ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

תפילות השבת (12): ויכולו

ע"י: הרב שי פירון

במאמר זה עוסק הרב שי פירון בתפילת ´ויכולו השמים והארץ´ הנאמרת בשבת בתפילת הערב.זהו חלק מסידרת שיעורים שכותב הרב על תפילות השבת באתר הישיבה


לשיעורים הקודמים


נתקדם בלימוד תפילת העמידה של ערב שבת."ויכולו השמים והארץ" - כתרים רבים  נקשרו לתפילה זו ולמשמעותה.


בתלמוד (בבלי, שבת, קי"ט ע"ב) נאמר: "ואמר רב המנונא כל המתפלל ויכולו מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, שנאמר: "ויכולו". ובהמשך, שם, מבארת הגמרא: "כל המתפלל בע"ש ואומר ויכולו, שני מלאכי שרת מניחין ידיהם על ראשו ואומרים "סר עונך וחטאתך תכופר".


פרשנויות רבות נקשרו בתפילה ובפרשנות חז"ל . על מה ולמה מי שמכריז בכל ערב שבת נעשה שותף של האל? האם יש קשר בין שתי המימרות בגמרא או שמא כל אחת מהן הינה מימרה בפני עצמה? לעניות דעתי,  יש להתבונן על התפילה בשני מבטים המשלימים זה את זה.


ראשית, סוף התפילה מדגיש: 'אשר ברא אלו' לעשות', היינו שכל מה שברא האל הוא כדי שהעולם ימשיך להיברא, להיעשות. יש משמעות עמוקה לכל מה שנעשה. אבל 'המחדש בטובו בכל יום תמיד', רואה באדם שותף של אמת להמשך תהליך הבריאה.


אשר על כן, בכל שבת, דווקא ברגע בו אנו שובתים ממלאכת מחשבת ומיצירה, אנו מתבוננים על השבוע שחלף ובוחנים: ההיינו  שותפים של הי"ת להמשך בריאת העולם?! האם יצרנו? פעלנו? חידשנו?


אולם, ברובד מעמיק יותר, לאמירה זו משמעות עמוקה יותר:


היא מחייבת את האדם להבין שכל מה שהוא עושה, הוא חלק ממחשבה אלוקית מקיפה.


הוא מתחייב להביט על המעשה האלוקי במבט רחב.  מתוך כך - להשפיל עיניים ולא לתלות הרבה  מדי בעצמו.


מי שמבין שבכל מה שעשינו, ה' שותף פעיל, מסיר מעצמו חטאים הרבה:


כפירה כאילו עזב ה' את הארץ ודחיית עקרון ההשגחה,


גאווה כאילו כוחי ועצם ידי עשה לי את החייל הזה - ועוד.


לכן, אמירת 'ויכולו' הינה עדות לא רק לבריאת העולם ע"י ה'.  אי להסתפק בהמשך הליך הבריאה כמצוות האל. העיקר הוא לראות את ה' שותף לכל מה שאני עושה. כמה קשה הדבר לאדם הפועל היוצר, לראות את ה' שותף למעשיו..להיות שותף של ה' הרבה יותר קל מלראות את ה' כשותף שלי...       


ההכרה הקשה הזו, גורמת לכך ששני מלאכים מניחים ידיהם ומבשרים לנו שהשתחררנו מחטאים קשים וסר עווננו.

 

 

בית המדרש