ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

חוזרים לשאלה:על מקומה של השאלה והתהיה בלימודי היהדות- עיון במבנה ליל הסדר

ע"י: הרב שי פירון

לדף ללימוד עצמי בעריכת הרב פירון ביחס לערכה של השאלה והתהיה ביהדות

 


הָא לַחְמָא עַנְיָא דִי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם. כָּל דִכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכֹל, כָּל דִצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח. הָשַׁתָּא הָכָא, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל. הָשַׁתָּא עַבְדֵי, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חוֹרִין.


מֵסִיר הָקְעָרָה מֵעַל הַשֻׁלְחָן, מוֹזְגיִן כוֹס שֵׁנִי וְכַאן הַבֵּן אוֹ אֶחָד מִן הַמְסֻבִּים שׁוֹאֵל:


מַה נִּשְּׁתַּנָה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת?


שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין חָמֵץ וּמַצָּה, הַלַּיְלָה הַזֶּה - כּוּלוֹ מַצָּה.


שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין שְׁאָר יְרָקוֹת,  - הַלַּיְלָה הַזֶּה מָרוֹר.


שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אֵין אֶנוּ מַטְבִּילִין אֲפִילוּ פַּעַם אֶחָת, - הַלַּיְלָה הַזֶּה שְׁתֵּי פְעָמִים.


שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין בֵּין יוֹשְׁבִין וּבֵין מְסֻבִּין, - הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלָנו מְסֻבִּין.


מֵנִיחַ אֶת הַקְעָרָה עַל הַשֻׁלְחָן. הַמַצוֹת תִּהְיֶינָה מְגלוֹת בִּשְׁעַת אֲמִירַת הַהַגָדָה.


עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם, וַיּוֹצִיאֵנוּ יי אֱלֹהֵינוּ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה. וְאִלּוּ לֹא הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרָיִם, הֲרֵי אָנוּ וּבָנֵינוּ וּבְנֵי בָנֵינוּ מְשֻׁעְבָּדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם. וַאֲפִילוּ כֻּלָנוּ חֲכָמִים, כֻּלָנוּ נְבוֹנִים, כֻּלָנוּ זְקֵנִים, כֻּלָנוּ יוֹדְעִים אֶת הַתּוֹרָה, מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם. וְכָל הַמַרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח.


מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבְּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן שֶהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק, וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם: רַבּוֹתֵינוּ, הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית.


 


תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קט"ז עמוד א':


משנה:  מזגו לו כוס שני, וכאן הבן שואל אביו.


ואם אין דעת בבן אביו מלמדו:


מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?


שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה הלילה הזה כולו מצה?


שבכל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות, הלילה הזה מרור?


שבכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל, הלילה הזה כולו צלי?


שבכל הלילות (אין) אנו מטבילין  פעם אחת, הלילה הזה שתי פעמים?


ולפי דעתו של בן, אביו מלמדו...


 


גמרא.... אמר ליה רב נחמן לדרו עבדיה: עבדא דמפיק ליה מריה לחירות ויהיב ליה כספא ודהבא, מאי בעי למימר ליה? אמר ליה: בעי לאודויי ולשבוחי. אמר ליה: פטרתן מלומר מה נשתנה. פתח ואמר עבדים היינו.


 


תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קט"ו עמוד ב':


למה עוקרין את השולחן?


אמרי דבי רבי ינאי: כדי שיכירו תינוקות וישאלו.


אביי הוה יתיב קמיה דרבה, חזא דקא מדלי תכא מקמיה. אמר להו: עדיין לא קא אכלינן, אתו קא מעקרי תכא מיקמן? אמר ליה רבה: פטרתן מלומר מה נשתנה.


 


שולחן ערוך אורח חיים סימן תע"ג סעיף ו':


נוטל ידיו (נא) לצורך טבול ראשון (נב) <ז> ולא יברך על הנטילה, ויקח מהכרפס * (נג) יח <ח> פחות מכזית ומטבלו (נד) בחומץ (נה) יט ומברך בורא פרי האדמה ואוכל, * (נו) ואינו מברך אחריו. ויקח מצה (נז) האמצעית כ ויבצענה לשתים, (נח) כא ויתן חציה לאחד מהמסובין לשומרה לאפיקומן ונותנין אותה (נט) כב תחת המפה, וחציה השני ישים בין שתי השלימות (ס) כג ויגביה הקערה שיש בה המצות ויאמר: (סא) כד הא לחמא עניא, עד <ט> מה נשתנה. הגה: (סב) ויאמרו (סג) בלשון שמבינים הנשים והקטנים, או יפרש להם הענין וכן עשה ר"י מלונדרי כל ההגדה בלשון לע"ז, (סד) כדי שיבינו הנשים והקטנים. (כל בו ומהרי"ל). ואז כה יצוה להסירם מעל השלחן (סה) ולהניחם בסוף השלחן כאלו כבר אכלו, כדי שיראו התינוקות (סו) כו וישאלו.


 


רבי צדוק הכהן מלובלין, פרי צדיק, פסח, ב':


ב] בגמרא (פסחים קטו ע"ב) לחם עוני שעונין עליו דברים הרבה. והיינו שצריך להיות דרך שאלה ותשובה הבן שואל מה נשתנה ואביו משיבו וכמו שאמרו (שם קטז.) בנו שאלו כו' אשתו שאלתו ואם לאו הוא שואל לעצמו, וכן במאמר רבן גמליאל מצה שאנו אוכלין על שום מה כו' מרור על שום מה כו' ואין אומרים סתם מצה שאנו אוכלים על שם שלא הספיק כו' רק דרך שאלה ותשובה (וכ"ה גירסת הרא"ש) והיינו שבלילה צריך האדם להרגיש בנפשו חדשות, שצריך האדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים כו', והיינו שאז הרגיש אדם בנפשו הרגש חזק שיצא מן המיצר, וכן צריך כל אדם להרגיש בכל ליל פסח כאלו הוא יצא ממצרים ולא יהיה הדבר אצלו כדבר הרגל.


