ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

יש ציבור ציוני דתי

ע"י: רועי זמיר

המאמר נכתב כתגובה למאמר באתר ווינט של אפרת שפירא רוזנברג שטענה שאין מקום למפלגה סקטוריאלית דתית לאומית

כבר לא כל כך "אין" היום להיות דתי לאומי בכלל לא כל "אין" להגדיר את עצמך כחלק מקבוצה, מחנה או מגזר. בעידן הפוסט מודרני אנחנו אוהבים את הזהות שלנו מורכבת ורב גונית עד כמה שאפשר. אנחנו מזדרזים לפורר את כל קבוצות ההשתייכות שלנו ומנסים להבליט עד כמה שאפשר את הייחודיות שלנו. התהליך הזה מתרחש במעגלים רבים לאומיים, מיגזריים ואפילו משפחתיים. יש לתהליך הזה יתרונות מכיוון שהוא מאפשר חופש גדול של אפשרויות ומקוריות אבל יש בו גם הרבה זיוף  לפעמים דווקא מכוח זה שאנחנו מבקשים להיות אותנטיים אנחנו שוכחים שחלק מהאוטנטיות שלנו טמונה ביכולת  להכיר בכך שיש לנו מכנה משותף רחב עם קבוצה מסוימת אליה אנחנו שייכים.


נכון הציונות הדתית לא עשויה מקשה אחת והיא כוללת בתוכה זרמים שונים, אבל גם המחנה החרדי איננו עשוי מקשה אחת (עיינו ערך הבחירות בירושלים) כנ"ל החילוני, הקיבוצי, החברתי וכל סיווג אחר שיש לקבוצה רחבה כלשהיא בציבוריות הישראלית. בהשוואה לקבוצות הללו המכנה המשותף של הציונות הדתית איננו צר הוא רחב ומקיף סידרה ארוכה של רעיונות והוגים ותפיסות עולם שאפשר להתבסס עליהם. אם מתעלמים מהשוליים הקולניים במחנה הזה אני המכנה המשותף רחב עוד יותר.  יש לציבור הזה שפה משלו (באיזה שבט אתה ?). קוד לבוש משלו (תבדקו כמה פרסומות לפליזים יש בעלוני השבת) ואפילו את חוק הדתיים השלובים שלו (לכל שני דתיים לאומיים שנפגשים יש מכר משותף) שהוא כבר מאפיין קרבה משפחתית.


נכון, צריך להיות דגש חזק יותר של המגזר על נושאים לאומיים ונכון שמרכז הכובד של העשייה צריך להיות מתוך מבט רחב שבוחן את הצרכים של החברה כולה אבל הדאגה למקווה או למערכת החינוך הדתית (והיו לא מעט ניסיונות להחליש את כוחה של מערכת החינוך הזו בשנים האחרונות) היא לא מילה גסה. במבט ארוך טווח יש גם לסוגיות האלו השלכות על דמותה של העיר של המדינה ושל עם ישראל כולו. זהות דתית ונושאים דתיים הם לא מרכיב זניח בהגדרתו של האדם המאמין את עצמו גם הם חלק מרכזי מתיקון העולם מה גם שלנקודת המבט הדתית יש השלכות גם על סוגיות שעל פניו נראה שהן אזרחיות בלבד .


ועכשיו הגיע הזמן לגלות את הסוד שכלנו יודעים. שום דבר לא באמת השתנה מלבד סמנטיקה קצת פחות "מזרוחניקית". אין שום הבדל מהותי בין המפד"ל למפלגה החדשה ואין שום הבדל מהותי מבחינת השקפת העולם של אנשי לזו של מקור ראשון. הציבור הציוני דתי הוא עדיין ציבור שיש לו אמירה משמעותית ואג'נדה שיש חשיבות לייצוג שלה. האם יש לעשות זאת במפלגה ציונית דתית או דרך רשימות אחרות זו כבר שאלה טקטית אלקטוראלית אבל זה לא אומר שכבר אפשר להספיד את היותנו ציבור.

 

 

בית המדרש