ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

תפילות השבת (11): בו-בה-בם

ע"י: הרב שי פירון

הרב שי פירון מבאר את משמעות ההבדל בחתימת ברכת השבת בתפילת העמידה בין תפילות ערבית,שחרית ומנחה


כבר עמדנו על כך שיחודה של תפילת השבת, בשונה מתהליך תפילת החול ואפילו תפילת יו"ט, הוא בכך שלכל תפילה יש נוסח אחר. המשמעות היא שבשבת יש תהליך התפתחותי, מעמיק. אנו נבנים, אריח על גבי לבנה במהלך השבת. מסתבר שהליך השינוי מצוי גם בתוך החלקים הדומים של התפילה. המרכזי שבהם: "בו - בה - בם". (יצוין ששינוי ה"בם" שבמנחה לא מופיע בחלק מהסידורים שע"פ נוסח עדה"מ).שינויים אלה בנוסח תפילה הם שינויים עתיקים ואין לראות בהם שיבוש כי אם כוונת מכוון.  


כנראה שמנהג השינויים בתפילת השבת הוא קדום. החיד"א מציין שכך כתב בעל שיירי כנסת הגדולה, רבי חיים בנבנישתי, עוד במאה ה - 17. לדעתו  של החיד"א המקור קדום עוד יותר ומבוסס על עדותם של תלמידי האר"י: הרב שיירי ['כנסת הגדולה' - צ.ש.] כתב שהמנהג לומר בערבית וינוחו בה בשחרית וינוחו בו במנחה וינוחו בם. ובספר מר וקציעה כתב דבכתבי האר"י זצ"ל אין הפרש ביום ואף במנחה אומרים בו עכ"ד ... אך גורי האר"י זצ"ל קיימו המנהג... ואין לשנות המנהג "...על אף דברי החיד"א, בכתבי האר"י לא נמצא עדות לחילופין אלה. רבי חיים בנבינשתי, על אף שציין את הנוהג לשנות בנוסח התפילה כתב:  'ומכל מקום איני יודע מאן פלג לן לומר הכי ולא איפכא". כלומר, גם אחרי שמנסה להסביר את המשמעות הכוללת של השינויים על פי גימטריא, עדיין לא מוצא טעם הן להבחנה העקרונית בין התפילות השונות והן לסדר: "בו - בה - בם".


הנצי"ב מתייחס לכך שלעיתים מכונה השבת בלשון זכר ולעיתים בלשון נקבה: "ומכאן יצא המנהג להפריש בלשון התפילה בלילה - 'וינוחו בה', וביום - 'וינוחו בו' ... ואע"ג דבאמת גם לילה הוא בלשון זכר בכל התורה מכל מקום ליל שבת הוא בלשון נקבה". גם הסבר זה לא מיישב את נוסח תפילת המנחה: "בם".  


אנו ננסה להציע כיוון נוסף:ישנם שני עניינים מרכזיים המלווים את השבת. הענין האמוני - השבת היא עדות לבריאת העולם וליציאת מצריים. השבת היא עדות לנוכחות האלוקית בעולם.אולם, במקביל השבת מאופיינת בריבוי הלכות , "כהררים התלויים בשערה". דווקא הרעיון השבתי, שיש בכוחו לקבוע ברכה לעצמו, נזקק  לעיגון הלכתי רב. השבת, "בה" מלמדת אותנו שחלק ממנוחת היהודי תלויה בעולם ההלכתי המסועף. לא נוכל 'לנוח', להתענג על ה' רק מכוחה של אמונה טהורה. הפירוד שבין שני הכיוונים הללו מסוכן. לא נוכל להשלים עם מי שמבקשים להסתפק באמונה בה', "בו", כשם שלו נוכל להסתפק בהצמדות להלכה ללא היבט אמוני, "בה".


כאן, באה תפילת המנחה, ובאוירת רעווא דרעווין אנו מכריזים: "וינוחו בם".

 

 

בית המדרש