ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

האדם כסולם

ע"י: רועי זמיר

על המחנך ללמוד מתי מחמאה מחזקת ומעצימה ומתי היא בעצם מחלישה ויצרת גאווה שלילית או שאננות

"ויחלום יעקב והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, והנה מלאכי אלוהים עולים ויורדים בו". כך מתארת התורה את החלום המפורסם של יעקב. במדרש מובאים שני פרושים על פסוק זה. רבי חיא מפרש שמלאכי אלוקים עולים ויורדים בו על גבי הסולם ר' ינאי לעומתו קורא את הפסוק באופן אחר, לשיטתו עולים ויורדים בו אין הכוונה שהמלאכים עולים ויורדים על סולם שנמצא מחוץ ליעקב אלא שהמלאכים עולים ויורדים על גבי יעקב עצמו (המילה בו מתייחסת ליעקב ולא לסולם). מה היו עושים אותם מלאכים על גבי יעקב? המדרש מתאר שחלקם היו "אפזים בו" (מפזזים ורוקדים לכבודו) חלקם "קפזים בו" (קופצים ומתפעלים מרוב כבודו) ויש שהיו "שונטים בו" (מעליבים ולועגים לו). הסיבה במדרש להתפעלות מצד אחד וללעג מצד שני היא העובדה שהמלאכים הכירו גם את דמותו השמימית של יעקב שחקוקה על כסא הכבוד, יש מביניהם שהתפעלו לגלות את הדמות השמימית הזו ישנה על גבי האדמה ויש מביניהם שהזדעזעו לראות את מי שדמותו חקוקה על כסא הכבוד ישן על האדמה. 


תורת הסוד ראתה את המודל של האדם כסולם כמודל כלל אנושי. האדם עומד בין העולם העליון לעולם התחתון. מצד אחד הוא מוצב ארצה ומצד שני ראשו מגיע השמימה ותפקידו הוא להוריד את השפע האלוקי אל העולם התחתון ולהעלות את העולם התחתון אל העולמות העליונים.


על בסיס המודל הזה ניתן להסיק שהחוויה של יעקב בחלומו גם היא רומזת לחוויה כללית.  המפגש של האדם עם דמותו האידיאלית, עם הפוטנציאל הגנוז בו העמידה מול דמותו כפי שהיא חקוקה על כסא הכבוד מוליד שני קולות סותרים. הקול האחד הוא "המלאכים שעולים", אלו שמתפעלים מהאיכויות והעוצמות האדירות שיש בו  "האפזים והקפזים" (המפזזים והקופצים) לפניו הקול אחר הוא המלאכים היורדים אלו ששונטים בו ומעליבים אותו על כך שיש בו פוטנציאל כל כך גדול כוחות כל כך נפלאים אבל בפועל הוא ישן על גבי הקרקע.


ר' נחמן מברסלב מדבר על כך שלאדם דרושה "בקיאות ברצוא ובקיאות בשוב", בקיאות באופן בן עולים ובקיאות באופן בו יורדים. יש צורך לפתח מנגנונים נפשיים שיכולים לעזור לנו להפוך את שני הקולות כמניעים התקדמות ולא חלילה נפילה. יש לדעת כיצד להתעצם מהכרת היכולות שלנו אך לא להסתנוור מהם ומאידך יש לדעת איך לכאוב את הכישלונות שלנו אך לא להישבר ולהתייאש מכך.גם בשיח החינוכי יש צורך בבקיאות בשימוש בשני הכלים הללו. על המחנך ללמוד מתי מחמאה מחזקת ומעצימה ומתי היא בעצם מחלישה ויצרת גאווה שלילית או שאננות וכך גם לגבי ביקורת יש צורך ברגישות רבה על מנת לדעת להבחין בזמן ובאופן בו בקורת יכולה להוביל לתיקון ולזמן ולאופן בו היא הרסנית.


נקודה למחשבה.


בפרשה אנחנו נתקלים באחד החלומות המפורסמים בתנ"ך, ספר בראשית כולו גדוש בחלומות . הרב קוק מדבר רבות על כך שהחלומות הגדולים הם המנוע הגדול והחשוב ביותר שלנו מאידך גיסא ככל שאנחנו מתבגרים יותר אנחנו נהיים יותר ויותר מודעים לצורך להיות ריאליים ומעשיים ולא לשגות בשיגיונות. מה צריך להיות היחס שלנו לחלומות של ילדינו האם לתת להם להפליג על גבם למחוזות רחוקים ככל שניתן או לנסות להוריד אותם לקרקע כדי שלא ילכו לאיבוד?

 

 

בית המדרש