ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

חטא המרגלים

ע"י: רועי זמיר

מדוע היחס אל המרגלים הוא כל כך חמור עד כדי כך שבעקבות חטא המרגלים נגזר על אותו הדור להמתין ארבעים שנה במדבר ולא להיכנס אל הארץ.על כך במאמר הבא

 


פרשת שלח לך עוסקת בחטאם של המרגלים. המרגלים שנשלחים על ידי משה לתור את הארץ מוציאים את דיבתה. הם שבים מארץ ישראל וזורעים ייאוש  בעם באומרם שהארץ ארץ אוכלת את יושביה. בפרשתנו נראה כאילו ה' הוא המצווה את משה לשלוח מרגלים ואילו בספר דברים נראה כאילו היוזמה היא יוזמה של עם ישראל. חז"ל ישבו את הסתירה הזו בכך שאמרו שהיוזמה הראשונית לשלוח מרגלים הייתה של העם והיא קבלה אישור מהקב"ה. אם כך הם פני הדברים לא מובן מה הוא חטאם של המרגלים. הרי מטרת השליחות שלהם הייתה להביא את הרשמים שלהם מן הארץ וכך הם עשו, שליחות זו לא נפסלה לא על ידי ה' ולא על ידי משה ומשה הוא גם זה שמדריך אותם לקראת המשימה . מדוע היחס אליהם הוא כל כך חמור עד כדי כך שבעקבות חטא המרגלים נגזר על אותו הדור להמתין ארבעים שנה במדבר ולא להיכנס אל הארץ.


התשובה לכך קשורה בהבחנה בין תפקידים שונים. גם בימנו אנו עבודת חיל המודיעין מתחלקת לשניים חלק אחד שלה הוא איסוף. מטרתם של יחידות האיסוף היא לצבור את כל העובדות שניתן להשיג על האויב ואליו החלק השני של עבודת המודיעין היא של יחידות המחקר של המודיעין שתפקידם לנתח את המידע ולהעריך את היכולות של האויב. על גבי שני התפקידים האלה של המודיעין ישנו הפיקוד הכללי של הצבא שתפקידו להחליט מה לעשות אם המידע הזה תוך כדי שהוא מעריך גם את יכולות הצבא שלו עצמו. אין זה מתפקידו של הגוף שאוסף את המידע לתת את ההערכה לגביו ואין זה מתפקידו של המודיעין בכלל להכריע מהם הפעולות שצריך הצבא לנהוג בעקבות ההערכות אותן הוא משמיע. הרמב"ן מסביר שמשה הסכים לשלוח את המרגלים כיחידת איסוף מודיעין. מכיוון שאין סומכים על הנס תפקידם היה להביא את המידע למשה על מנת שיוכל להכין את תוכנית הכיבוש. המרגלים לא הסתפקו בתפקיד הזה אלא בנוסף לכך גם נתנו פרשנות והערכה אישית שלהם לגבי המצב ואף קבעו שעם ישראל אינו מסוגל להתמודד איתו. חטאם של המרגלים הוא לא במידע שהם מוסרים אלא בדרך בו הם בוחרים להתייחס אל המידע ולהציג אותו. המנגינה בה הם מוסרים את המידע היא זו שמסגירה את כוונתם והתייחסותם אל הארץ והיא זו ששוברת את רוח העם. ישנו משחק מילים מסביב לפסוק שאומר " כי באפם הרגו איש" פשט הפסוק הוא בכעסם הרגו איש אך אומרים שלעיתים בעזרת האף ניתן להרוג בן אדם, גם בלי לומר דבר עיקום האף והבעת הפנים כלפי מישהו יכולה לגרום לעיתים צער רב . המרגלים באפם בהבעת פניהם ונימת קולם הפכו את המידע שהם הביאו איתם לדיבה רעה על הארץ.


בשדה החינוכי הדברים בעצם קוראים לנו לזהירות גדולה. זהירות בשמירת הפער בין מידע שיש בידינו לגבי חניך, ילד, תלמיד מסוים (או לגבי עצמנו) לבין הערכה חד משמעית של היכולות שלו והכרעה כיצד להתייחס אליו שצריכה לשכלל גם מחויבויות ערכיות. וקריאה שנייה שעולה מהדברים היא המאמץ לשמור על מאור הפנים שלנו. בעלי המוסר אומרים שאדם לא יכול לראות את פניו מפני שתפקידם של הפנים ההוא קודם כל לפנות את האחר. לעיתים עיקום שפתיים קטן לא במקום יכול להשפיע בצורה משמעותית מאד על כיצד מי שעומד מולנו יקבל את דברינו או את התייחסותנו. צריך  להשתדל לדעת לספר עובדות ולומר אמירות באופן נקי ואמיתי בלי חלילה לערב בהם גם איזו התייחסות או נימת קול פוגענית.


 


נקודה למחשבה


במקבילה לפרשה  בספר דברים אנו מוצאים שהיוזמה לשליחת מרגלים הייתה של העם. ה' על אף הסכנות העלולות להיווצר מיוזמה זו מוכן להיענות לה. מתי עלינו לתת חופש פעולה ולהיענות ליוזמות שהן אינם לרוחנו ומתי עלינו להטיל על יוזמות כאלו ווטו.

 

 

בית המדרש