ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

לא ימוש ספר התורה הזה מפיך - דף לימוד

ע"י: הרב שי פירון

לימוד עצמי ליחיד ולמשפחה בפרשת כי תשא

אנו נבקש לעסוק בהבנת מהות היחס שבין הלומד לבין התורה.עיון בסוגיית מגילה מגלה קושי גדול בדבר המקום שתפס הארון במקדש.


ואמר רבי לוי:דבר זה מסורת בידינו מאבותינו מקום ארון אינו מן המדה. תניא נמי הכי: "ארון שעשה משה יש לו עשר אמות לכל רוח", וכתיב: "ולפני הדביר עשרים אמה אורך", וכתיב: "כנף הכרוב האחד עשר אמות וכנף הכרוב האחד עשר אמות ארון"  גופיה היכא הוה קאי? אלא לאו שמע מינה: בנס היה עומד.(בבלי, מגילה, י' ע"ב)


אינו מן המדה - אינו אוחז למעט מדת קרקע לכל צדדיו כלום,


כדקתני יש לו עשר אמות לכל רוח,


באמצע בית קדש הקדשים היה יושב, ויש ריוח בינו לבין הכתלים עשר אמות לכל צד,


וכל הבית אינו אלא עשרים על עשרים,


נמצא שאינו ממעט כלום:


לפני הדביר - חלל בית קדש הקדשים שהוא לפנים מן הדביר,


היא המחיצה המבדלת בין הקדש ובין קדש הקדשים: (רש"י)


משמע מכאן שהארון לא תפס מקום ונשאלת השאלה כיצד זה יתכן? האומנם זהו נס?יש לכך השלכה גדולה על "בנין בית המקדש", כאילו כל כמה שמון המקדש ימדדו ויציירו, בלי נס, זה לא יעמוד.....


ניתן להבין הדברים ע"פ מוהר"ן. אם התורה נלמדת במושגים של מימוש, של הגשמה, הרי שהיא תופסת "מקום" וממילא - הזכרון מוגבל.


לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ (יְהוֹשֻׁעַ א):


כִּי הַתּוֹרָה הִיא רוּחָנִיּוּת. וַאֲשֶׁר זַךְ יָשָׁר פָּעֳלוֹ. וְשִׂכְלוֹ רוּחָנִי. יָכוֹל לִתְפֹּס כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. וְלֹא יִשְׁכַּח דָּבָר. כִּי דָּבָר רוּחָנִי אֵינוֹ תּוֹפֵס מָקוֹם. וִיכוֹלָה הַתּוֹרָה לְהִתְפַּשֵּׁט וְלִשְׁכֹּן בְּשִׂכְלוֹ.


אַךְ מִי שֶׁהוּא מְגַשֵּׁם דִּבְרֵי הַתּוֹרָה. וְעוֹשֶׂה מִמֶּנָּה מַמָּשׁוּת. אֲזַי יֵשׁ לָהּ שִׁעוּר וְקִצְבָּה. כַּמָּה הוּא יָכוֹל לִתְפֹּס בְּשִׂכְלוֹ וְלֹא יוֹתֵר. וְאִם יִרְצֶה לְהַשִֹּיג יוֹתֵר. אֲזַי יִדָּחֶה מַה שֶּׁכְּבָר נִכְנַס בְּשִׂכְלוֹ. כְּדֶרֶךְ כָּל דָּבָר גַּשְׁמִי. אִם הוּא כְּבָר מָלֵא. אִם יְמַלְּאֶנּוּ יוֹתֵר יִדְחֶה מַה שֶּׁהָיָה בּוֹ כְּבָר. וּמִזֶּה בָּא הַשִּׁכְחָה:


וְזֶהוּ: "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה". 'יָמוּשׁ' מִלְּשׁוֹן מַמָּשׁוּת. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שְׁמוֹת י): "וְיָמֵשׁ חׂשֶׁךְ". כְּלוֹמַר הִזָּהֵר שֶׁלֹּא תִּהְיֶה מַמָּשׁוּת וְגַשְׁמִיּוּת בְּדִבְרֵי הַתּוֹרָה. 'מִפִּיךָ' כְּלוֹמַר מֵחֲמַת פִּיךָ שֶׁיּוֹצֵא מֵאִתְּךָ יִהְיֶה לָהּ מַמָּשׁוּת וְגַשְׁמִיּוּת. תִּזָּהֵר מִזֶּה. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בָּבָא מְצִיעָא פה) שֶׁהִתְעַנָּה רַב יוֹסֵף אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁיִּתְקַיֵּם לִמּוּדוֹ. אַחֲווּ לֵהּ לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ. וְשׁוּב הִתְעַנָּה וְכוּ' אַחֲווּ לֵהּ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וְכוּ'. כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא יָמוּשׁוּ וִיגֻשְּׁמוּ מִפִּיךָ. וַאֲזַי יִתְקַיֵּם תַּלְמוּדוֹ. כִּי לֹא יִהְיֶה שִׁכְחָה. כִּי דָּבָר רוּחָנִי אֵינוֹ תּוֹפֵס מָקוֹם. וְדוּק (ליקוטי מוהר"ן ק"י)


