ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

אחריות על החינוך

ע"י: הרב שי פירון

מערכת החינוך יוצאת לדרך חדשה כי יש מי שאומר: אני אחראי! אני מתחייב! כל שנותר הוא לקוות שהמסר יחלחל לכולם: לבכירי המשרד,למפקחים, למנהלים ולמורים. רק בשל כך נדרש ראש הממשלה שלא לפגוע בתקציב החינוך.


המאמר נכתב על רקע המחשבה לקצץ בתקציב החינוך בשנת תשס"ט


ניתוח כולל של חוליי מערכת החינוך בישראל מצביע על מספר גורמים מרכזיים. אחד המרכזיים שבהם נוגע לעיקרון האחריותיות ( (accountability.במערכת החינוך אין מי שלוקח אחריות. הילד נכשל?! נבחן, נבדוק, נשתפר. הישגי המערכת קרסו?! נמשיך הלאה.


הרפורמה לא יושמה?! נמצא דרך לכתיבתה של רפורמה חדשה. טובה יותר, יקרה יותר.


ומי ישא בתוצאות? מי "המבוגר האחראי" שעומס על כתפיו את המשימה ומרגיש שהוא, ורק הוא, יצטרך לתת דין וחשבון על הצלחותיו כמו גם על כישלונותיו.


שלא תהיינה אי הבנות. חינוך זה לא פס ייצור. נשמות הילדים וכישרונותיהם, הבתים מהם  הם באים,  משברים ואירועים כאלה ואחרים, מבטיחים לכל מחנך כמו גם למי שעומד בראש המערכת: מנהל, מפקח או עובד מטה במשרד החינוך ובראשות המקומית כאב ראש לא קטן. אבל - זה גם סוד הקסם של העיסוק בחינוך. יש לעוסקים בחינוך את היכולת לעצב עולמות. להביא את התלמיד לחיים שיש בהם משמעות, להטמיע בו ערכים, מוסר, סולידאריות ונתינה לפרט ולחברה.


קבלת אחריות אינה הבטחה להצלחה אלא הבטחה להתמסרות, לתכנית עבודה שיש בה מדידה והערכה,  לתכנית שיש לה אחרית, שיש לה תכלית, לתכנית עבודה שמאחוריה הקשבה לצרכים של הלומד ולא רק ליעדים של המערכת, ועוד.


בעיותיה של מערכת החינוך בישראל נובעות,  במידה רבה,  ממאפיינים מבניים, ארגוניים, כלכליים ומשפטיים הפוגעים ביכולתה של  המערכת לתרגם  את המשאבים העומדים לרשותה להישגים חינוכיים ולימודיים. אבל תרבות של אחריות, מנהיגות אחרת, היא חלק מרכזי ביישומה של כל תכנית במערכת החינוך.


למקשיב מן הצד למילים שלא נאמרות, דומה כאילו פקידי האוצר אומרים לכולנו: חברים, בסרט הזה כבר היינו. תקצבנו רפורמה, הובלנו שינויים וכלום לא קרה. להיפך. התדרדרנו בתוצאות המבחנים הבין לאומיים.


והנה, בתוך בליל המילים מסביב לתכנית האוצר, המילים החשובות ביותר שנאמרו במערכת החינוך בישראל מזה שנים, לא זכו להתייחסות ראויה. לראשונה, עומד שר החינוך בפני הציבור כולו ואומר: אני מתחייב! אני אחראי!


שמעתם נכון! יש מי שמתחייב, יש מי שלוקח אחריות!


כך אמר שר החינוך בראיונות: "אני אחראי להתחיל להזיז את הגרפים למעלה". עוד אמר סער  כי אם יינתנו לו המשאבים המתאימים, תחול תוך שנתיים התאוששות בתוצאות תלמידי ישראל במבחנים הבין-לאומיים".


זהו החידוש המרכזי! מערכת החינוך יוצאת לדרך חדשה כי יש מי שאומר: אני אחראי! אני מתחייב! כל שנותר הוא לקוות שהמסר יחלחל לכולם: לבכירי המשרד,למפקחים, למנהלים ולמורים.


רק בשל כך נדרש ראש הממשלה שלא לפגוע בתקציב החינוך.  ראש הממשלה צריך לאמץ את תכניתו של שר החינוך ולראות בה מודל עתידי לשינוי ושיפור המגזר הציבורי בכלל ומערכת החינוך בישראל בפרט.


הסיפור התנ"כי מתאר את בני יעקב השבים ממסעם הראשון למצריים כששמעון, בכלא. כל שמוטל עליהם הוא להביא את בנימין, רק כך יוכלו לשבור אוכל ולהביא את שמעון הביתה. יהודה מתייצב לפני יעקב ומשרטט את קווי הפעולה למנהיגים עתידיים: "אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ אִם לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ וְחָטָאתִי לְךָ כָּל הַיָּמִים".


המאמר פורסם בעיתון ידיעות אחרונות לפני זמן מה.הרב שי פירון משמש כמנכ"ל תנועת 'הכל חינוך'.

 

 

בית המדרש