ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

אל תגעו בחינוך

ע"י: הרב שי פירון

מאמר זה נכתב קודם אישורו של התקציב כשברקע עמד איום מוחשי על תקציב החינוך.הרב שי פירון על הסכנה בקיצוץ תקציב החינוך

 


מעט מילים מעוררות רטט הוד וקדושה. בעולם בו שוחטים פרות קדושות בקצב של בית מטבחיים, קשה למצוא מילים ששייכת לאתוס הציבורי, מילים שמצליחות לגעת בכולנו, פנימה.


'חינוך' היא אחת האחרונות שבהן. כולנו יודעים להכריז על חשיבות החינוך, חיוניותו והיותו גורם מרכזי בעיצוב ההווה והעתיד שלנו.


מסביב לערכים מקודשים מתפתחות אגדות. חלקן - תורמות לעיצובו של המיתוס ואחרות: הרסניות, מסוכנות, פוגעות. הנה אחת מהאגדות סביב מערכת החינוך בישראל:


מדינת ישראל משקיעה הרבה מאוד כסף במערכת החינוך שלה. ההוצאה פר תלמיד, היא מהגדולות בעולם.


לא נכון!


אומנם בין השנים 1995 - 2005 גדלה ההוצאה הממוצעת פר - ילד ב - 5%. זה יפה ומרשים. דא עקא, בתקופה המגבילה עלה ממוצע ההשקעה לילד בעולם ב - 30%! הנה הסבר אחד לפערים הולכים וגדלים בין ילדי ישראל לבני גילם בחברה המערבית.


הפערים הללו עלולים להשיג אותנו בכל התחומים: בהישגים, בערכים, באיכות המורים ובפערים בלתי נסבלים שהולכים וגדלים. בכל העולם הגיעו למסקנה שתקציב החינוך אינו 'הוצאה' כי אם 'השקעה'. סעיפי תקציב המדינה יקוצצו. על כך אין ויכוח. אנו, כולנו, מודעים למצב הכלכלי הקשה אליו נקלעו הגדולות והבכירות שבכלכלות העולם. ואף על פי כן, מציאות כלכלית מבקשת מנופי צמיחה שיחלצו את המשק מהמשבר. קיצוץ בתקציב החינוך יעמוד כרחיים על צווארה של החברה הישראלית בעתיד הקרוב. תלמידנו ילמדו פחות, יתחנכו פחות. הסיכוי שלהם לממש את הכישרונות הגדולים שלהם - יקטן באופן משמעותי.


כ - חמש עשרה שנה זכיתי לנהל בתי ספר בישראל. אינני מכיר תפקיד נאצל מזה. היכולת להשפיע על עתיד החברה והמדינה, התחושה שהולך ונבנה דור חדש ובמידה רבה יש לך חלק, ולו קטן, בעיצוב ערכיו, דמותו וסדרי העדיפויות שלו מעוררת רעד קל.


התחושה היא שמערכת החינוך לא מקבלת את הכלים המינימאליים לממש את החזון של כולנו: סביבת הלמידה של התלמידים כמו גם אלה של המורים; שכר המורים; תקציבים  לתמיכה באוכלוסיות מוחלשות, אלו שמסתכלים אל כולנו בעיניים כלות ומבקשים הזדמנות לחיים אחרים; ילדי חינוך מיוחד המבקשים להשתלב, כשווים, במערכת החינוך הרגילה; היכולת להשקיע במסגרות חינוכיות לא פורמאליות שלהן תרומה מכרעת בעיצוב הזהות והערכים של הבוגרים של מחר; ועוד לא דברנו על תנועות הנוער, על המכינות הקדם צבאיות, על הכשרת וליווי המורים, ועוד.


קיצוץ בתקציב החינוך מסוכן. הוא מסוכן להווה והוא מסוכן לעתיד. הוא יוביל את ישראל למצב השורר במדינות העולם השלישי, הוא יחסל את היתרון האיכותי שיש למדינת ישראל.


אולם מעל לכל הוא ישפיע על איכות החיים שלנו: איכות החיים הכלכליים אך יותר מכך, על איכות החיים המוסריים, הערכיים והתרבותיים בישראל.  


קיצוץ בתקציב החינוך מסוכן כיוון שהוא מהווה תמרור אזהרה חמור ביחס לסדר העדיפויות של ראשיה. לא פחות ממה שיפגע הקיצוץ בתקציב במדיניות החינוך, הוא יפגע בהבנת מקומו של החינוך בישראל. 


עמדה חד משמעית זו אינה שוללת את העובדה שמערכת החינוך זועקת לרפורמה מקיפה: רפורמה מבנית שתהפוך את משרד החינוך למי שאחראי על קביעת תכנית הלימודים, על עיצוב מדיניות החינוך בישראל מחד, ועל פיקוח הדוק ומשמעותי מאידך.


גם  תפיסות ההוראה ומיקוד הלמידה צריכות לעבור רפורמות מרחיקת לכת כמו גם עיצוב תכנית לימודי יסוד שיבטיחו איכות הוראה ולמידה. על משרד החינוך להוביל רפורמה מקיפה ונועזת.


זוהי רפורמה אפשרית. אין חולק על עקרונותיה. שיתוף ראוי ונכון של כל הגורמים: אוצר, שלטון מקומי וארגוני המורים, יוביל למימושה. שיח נכון והגון יאפשר מימושה של רפורמה מהר מכפי שנדמה לכולנו. פתחנו במיתוסים ואגדות.


אגדה יהודית קדומה מתארת את  המשפחה  היהודית כמי שחוסכת בלחם לאכול, בבגד ללבוש, מוותרת על ימים של חופשה ורווחה למטרה אחת: חינוך הילדים.  בכך הצטיינו לאורך ימים ושנים. משפחות כאלה חיות גם היום בתוכנו. הן מבינות שחינוך הילדים הוא המשימה הקדושה המוטלת על כתפיהן. אני פוגש הורים שמוכנים לעשות הכול בשביל חינוך. אני פוגש משפחות המבינות שבמרכז חייהן:  הדאגה לעתיד הילדים שלהן. הן לא משתמשות במצב הכלכלי הקשה  כשיקול הפוטר אותן מחובתן. הן עומסות על כתפיהן עוד ועוד. רק בשביל הילדים. רק בשביל העתיד.  


האם מה שמובן למשפחה מעוטת יכולת בישראל לא מובן לראש הממשלה ולראשי האוצר?


המאמר פורסם בעיתון הארץ, אייר תשס"ט. הרב שי פירון משמש כמנכ"ל 'הכל חינוך'.

 

 

בית המדרש