לא ימוש - לא יהיה ספר התורה ממשי, לא תהיה לו ממשות. מכאן, סכנת הלימוד בכלים מערביים שנמדדים ב - MB ולממשות יש משקל גדול. הבעיה בממשות היא גם האגו וגם ההגשמה שתופסת מקום רחב. השאלה היא איך מצליחים להוציא משהו מבפנים, בלי שיהפוך למדיד. הארון לא תפס מקום, אבל הוא תפס את כל המקום....


ביטוי דומה - בליק' הלכות גרים ג' , ו' - ז'


עמדה מוקצנת ניתן למצוא בדברי הראי"ה ב'חדריו'


כהשאלה היא זו, אם אני צריך ללמד, אם הלמוד איננו דוחה אצלי את הגיון הלב, את רחשׁי הנשׁמה, ההולכים ומתגלים תמיד כגלי ים מתוך הסערה, אם ההתגלות הזאת, הבאה מתוך מעמקי הרוח, אינה גופה שׁל תורה תמימה, הנובעת משרשׁ היחידה העליונה שׁבנפשׁ, שׁכל למוד הדוחה אותה, הרי ישׁ בו גופו משום בטול תורה. אבל מי יפתר לנו חדת עולם זו? מי יציג גבול לרוח? מי יאמר לו עד פה תבא? ומי ימד לנו את המדידות הקצובות והמגבילות, לומר עד כאן הוא גבול התורה והופעת חדושׁיה, ומכאן ואילך כבר בא הגבול אל תוך רעיונותיו החלונים שׁל האדם, שׁאני יכול לקרא אותם בכל שׁם שׁל כבוד ושׁל כשׁרון שׁארצה, יהיו שׁירים, מכתמים, מליצות, חזיונות, רעיונות, הגיונות, אבל לא דברי תורה. הוי, כמה קשׁים הם החיים הרוחניים


על רקע זה אפשר להבין את חטא העגל:


הרעיון המרכזי של התורה הוא בהבנה שהיא מעל ליכולת האנושית. לא בכדי נאמר 'לא עליך המלאכה לגמור'.התפיסה שהיא מדובר בעזרה אלוקית. לכן, ניתן להבין את חטא העגל בכלים אחרים:


ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו כו' (שמות ל"א יח). איתא במדרש, שהיה מרע"ה לומד תורה ושוכח, עד שניתן לו במתנה. הרמז גם על עבדות ה', כעין, מי הקדימני ואשלם (איוב מ"א ג). שאין ביד האדם לגמור כלום, רק בעזרת השם. וזה נרמז למרע"ה גדול היהודים, שניתן לו במתנה (הבית ישראל פרשת כי תשא תשי"א)


נתינת התורה במתנה איננה עניין סתמי. היא מביאה לידי ביטוי את מוגבלות האדם. בדר"כ, במימד האנושי 'שונא מתנות יחיה', וגם המצוות לימוד תורה, דגש על עמל התורה. אבל, צריך לזכור שבנקודת הקשה מדובר במתנה אלוקית. צריך להזהר מלקחת 'בעלות' על התורה. ואולי, זו הטעות של חוטאי העגל:


וזה נראה לרמז סמיכת מעשה העגל, כיון שראו שמרע"ה בושש לבוא, לא יכלו להתאפק, רק, קום עשה לנו אלוקים. בודאי היה להם כוונות לזה, אבל הלכו בגדולות, ושכחו שאי אפשר לעלות בלי עזר השי"ת. ואין לאדם לקחת בעצמו....וכן הביא מהחידושי הרי"ם ז"ל, על 'יגעתי'. שמקודם נצרך להתייגע, ואח"כ - מצאתי - ניתן במתנה. וזה נרמז שהיה לומד ושוכח עד שניתן לו במתנה( בית ישראל, שם).


בדור של רכושנות, המשימה ללמוד תורה בדרך של קבלת מתנה. מי שלומד תורה ורוצה לממש אותה, ישאר עם עגל ביד.


 


שבת שלום!


 


 

 

 

בית המדרש