 


ירושלמי שבת א' , ב':


"כל האומר שמועה מפי אומרה יהא רואה בעל השמועה עומד כנגדו"


 


פירוש לב אבות, לר' שלמה ב"ר יצחק לבית הלוי (תורכיה, המאה הט"ז):


מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים] - כי ידוע שהויכוח מן הצדדים ההפכיים בעיון ובלימוד הוא סיבת יציאת הדבר לאור והיוודע האמת והתבררו בזולת שום ספק, ולכן הספקות וההערות והקושיות הן מבוא גדול להשגת המבוקש, והחוקר12 עצמו אמר שהספקות עשו את האנשים חכמים, וזה הדבר ראוי שיהיה שמור ביד כל דורש ידיעת האמת בכל ספר וחכמה, וידוע שהספקות לא תושלמנה אלא בהמצא כת כנגד כת ושואל ומשיב להוציא לאור משפט...


ואם כן יאמר התנא שכשהמחלוקת הוא לשם שמים, שכוונת החולקים הוא שעם אותו המחלוקת יתברר האמת ויצא לאור מה שלא היה יוצא זולתו, בודאי סוף אותו מחלוקת שיתקיים, כי עם היות שהאמת יתקיים וישאר אצל הצד האחד מהם, עם כל זה כל שני צדדי המחלוקת יתקיימו ויהיו נזכרים יחד, הואיל וכדי לדעת ברירת האמת צריך להעריך שתי כתות המחלוקת, ועם המחלוקת עצמו יתברר האמת, ולכן דין הוא שישארו כל כתות המחלוקת נזכרים ונעשים יחדיו, עם היות שאין האמת אלא כאחד מהם. והדבר הזה נעלם מעיני המלעיגים על מה שאמרו חז"ל (סנהדרין יז, א) שאם היו כל הסנהדרין מחייבין מיתה לאיש אחד לא היה מומת, ואם היו מעוטם מזכים ורובם מחייבים היה מומת. שעם היות גזרת הכתוב מחייבת כן וכמו שדרשו ז"ל בגמרא, הטעם אשר שמעתי בזה בשם הרמב"ם ז"ל13 הוא נכון מאד, והוא עצמו מה שכתבתי, להודיע ולהשמיע שכשאין כת מנגד על פי קושיות וטענות בחקירה מן החקירות אי אפשר שיצא הדבר לאור ואפשר שכולם יפלו בטעות


 


הראי"ה קוק, "עולת ראי"ה:


יש טועים שחושבים, שהשלום העולמי לא יבנה כי אם על ידי צביון אחד בדיעות ותכונות, ואם כן כשרואים תלמידי חכמים חוקרים בחכמה ודעת תורה, ועל ידי המחקר מתרבים הצדדים והשיטות, חושבים שבזה הם גורמים למחלוקת והפך השלום. ובאמת אינו כן, כי השלום האמיתי אי אפשר שיבוא לעולם כי אם דוקא על ידי הערך של ריבוי השלום. הריבוי של השלום הוא שיתראו כל הצדדים וכל השיטות, ויתבררו איך כולם יש להם מקום, כל אחד לפי ערכו מקומו וענינו... על כן תלמידי חכמים מרבים שלום, כי במה שהם מרחיבים ומבארים ומילדים דברי חכמה חדשים, בפנים מפנים שונים, שיש בהם ריבוי וחילוק ענינים, בזה הם מרבים שלום, שנאמר: "וכל בניך למודי ה'"


 


תלמוד בבלי מסכת כתובות דף ט"ז עמוד ב':


תנו רבנן: כיצד מרקדין לפני הכלה?


בית שמאי אומרים: כלה כמות שהיא,


ובית הלל אומרים: כלה נאה וחסודה.


אמרו להן ב"ש לב"ה: הרי שהיתה חיגרת או סומא, אומרי' לה, כלה נאה וחסודה? והתורה אמרה: (שמות כ"ג) מדבר שקר תרחק!


אמרו להם ב"ה לב"ש: לדבריכם, מי שלקח מקח רע מן השוק, ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו? הוי אומר: ישבחנו בעיניו,


מכאן אמרו חכמים: לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות.


 


פירוש רש"י:


כיצד מרקדים - מה אומרים לפניה.


כמות שהיא - לפי יופיה וחשיבותה מקלסין אותה.


חסודה - חוט של חסד משוך עליה.


מכאן אמרו - מדברי ב"ה שאמרו ישבחנה.


תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות - לעשות לאיש ואיש כרצונו.


פירוש תוס':


כלה כמות שהיא - ואם יש בה מום ישתקו ולא ישבחוה אי נמי ישבחוה בדבר נאה שיש בה כגון בעיניה או בידיה אם הם יפות וב"ה אומרים ישבחוה לגמרי דכשמזכירין מה שיש בה לשבח מכלל דשאר לגנאי.


ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו - וב"ש סברי אע"ג דישבחנו בעיניו אין להם לחכמים לתקן להזקיק לומר שקר דהתורה אמרה מדבר שקר תרחק.

 

 

בית המדרש