ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

לפתוח את הלב

ע"י: רועי זמיר

עיון בדברים ששמים חז"ל בפיו של יהודה יכולים ללמד יסודות בשיח שבין אדם לחבריו,בכך עוסק המאמר


בפרשת השבוע מתוודע יוסף לאחיו וחושף את זהותו הוא עושה זאת בעקבות הדברים שאומר לו יהודה לאחר שיוסף מאשים את בנימין בגניבת הגביע. יהודה מספר ליוסף על האבל של יעקב על אובדן יוסף ועל הצער הגדול שעלול לגרום לו אובדן בנימין. יהודה גם מוכן להיות ערב לבנימין ולשאת במקומו בגזרת העבדות.


חז"ל במדרש מתארים את דבריו של יהודה בעזרת משל ל"באר עמוקה מלאה צונן, והיו מימיה צוננים ויפים ולא הייתה בריה יכולה לשתות הימנה. בא אחד וקשר חבל בחבל ונימה בנימה, משיחה במשיחה ודלה הימנה ושתה. התחילו הכל דולים הימנה ושותים. כך לא זז יהודה, משיב ליוסף דבר על דבר עד שעמד על ליבו."


האחים כולם מבינים שיש סוד כמוס עמוק בליבו של יוסף העומד מולם, יש איזה תחבולה כמוסה בליבו שמכוונת את ההתנהגות המוזרה והבלתי צפויה שלו אך אינם מצליחים לפצח את החידה ולדלות את הסוד מעומק הבאר של יוסף. רק יהודה הוא זה שבדבריו מצליח ליצור דלי וחבל בעזרתם ניתן לדלות את המים המרעננים הגנוזים שם. מה יש בעמידה המיוחדת של יהודה מול יוסף שמצליח לעשות זאת.


ראשית יש בדברים של יהודה כבוד ליוסף הוא לא פותח את דבריו באופן מתלהם אלא בבקשת רשות לדבר בפני יוסף תוך כדי שהוא מציין את מעמדו רם של יוסף כמשנה למלך פרעה. אין כאן ניסיון להתנשא מעליו ואפילו לא ניסיון לדבר עם יוסף בגובה העיניים יהודה מגדיר את עצמו בדבריו כעבדו של יוסף. לאחר מכן מספר יהודה ליוסף את סיפור הדברים באופן כנה וחשוף. הוא אמנם לא מספר ליוסף על מעשה המכירה אך הוא מצייר במדויק את התמונה הרגשית הטעונה של בית יעקב לאחר היעלמותו של יוסף ומתאר את ההשלכות החמורות שיכולות להיות לאובדן בנימין על מציאות זו. בשלב השלישי יהודה מספר ליוסף על כך שהוא עצמו ערב לבנימין ומוכן לשאת במחיר של הערבות הזו. שלושת הפנים שיש בדבריו של יהודה הענווה, הכנות והחשיפה והנכונות לשלם  את המחיר הכבד שנובע מהדברים מציף את יוסף ברצון לשוב ולהיות חלק, עד כדי כך שהוא כבר לא מסוגל להתאפק ופורץ בבכי.


חז"ל הוסיפו פן נוסף שמרומז בדבריו של יהודה. בפסוק כתוב 'ויגש אליו יהודה' בגוף נסתר (ולא ויגש יהודה אל יוסף). חז"ל ראו בכך רמז שיהודה כשניגש לדבר לפני יוסף ניגש לדבר בעצם לפני ה', יהודה ניגש אל ריבונו של עולם.


היסודות האלו שבדברי יהודה יכולים ללמד כיצד יכול אדם לדלות את המים העמוקים הגנוזים בזולתו ולהגיע אל צפונות ליבו. היסוד הראשון הוא ענווה וכבוד למקומו של האחר, המים מטבעם זורמים אל מקום נמוך וחן מיוחד נסוך על מי שמדבר כך. היסוד השני הוא דיבור כנה וחשוף, יחס גורר יחס, כנות וחשיפה גוררים בדרך כלל כנות וחשיפה ולחלופין צביעות גוררת צביעות. היסוד השלישי הוא יסוד הערבות, הנכונות להיות שותף במשמעויות ולשלם מחיר אישי. פעמים רבות אנו מתעניינים במי שסביבנו אך אין בנו את הנכונות או היכולת לשאת יחד איתו בעול. התעניינות מסוג זה היא במובן מסוים מהשפה ולחוץ וכך גם המענה שהיא תקבל יהיה מענה דומה לעומת זאת התעניינות שיש בה גם ביטוי של ערבות הדדית ונכונות להושיט יד לעזרה תענה באופן שונה לחלוטין. היסוד הרביעי הוא היסוד של העמידה מול ה' או עמידה מתוך תודעה עמוקה של שליחות. דיבור כזה פירושו שהדברים אותם אני אומר אינם נאמרים כשהם נמדדים רק בנקודת מבט צרה ועכשווית אלא נובעים מתוך תחושה של עמידה מול משהו גדול יותר הם משפעים ומושפעים ממעגלים רחבים יותר של תפיסת עולם ערכית ומחייבת.  


נקודה למחשבה:לפני שיוסף מתוודע בפני אחיו הוא מבקש 'הוציאו כל איש מעלי' . במדרש ישנה מחלוקת הם הוא נהג כשורה רבי חמא טוען שלא עשה כשורה מפני שכאשר הם לבד מישהו מהאחים יכול היה לפגוע בו ואילו רבי שמואל בר נחמני טוען שהוא נהג כהוגן מפני שלא היה אמור לחשוד באחיו שכך הם ינהגו. עד כמה במערכת החינוך יש לחשוש מיצירת שיח אינטימי בין מורים ותלמידים.     


 


 

 

 

בית המדרש