ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

"כל הקהל כאחד"

ע"י: הרב דניאל הרשקוביץ

לא חייבים לקבל מיד את כל עמדותיו של האחר, אך צריך לקבל את כנותו ואת נכונותו לשלב ידיים, ולהנהיג באומץ את הציבור לכיוון של עשייה משותפת. הרב הרשקוביץ על הבית היהודי


עם ישראל ככלל, וציבור אוהבי התורה, העם והארץ בפרט, נתונים בשנים האחרונות במיצר. המצוקה שאוחזת בכל אחד ואחד מאתנו מעצימה בקרבנו את התחושה שחייבים לעשות משהו, שלא ניתן להשלים עם המציאות כצורתה, ושאת ההווה יש לשנות, לטובת העתיד. אולם, שוב ושוב אנו מגלים שלא תמיד הצעדים בהם בחרנו אנו בעצמנו - הולמים את המצב. לעתים הם אינם משפיעים השפעה חיובית, ולפרקים, רחמנא ליצלן, הם מולידים תוצאות הרסניות. במקרים אלה היאוש עוד גובר, והוא מלווה גם באמוציות קשות, בתסכול.


אחד משרשי הבעיה שלנו היא האשליה כאילו בכוחו של כל אחד ואחד מאתנו להוביל את בשורת הגאולה והישועה בגפו, ואם רק יצטרפו אליו כלל האנשים ממילא ינצח את כל כוחות האופל, "ובא לציון גואל". אולם, חז"ל הורונו פעם ופעמיים שלא זו הדרך בה נלך, ואין בכוחו של אף אחד מאתנו להושיע את ישראל לבדו. עלינו להתאחד. עומק מאמר חז"ל (תענית כג, א) "או חברותא או מיתותא" איננו שלשניים כשלעצמם כח גדול יותר, זוהי לא רק צפייה מראש של חוקי הסינרגיה. כוונתם היתה שללא שיח, ללא הקשבה לאחר והבנה שיש לו במה לפרנס אותי מבחינה רוחנית ורעיונית, בזווית הסתכלות חדשה, אין תהליך של למידה. ממילא, בהעדר תהליך למידה אין תהליך של בנין העולם. שהרי, "אל תקרי בנייך אלא בונייך".


בציונות הדתית כוחות יצירה אדירים, שאין להם אח ורע בשום קהילה אחרת במדינתנו. כוחות אלה מחוללים מהפכות בתחומם, והלב שש לראות את תרומתה של הכיפה הסרוגה בכל ענפי החיים, אם בהתיישבות ובחינוך, ואם בדאגה חברתית ובמצויינות אקדמית ותחומים אחרים. אולם, חסר לנו מנגנון העצמה שינתב את כל הכוחות הללו למחוז של שיתוף פעולה מתוך הקשבה, של אחדות אמת. מנהיגות נמדדת ביכולת לקבל את כולם, לא לפסול ולהדיח את אלה שאינם זהים לה מחוץ לגדר, רק בגלל שהעזו לגלות מחשבה יצירתית, בגלל שהעזו לפקפק קצת במוסכמות. אדרבה! יתכן שיש גרעין של אמת בביקורת, הכל צריך להשמע.


חזונו של הבית היהודי לגבש תחת כנפיו את כוחות היצירה של הציונות הדתית לענפיה השונים, לתהליך ארוך טווח של למידה ובנין, לטובת העצמת הכוחות הערכיים והמנהיגותיים של מדינת ישראל. לשם כך נדרשת הרבה ענווה. הענווה נדרשת בכדי שנבין שיש גרעין של אמת במי שעומד מולנו, יש בו תוכן, וצריך להקשיב. לא חייבים לקבל מיד את כל עמדותיו של האחר, אך צריך לקבל את כנותו ואת נכונותו לשלב ידיים, ולהנהיג באומץ את הציבור לכיוון של עשייה משותפת.


בשילוב כוחות היצירה הללו נוביל, אי"ה, את הציונות הדתית למקום הראוי לה בעילית המנהיגות של החברה הישראלית.

 

 

בית המדרש