ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

להמתיק מר במר

ע"י: רועי זמיר

מה משמעותו של הסיפור בתורה על המתקת המים?על כך במאמר הבא


בפרשת השבוע אנחנו קוראים על קריעת ים סוף ועל שירת הים. לאחר האירוע המאוד מרשים הזה מסתתר לא סיפור קצרצר באורך של ארבע פסוקים.


" וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת-יִשְׂרָאֵל מִיַּם-סוּף, וַיֵּצְאוּ אֶל-מִדְבַּר-שׁוּר; וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת-יָמִים בַּמִּדְבָּר, וְלֹא-מָצְאוּ מָיִם  וַיָּבֹאוּ מָרָתָה--וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה, כִּי מָרִים הֵם; עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמָהּ, מָרָה. וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר, מַה-נִּשְׁתֶּה. וַיִּצְעַק אֶל-יְהוָה, וַיּוֹרֵהוּ יְהוָה עֵץ, וַיַּשְׁלֵךְ אֶל-הַמַּיִם, וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם; שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט, וְשָׁם נִסָּהוּ.


מה משמעותו של הסיפור הזה דווקא כאן. המגיד ממזריטש תלמידו של הבעל שם טוב מייסד תנועת החסידות רואה בסיפור הזה ביטוי לחוויה נפשית פנימית שעוברים בני ישראל. שלושה ימים אחרי המעמד הבלתי נתפס של קריעת ים סוף, אחרי שהם התנתקו לחלוטין ממצריים, ראו מראות בלתי נתפסים והגיעו לנקודת שיא הרוחנית של שירת הים הם פתאום נאלצים ללכת במדבר שלושה ימים כאשר שום דבר לא קורה. אחרי רצף כזה של ניסים בני ישראל חשים מרירות גדולה על כך שהם כבר הולכים תקופה ארוכה ללא אף חוויה אלוקית. המרירות של המים נובעת בעצם ממרירות נשמתית פנימית שחשה תסכול על כך שלאחר שהם היו ברגע היסטורי נדיר וחד פעמי כהתה אצלם תחושת המשמעות והם הולכים דרך ארוכה ללא מים. בני ישראל מתעוררים משיכרון האמונה ושירת הים אם כאב ראש גדול.


הפתרון לכך הוא שה' מורה למשה להשליך על תוך המים עץ והעץ ממתיק את המים. חז"ל אומרים שהעץ הזה עצמו היה עץ מר ודווקא העץ המר שמושלך אל המים הוא זה שמצליח להמתיק אותם. מה המשמעות של הפתרון הזה? מדוע דווקא המקל המר הוא זה שממתיק את המים.


חכמי החסידות מוצאים כאן עצה להתמודדות עם מציאות של מרירות וחוסר סיפוק  דווקא מתוך אותה המרירות בעצמה. כשאדם נמצא בתוך מהלך בו הוא נדרש להשקיע מאמץ גדול מבלי לרואות תוצאות מידיות הוא יכול להתעצם דווקא על ידי זה שהוא חש סיפוק מכך שיש לו את הנכונות להשקיע את המאמץ הזה על אף שהוא לא מתוגמל עליו .


המענה למצוקה של בני ישראל בה הם חשים שהם הולכים שלושה ימים במדבר בלי חוויה של אלוקות ומשתוקקים לה הוא שהצימאון בעצמו, המרירות בעצמה שהם חשים על כך שהם רחוקים היא עצמה חוויה משמעותית. ודווקא ההליכה במדבר על אף הקושי היא המעלה הגדולה שלהם. הסיפור מסתיים במילים ו"שם ניסהו". למילה ניסהו שתי פרושים האחד הוא מלשון ניסיון במובן של מבחן והשני נס במובן של דגל (כמו "שאו ציונה נס ודגל") דווקא הניסיון הוא זה שמרים את האדם ומביא אותו להתנוסס. השבח הגדול של עם ישראל הוא דווקא על הנכונות ללכת אחרי ה' במדבר בארץ לא זרועה.


הכלי של המתקת מר במר הוא בעל ערך רב בסביבה החינוכית. לא פעם אנחנו או תלמידינו חשים תסכול בעקבות כל מיני קשיים שנקרים בדרכינו.  לעיתים ניתן לשאוב כוחות, תעצומות נפש והכרה בערך העצמי דווקא מכוח העובדה שאנו ממשיכים להתמודד על אף המרירות. התייחסות כזו הופכת בעצם את הקושי לאתגר.


נקודה למחשבה.


בפרשה אנו פוגשים לראשונה במן, הלחם שיורד לבני ישראל מהשמיים. את המן אסור היה לצבור ולשמור, על בני ישראל היה ללקט אותו מידי יום בכך הם ביטאו את האמונה  בכך שהוא עתיד לרדת גם מחר. לא פעם נמצאים ההווה והעתיד במתח סביב השאלה עד כמה אני מרוכז במה שורה כאן ועכשיו ושרוי כל כולי בהווה ועד כמה אני עסוק בלאגור לקראת העתיד. כיצד ניתן להגיע לאיזון נכון ביניהם.

 

 

בית המדרש