ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

כבלע את הקדש

ע"י: רועי זמיר

הכתוב מזהיר את בני לוי באזהרה מיוחדת " ולא יבואו לראות כבלע את הקדש ומתו". חז"ל הסבירו שהאיסור הזה הוא איסור לבוא להתבונן בארון הברית לפני כאשר הוא גלוי ואינו מכוסה. מה משמעותו של הפנימית של איסור זה?


פרשת במדבר עוסקת במניין של בני ישראל ובסדרי הליכה וחניה במדבר. בסוף הפרשה מסופר לנו על הסדר בו פורק המשכן בני קהת משבט לוי הם אלו שהיו ממונים על נשיאתו של ארון הקדש. הכתוב מזהיר את בני לוי באזהרה מיוחדת " ולא יבואו לראות כבלע את הקדש ומתו". חז"ל הסבירו שהאיסור הזה הוא איסור לבוא להתבונן בארון הברית לפני כאשר הוא גלוי ואינו מכוסה. מה משמעותו של הפנימית של איסור זה?


אנו חיים בעולם בו הכל חשוף וניתן להסתכל ולהביט על הכל אין דבר שהוא מחוץ לתחום הראיה. אבל יש משהו מטעה בראיה החושית. היא מסוגלת להביט אך ורק בחיצוני, בקליפה של הדבר אך המבט הפנימי אל התוך הנשמתי אל עולמות הרוח אל הסוד שמעבר אינו מסור לעיני הבשר. האיסור להביט בעצם מציב גבול ביחס שלנו אל הקדש ובכך הוא מעלה אותו מדרגה. על ידי זה שאנו איננו מביטים בארון עצמו אנחנו מבטאים את העובדה שלא אל החומר אל הזהב והעץ שיש בארון נשואות עיננו אלא אל התכנים שהוא מבטא. העובדה שהמבט הפיזי נעדר יכולה להוביל אל מבט אחר פנימי יותר מהעיניים של הלב ולא מהעיניים של הגוף.


במסכת סנהדרין חז"ל דורשים את הפסוק ומוצאים בו איסור נוסף הם ראו בו גם אזהרה שלא לגנוב את כלי הקדש (השורש בלע משמש במקומות אחרים בתנ"ך לשון של גזל וגניבה) ישנו קשר עמוק בין שני האיסורים הללו. הגנב הוא אדם שאינו יודע או מתעלם מגבולות הגזרה שלו. הוא מסרב להכיר בכך שיש דברים שהם מחוץ לתחום עבורו ואסור לו לקחת אותם. (גניבה של כלי הקדש היא גם אי הכרה בגבולות האדם מול הבורא). השורש של הגניבה הוא המבט הלב חומד את מה שהעין רואה. לא ניתן בעיניים חיצוניות לראות שייכות של חפץ לאדם מסוים. העולם המוסרי ערכי שקושר בין חפצים לבעליהם שייך למבט פנמי יותר על המציאות. הגנב חוטב בכך שהוא הולך אחר עינו הוא מתמכר למה שהוא רואה ואינו מסוגל להסיר את המבט  ממה שאינו שייך לו ולהביט פנימה יותר אל עולם הערכים. לעיתים דווקא על ידי הכיסוי, דווקא על ידי ההימנעות מן המבט הישיר וחסר הבושה אנחנו יכולים לראות דברים באופן משמעותי הרבה יותר.


גם בעולם החינוכי אנחנו זקוקים למבט פנימי יותר. אנחנו צריכים להיזהר מהליכה עיוורת אחרי עיני הבשר. ממבט שרואה במה שיש מול העיניים את תכלית הכל. לעיתים יש צורך להסיט את המבט מהחיצוני כדי להיות מסוגלים לראות עולמות פנימיים יותר שאינם חשופים לכל כשלעיתים דווקא מה שאנחנו רואים מסתיר אותם.


 


נקודה למחשבה.


מעבר לדברים שהזכרנו יש לאיסור להתבונן אל הארון גם רובד פשוט של דיסטנס. הרובד הזה מעלה  שאלה גם לגבי היחסים בין מורים לתלמידים. מהי רמת הדיסטנס הרצויה בין מורה לתלמיד. האם ראוי שיש דברים שהתלמיד לא יראה את המורה שלו עושה ולאו דווקא דברים אסורים, למשל: האם תלמיד צריך לראות את המורה שלו אוכל פלאפל . מה היחס בין הרצון או הצורך של המור להישאר בגובה העיניים של התלמידים ולהתנהג בטבעיות לדיסטנס ולסמכות שהוא מעוניין ליצור אצלם.


 

 

 

בית המדרש