ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

´אפילו עני שבישראל´ - פירוש למשנה ריש ערבי פסחים

ע"י: הרב יהודה יונגסטר

כיצד יש לבאר את המשנה בראש פרק ערבי פסחים?מהי החובה המוטלת גם על העני בישראל?על כך במאמר הבא


כתוב במשנה ריש ערבי פסחים (פסחים צט ע"ב):


ערב פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך אפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב ולא יפחתו לו מארבע כוסות של יין ואפילו מן התמחוי


הקושי במשנה הוא כיצד מפסקין? האם המלים 'אפילו עני שבישראל' צמודות לאחור, 'לא יאכל אדם עד שתחשך אפילו עני שבישראל', או שמא לפנים, 'אפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב'?


התוספות (ד"ה ואפילו) סברו בתחילה כאפשרות השניה, אך כיוון שהחידוש בכך, שאפילו עני חייב להסב, אינו מובן, הציעו בשם יש מפרשים לפסק את המשנה לפי האפשרות הראשונה:


ויש מפרשים דאדלעיל קאי: 'עד שתחשך ואפילו עני שבישראל'. פירוש: אפילו עני, שלא אכל כמה ימים, לא יאכל עד שתחשך.


ועדיין יש לשאול: בין כך ובין כך, מדוע נוסחה המשנה ללא הכרע תחבירי? להלן אציע דרך ללמוד את המשנה בדרך חדשה, שעשויה לבאר מדוע נבחר סגנון מיוחד זה.


זה לשון רש"י בפירושו למשנה:


ואפילו עני שבישראל לא יאכל בלילי פסחים עד שיסב כדרך בני חורין, זכר לחירות, במטה ועל השלחן.


והנה, במשנה בברכות (מב ע"א) למדנו:


היו יושבין - כל אחד מברך לעצמו. הסבו - אחד מברך לכולן.


ופירש רש"י (שם):


היו יושבים בלא הסבת מטות, שמוטים על צדיהן שמאלית על המטה, ואוכלין ושותין בהסבה, כל אחד ואחד מברך לעצמו, דאין קבע סעודה בלא הסבה.


נמצא, כי הסבת מיטות, המוטלת כחובה בליל הסדר, היא הדרך היחידה לקביעת סעודה, והמשמעות היא, שהסבה היא דרך אכילה מקובלת ונפוצה! מהו, אם כן, המיוחד בליל הסדר?


יש לציין, כי לא כך עולה מפירושו של הרמב"ם למשנת ערבי פסחים, שכן כתב:


וחייבוהו לאכול כשהוא מיסב כדרך שאוכלין המלכים והגדולים כדי שיהיה דרך חרות.


והמשמעות היא, שהסבת ליל הסדר אינה ההסבה הרגילה אצל כל אדם, אלא רק דרכם של מלכים וגדולים. אכן, בפירושו למשנה בברכות (ו, ו) הנ"ל כותב הרמב"ם:


הסבו - "אדכוא". וענינו: אם היתה ישיבתם על דעת לאכול יחד.


הרמב"ם רואה את המלה 'הסבו' במשנה זו כמלה מושאלת, שאינה מתארת את הדרך הטכנית של הישיבה לאכול, אלא את כוונתם. ללמדך, שהסבת ליל הסדר היא כמשמעותה המקורית של המלה, המציינת דרך ישיבה של מלכים בלבד.


אולם לפי רש"י אין הדבר כן, וברור שהסבת ליל הסדר היא אותה הסבה המתוארת במשנה בברכות, כך שהסבת ליל הסדר אינה הסבה מיוחדת, וכמו שכתבנו. ושוב, אם כן, מהו המיוחד בהסבת ליל הסדר?


קודם שנמשיך, נעורר שאלה נוספת: המשנה שלנו קובעת, כי אסור לאדם לאכול בערב פסח עד שתחשך. מדוע? והלא יכול להוסיף מן החול אל הקודש, ואולי אף חובה לעשות כן, וכדרך שנוהגים רבים בשבתות ושאר ימים טובים! התשובה המפורסמת לשאלה זו היא תשובתו של הרא"ש (פסחים פ"י סי' ב), וז"ל:


...אף על גב דבשבתות ובשאר ימים טובים יכול להוסיף מן החול על הקדש ולאכול קודם שתחשך...בערב הפסח לא מצי אכיל עד שתחשך, וכן משמע בתוספתא [שילהי פ"ב], דקאמר: 'פסח מצה ומרור אוכלין בבת אחת. ומאימתי אוכלן - משתחשך', ותניא נמי לקמן (דף קכ ע"ב): 'הפסח אינו נאכל אלא בלילה'. ומצה איתקש לפסח, דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו.


