

אחד התחומים המרתקים בעולמה של תורה הוא היחס בין דרך הארץ שקדמה לתורה לבין חיובי התורה עצמה. בשאלה זו מקופלים תחומים רבים, החל ממעמדם המחייב של תחומים פשוטים ואנושיים בחיי האדם,דרך היחס העקרוני לרגשות ועולמו הפנימי של האדם, עד לקביעת הנהגות בסיסיות בחיי האדם בדמות 'משנת הנורמאליות' המוכרת היטב בבית-מדרשנו.


בשורות הבאות אבקש להדגים היבט מסוים של משנת הנורמאליות, העוסק באחד ממנגנוני האיזון שיצרה התורה במערכת קבלת ההחלטות של האדם. מנגנון שתפקידו לשלב בשיקולים המנחים את האדם מלבד אלו התורניים והאידאולוגיים שיקולי דרך ארץ ו'נורמאליות'.


מנגנון זה מיוצג על ידי האישה, ובא לידי ביטוי בדינים בהם מחד גיסא האישה איננה מחויבת בקיום המצווה כשלעצמה, אך מאידך, הבעל תלוי באופן בלעדי באשתו בקיום המצווה. במקרים כאלו נראה כי הבעל, המצווה, מוכרח להתחשב בדעתה ובשיקוליה של אישתו, ונאלץ לתכנן את דרכיו על פי שיקוליה שאינם בהכרח שיקולים תורניים-אדיאולוגיים, ועשויים לכלול בקרבם שיקולי אנושיות פשוטים על גווניהם.


טענה זו אבקש להדגים משני תחומים הלכתיים שונים: מצוות פריה ורבייה, ומצוות הלינה בסוכה.


יש להעיר כי אין כוונתי לעסוק כאן בהוראת הלכה למעשה, ואף לא בדעות וכיוונים שהתקבלו בפועל על ידי הפוסקים כהוראה ההלכתית המחייבת, השאיפה כאן היא להציע כיוון פרשני אפשרי העולה מתוך המציאות ההלכתית שתתואר.

פריה ורביה


כפי שמקובל להלכה, האישה איננה מצווה מצד עצמה במצוות פריה ורבייה, אלא נספחת למצוותו של הבעל ונסמכת אליה באופנים שונים[1]. עובדה זו יוצרת מציאות לפיה ייתכנו סתירות וניגודים בין שיקוליהם של שני בני הזוג, באשר הבעל המחויב במצווה מדאורייתא ישאף לקיימה בהידור ובהקדם, תוך נטייה להתעלם משיקולים מציאותיים שונים, שעשויים להיתפס אצלו כ'מניעות' וכ'נסיונות' בדרכו לקיים את רצון בוראו. לעומתו, האישה שאיננה מחויבת מצד עצמה במצווה זו, ואיננה מונעת משיקולי אידאולוגיה מחייבים, עשויה לשאוף להתאים את תכנון הילודה לשיקולים שונים הנוגעים לתחומי-חיים מגוונים כדוגמת מצבם הכלכלי של בני הזוג, מערכת היחסים בתוך המשפחה, וכדומה.


כביכול ניתן לומר, כי לו היה הבעל יכול לקיים מצווה זו לבדו, היה שואף לקיימה 'עד הסוף', ובלהיטותו אחר דבר ה' היה מתעלם מהמציאות המגבילה והכובלת, תוך כניסה למצבים סבוכים וקשים ביותר ברמה האישית והמשפחתית.


אולם, הטבע קובע כי אין הגבר מסוגל להוליד לבדו, וההלכה איננה מחיבתו לכפות את אשתו לכך (כמובן, תוך הגבלות מסוימות), וממילא תלוי הבעל ברמה זו או אחרת בשיקוליה הטבעיים וה'נורמאלים' של אשתו. כך, בקיום המצווה נאלץ הבעל לקחת בחשבון שיקולים רבים נוספים מלבד רצונו העז לקיים את ציווי אלוקיו.תפקידה של האישה במערכת מצוותית זו הוא לשמש 'בלמים ואיזונים' לשאיפה הכובשת והמקריבה של האיש בקיום המצוות.


הדברים אמורים כמובן, בתנאי ששיקולי האישה אינם סותרים לחלוטין את הצורך לקיום מצוות הילודה, אלא משמשים הם כגורם מכוון ומדריך בדבר אופן קיומה.

לינה בסוכה


ידועה תמיהתו של הרמ"א בדבר המנהג הרווח באשכנז שלא ללון בסוכה -


ומה שנוהגין להקל עכשיו בשינה, שאין ישנים בסוכה רק המדקדקין במצות, י"א משום צנה, דיש צער לישן במקומות הקרים (מרדכי פ' הישן); ולי נראה משום דמצות סוכה איש וביתו, איש ואשתו כדרך שהוא דר כל השנה, ובמקום שלא יוכל לישן עם אשתו, שאין לו סוכה מיוחדת, פטור; וטוב להחמיר ולהיות שם עם אשתו כמו שהוא דר כל השנה, אם אפשר להיות לו סוכה מיוחדת. (או"ח רלט, ב)


הרמ"א מחדש חידוש משמעותי במצוות ישיבת סוכה. לטעמו, מהות קיום המצווה היא דווקא בישיבת שני בני הזוג כאחד בסוכה. ממילא כאשר ישב הבעל ללא אשתו, לא רק שפטור הוא, אלא שאף אם יישב ייתכן ולא קיים בכך מצווה כלל, שכן אין זה 'דרך שהוא דר כל השנה'.


אולם, הנשים פטורות הן ממצוות ישיבת סוכה, שכן זוהי מצוות עשה שהזמן גרמא. וכיוון שכך יכולה האישה לשלב בהחלטתה על ישיבתה בסוכה שיקולים רבים ומגוונים, שאינם שיקולי קיום מצווה.


עתה, במקרים בהם תבחר האישה שלא לדור בסוכה, תהא סיבת הדבר אשר תהא, הרי שאם ידור שאם בעלה לבדו, אף שמצד הבעל כשלעצמו אין המציאות מצדיקה פטור שכזה, הרי שפטור הוא, ואולי אין כאן מצווה כלל.


לפנינו אם כן דוגמה נוספת לפתח הלכתי בו ניתן לשלב שיקולי דרך ארץ ונורמאליות במסגרת השיקולים המנחים את תהליך קבלת החלטות בקיום המצוות.  כאן, הדברים אמורים בהנחה ששיקולים אלו אינם מונעים לחלוטין את קיום המצוות המשפחתית ואינם מהווים מרידה בעול תורה ומצוות.עוד יש להעיר כי הלכה למעשה אף הרמ"א מורה שיש להחמיר בכך, וכי הסברו אינו אלא הצדקה לנוהג הנפוץ באותם ימים באשכנז.


 




[1]  בנושא זה ראה באורך אצל הרב אלינסון 'איש ואשתו' עמודים 67-80.

 

 

בית המדרש