ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

תפילת ערב שבת-אמירת ´והוא רחום´

ע"י: הרב שי פירון

בפרקי הלימוד הקודמים עסקנו בתפילת קבלת שבת. בתפילת ערבית של שבת יש כמה שינויים משמעותיים.במאמר זה אנו מבקשים לעסוק בפתיחה לתפילת ערבית.


בפרקי הלימוד הקודמים עסקנו בתפילת קבלת שבת. בתפילת ערבית של שבת כמה שינויים משמעותיים. אנו מבקשים לעסוק  בפתיחה לתפילת ערבית.


 


א. הפתיחה לתפילת ערבית  בימי חול -


בתחילת תפילת מעריב בחול אומרים הפסוק "והוא רחום" (תהילים ע"ח ל"ח) לפני ברכו, ונפסק ברמב"ם לאומרו בכל יום (הל' תפילה פרק ט'') /


מדוע תקנו לאומרו?


הטעם הראשון נוגע למתח שבין תפילה שנתקנה תחת קורבנות לאין בה ערך לכתחילה התניא (סי' ט') מביא טעם אמירתו בשם ר"א הגדול הוא הרוקח (סי' שי"ט), לפי שבשחרית ובמנחה יש קורבנות תמידין שהן מכפרין, אבל ערבית שאין קרבן לכפר, תקנו לומר "והוא רחום יכפר". אמירת 'והוא רחום' נועדה להשלים את החסר עקב הפגיעה בקדושת המקום, המקדש ובהעדר הקורבנות.


במקביל,  לדעת רש"י אמירת והוא רחום בערבית הינה חלק מהליך התשובה שעובר האדם עם סיומו של היום והם קשורים לקדושת האדם :


לפי שנהגו החוטאים ללקות בין מנחה למעריב, ומיד אחר שלקו מבקשים עליו רחמים וסליחה. ועוד, שכל היום אדם חוטא, ולערב צריך לומר "והוא רחום", כי בהוא רחום יש ל"ט תיבות, ומספר המלקות ארבעים חסר אחת והיו סופרים בו (סדור רש"י סי' תכ"ה)


טעם שלישי, על פי האמור במדרש רות, מדגיש אלמנטיים  רוחניים, הקשורים לזמן:


שלושה מלאכי חבלה מושלים בגיהינום, והם: משחית אף וחמה, והמשחיתים האלה שולטים כל ימי השבוע מזמן תפילת ערבית, ולכך אומרים: והוא רחום יכפר עון ולא ישחית, כנגד המלאך משחית, והרבה להשיב אפו כנגד המלאך אף, ולא יעיר כל חמתו כנגד המלאך חימה (טור או"ח סי' רל"ז, מנהגי ישרון סי' ל"א).


המשמעות העמוקה של ביאורנו היא ששלשת הטעמים הללו נוגעים כנד שלשת הקדושות: האדם, המקום והזמן. והנה, שבת היא מעין עולם הבא, ובחינת העולם, המקום, שונה לחלוטין. בשבת קובע האדם את מקומו, וכל כללי ההתנהלות נלמדים מהמשכן. שבת, מהווה ביטוי עילאי לקדושת הזמן, היא תחומה בזמן וכל עניינה הוא קדושת הזמן ומשמעות הזמן.


בשבת, כידוע, אין צורך בפנים חדשות, כיוון שפנים חדשו באו לכאן. אין הכוונה לשבת, כאורח, אלא שלכל אחד מאיתנו יש פני חדשות, ההתחדשות האישית של כל אחד מאתנו גורמת לנו להבין שאנו לא אותו אדם של יום חול. לכן, "פנים חדשות באו לכאן" (כתובות ח'). מכאן, שאמירת 'והוא רחום' בשבת מיותר ואין בה צורך.


 


 


 


 

 

 

בית המדרש