להלן נציע תשובה אחרת לשאלה זו, ולאורה נבאר את המשנה כולה בדרכו של רש"י.


על המשנה הראשונה במסכת ברכות, הקובעת כי תחילת זמן קריאת שמע של ערבית הוא 'משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן', מקשה הגמ' (ב ע"ב):


ורמינהו: מאימתי קורין את שמע בערבין? משהעני נכנס לאכול פתו במלח, עד שעה שעומד ליפטר מתוך סעודתו. סיפא ודאי פליגא אמתניתין. רישא, מי לימא פליגי אמתניתין?


ומפרש שם רש"י, כי העני אוכל בשעה מוקדמת משום 'שאין לו נר להדליק בסעודתו'. יש להניח, אפוא, כי משך אכילת פת ערבית של עני הוא קצר ואינו מיסב ואוכל, שכן הוא רוצה לסיים סעודתו מבלי שיצטרך להדליק נר, ולכל היותר יצטרך לנר משך שמן קצר ביותר. זו הסיבה לכך, שהגמ' אומרת: 'סיפא ודאי פליגא אמתניתין', שם הדעה המקדימה ביותר לסוף זמן קריאת שמע היא סוף האשמורת הראשונה.


מצאנו, אפוא, כי דרכו של העני לאכול פת ערבית מבעוד יום, ומתוך כך נלמד, כי העשיר, שאינו חס על השמן, סועד את סעודת הלילה - בלילה, לאור הנר.


מעתה נוכל לומר, כי המשנה בפסחים מזהירה את העני ואומרת לו, כי אע"פ שדרכו לאכול מבעוד יום, בליל הסדר עליו להמתין עד שתחשך. וכל כך למה? משום שבליל הסדר אסור לנהוג מנהג עניים, הטרודים למחשבים צעדיהם בדקדקנות, אלא חייבים לנהוג דרך חירות, דרכם של עשירים, האוכלים מבלי לחסוך בהוצאות התאורה.


נשוב עתה לדין הסבה: מדברי רש"י למדנו, כי ההסבה היא דרך מקובלת לקביעת סעודה, וכל סעודה שאינה קבועה נאכל ללא הסבה. העני, הטרוד בענייניו ובקשייו, אינו סועד סעודת קבע. סעודתו אינה אלא צורך קיומי, והוא ממעט בה ככל יכולתו. ברור, אפוא, כי העני אינו מסב ואוכל אלא אוכל דרך עראי. בהקשר זה אומרת המשנה, כי בליל הסדר אסור לאכול דרך עראי, כדרכו של עני, ואפילו העני חייב לאכול כדרכם של העשירים, בהסבה בדרך קבע.


לפי דרכנו מבואר נוסח המשנה: יש לקרוא את המשפט 'ואפילו עני שבישראל' לצדדין, וכאילו הוא כתוב פעמיים: 'לא יאכל אדם עד שתחשך ואפילו עני שבישראל, ואפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב'. משנתנו עוסקת כולה בעני ובדרך אכילתו בליל הסדר. מי שאינו עני, ממילא אינו אוכל עד שתחשך וממילא אוכל בהסבה (לפחות ביו"ט). המשנה באה להדגיש, כי אף שבשאר י"ט העני אוכל כדרכו, מבעוד יום וללא הסבה, בליל זה אפילו העני אסור לאכול עד שתחשך, ואסור לאכול ללא הסבה. אכן, הסבה אינה פעולה מיוחדת לליל הסדר, כשם שאכילת פת ערבית אחר חשכה אינה דרך אכילה מיוחדת לליל הסדר. החובה לסעוד בדרך זו אינה אלא חובה לאכול בנחת ובקביעות סעודה, שהיא דרך הפוכה לדרך האכילה של עבדים, האוכלים במהירות ללא קביעות.

 

 

בית המדרש