ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

הלכות צניעות בחתונות לרגל המצב

ע"י: הרב דוד סתיו

את המכתב הבא פרסם הרב סתיו לקהילתו בשוהם וביקש שגם בישיבה יפורסם המכתב. הנושא הוא צניעות במחירי השמחות


אני כותב את המאמר הזה ברגשות מעורבים ומורכבים.המורכבות נובעת  בראש ובראשונה מהשאלה מה תועלת יש במילה הכתובה. כלל בסיסי בהלכה אומר כי כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע.מאידך אומרים חכמים שאדם שיכול לפעול משהו בעירו ואינו עושה כן הרי הוא נושא באחריות על כך. הסיבה השניה לרגשות המעורבים היא הכרתי בכך שלא מדובר בסוגיא שיש לה רק פן אחד אלא היא באמת מורכבת ומסובכת  ויש לה פנים הרבה.ומ"מ ולמרות החששות שמלוים אותי ערב כתיבת המאמר ,אני חש כי אם לא אכתוב, אמעול בתפקידי.


חומרת המצב הכלכלי לא הגיעה עדיין למלוא התודעה הצבורית שלנו בקהילה.לא כולנו מומחים בכלכלה ויודעים לפענח את חומרת מצב קרנות הפנסיה על רקע רווחיהן בעבר.אבל כולנו  מסוגלים  לראות מה קורה בתחום שוק העבודה בשהם כאשר אנו נתקלים יותר ויותר בעובדים מפוטרים.כולנו מכירים  מה קורה לאנשים שהיו מוכרים כבעלי יכולת ואין הם מסוגלים לאפשר לעצמם את אותה רמת חיים לה היו מורגלים.צריך לעמוד מול המציאות ולהישיר בפניה מבט.אי אפשר להפטיר כדאשתקד.יש בשהם יותר ויותר אנשים שאינם מסוגלים לעמוד בנטל הקיום הבסיסי של משפחותיהם.והמצב עומד או עלול להחמיר בקרוב.


לא באנו לשהם לגור בקבוץ וממילא ברור כי אין יכולת ורצון לקבוע כללי התנהגות לכל אחד מאתנו באורחות חייו האישיים.מאידך,אנחנו חלק מקהילה וצבור ואין אנו פטורים מלהיות נושאים בעול עם חברינו בעת צרה.בעיקר בעת שמדובר במעשים שלנו המקרינים על חיי החברה כולה.


לא מדובר כאן בקביעה הלכתית אלא ברצון ליצור דחיפה  לנורמה חברתית שתקל על חיינו כאן לעת הזו.בעיקר כאשר פעמים רבות ההתנהגות שלנו מושפעת  מנורמות חברתיות אחרות


מה ניתן לעשות ? מכל עבר עולים רעיונות בדבר הצורך להקים מרכז השמה וסיוע למציאת תעסוקה וזה דבר נפלא וחיוני,יש הקוראים לחזוק קרנות הצדקה והחסד ואף אלה יבורכו.


 ברצוני לחזק את כל הפועלים לחזק את החוסן החברתי של קהילתנו.


בנוסף לכל האמור אני מבקש לחלוק עם חברי הקהילה את המחשבה הבאה.


הגענו לגיל ב"ה בו אנו עורכים חתונות לילדינו הבוגרים ומסבות בר ובת מצוה לילדינו הצעירים יותר.(וכמובן ימי הולדת ליותר צעירים שבינינו) .במקום שנתמלא כולנו שמחה בארועים אלה שלנו ושל חברינו הפכו המסבות הללו למעמסה כלכלית קשה לרבים בתוכנו.ארוע שנערך במקום מפואר מטיל על בעלי השמחה עול כבד וממילא מטיל חובה על המוזמנים להעניק מתנה שהיא גבוהה כדי להשתתף בחלק מההוצאות וכך אנו נכנסים לסחרור שבמהותו הוא מיותר.הרצון לערוך ארוע מכובד ויוקרתי הוא טבעי ואנושי.אבל אנו צריכים לשאול את עצמנו האם לעת הזו,כקהילה אנו מסוגלים לעמוד בו.


האם חתונות הנערכות בעלות נמוכה יותר חייבות להיות שמחות פחות מאחרות ? האם בר מצוה שלא תיערך באולם מפואר תהיה בעלת משמעות נמוכה יותר עבור הילד או הילדה ?


האם מסיבת יום הולדת אותה נערוך לילדינו עם הפעלות  של נערות בגיל תיכון תהיה בהכרח פחות מצחיקה  מאשר ארוע בו נזמין פעלולנים מקצועיים בעלויות גבוהות ?


נדמה לי שבימים אלה אנו נקראים לעשות מעשה וליצור נורמה ציבורית בה ישנם סטנדרטים מקובלים לארועי שמחה  הנערכים בבתי הכנסת(קידושים )ובשאר  מקומות על מנת שנוכל לעבור גם את המשבר הזה בשלום.


להלן הצעתי  לרשימת הכללים שלענ"ד יהיה  נכון לכולנו לאמץ לעת הזו.


א.מחיר מנה בארוע לא יעלה על מאה וחמישים שקלים.


ב.מתנה לארוע לא תעלה על מאתיים חמשים שקלים לארוע.


ג.קידושים לא יכללו יותר מעוגות ,דג מלוח,ופשטידות(המכונות בלעז קוגל)


אני מודע לכך שתהיינה גבות שתורמנה על הנסיון לעצב נורמה כללית לקהל מגוון.אבל אם ברצוננו להיות נקיים כלפי ה' ואדם זו חובתנו ויפה שעה אחת קודם.


המכתב נכתב לחברי קהילת הרב בשוהם ומועלה פה כקנה מידה לבחורי ישיבה ובוגרי הישיבה

 

 

בית המדרש