ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

אלהי הרוחות

ע"י: רועי זמיר

במקום שמשה המנהיג המודח יצפה לכישלונו של יהושע שיוכיח את חשיבתו ונחיצותו של משה שאין לו תחליף, כפי שאנחנו רואים שקורה בסיטואציות דומות בזירות הנהגתייות, פוליטיות וניהוליות שונות אצל משה אנחנו מוצאים בעיקר פרגון גדול


פרשתנו עוסקת בין השאר באופן בו עוברת שרביט ההנהגה ממשה רבנו ליהושע בן נון. כאשר הקב"ה מצווה את משה לעלות אל הר העברים ולהשקיף אל הארץ אליה הוא אינו יכול להיכנס פונה משה אל ריבונו של עולם בתפילה ואומר


טו וַיְדַבֵּר משֶׁה אֶל-ה' לֵאמֹר: טז יִפְקֹד ה' אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל-בָּשָׂר אִישׁ עַל-הָעֵדָה: יז אֲשֶׁר-יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין-לָהֶם רֹעֶה:


תפילה זו מגלה את עומק אהבתו של משה לעם ישראל ואת הענווה הגדולה בה הוא תפס את תפקידו. השעה היא מבחינה מסוימת שעת הכישלון של משה, שעה בה נאמר לו שהוא לא יוכל לסיים את המשימה שאליה הוא מכוון ארבעים שנה. אדם שמעמיד את עצמו במרכז קשה לו במצבים ככאלה לשמוע על מי להחליף אותו , מי שאולי יצליח במקום בו הוא נכשל. ברגעים כאלה הקנאה והתחרות עלולות לעבוד שעות נוספות". לעומת זאת התנהגותו של משה שונה לגמרי. הוא זה שיוזם בעצם את הפנייה אל ה' ומתפלל שימצא לעדה מנהיג ראוי שיוכל להדריך אותה ולהוביל אותה. במקום שמשה המנהיג המודח יצפה לכישלונו של יהושע שיוכיח את חשיבתו ונחיצותו של משה שאין לו תחליף, כפי שאנחנו רואים שקורה בסיטואציות דומות בזירות הנהגתייות, פוליטיות וניהוליות שונות אצל משה אנחנו מוצאים בעיקר פרגון גדול כאשר המבט שלו מוכוון כלפי האופן בו תתבצע משימת ההנהגה של העם ולא כלפי האופן בו הוא יזכה לכבוד ולהערכה. המדרש מדגיש את היכולת הזו של משה על ידי דיוק במילים  


משל למלך שאמר לבן ביתו: תן לפלוני סאה של חטים. הלך ונתן לו סאתיים. אמר לו: הרי סאה, משל מלך, וסאה משלי.
כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה: וסמכת את ידך עליו, יד אחת.
מה עשה? ויסמך את ידיו ויצוהו, לקיים מה שנאמר: טוב עין הוא יברך, לפיכך: (שם כז) נוצר תאנה יאכל פריה. על פי הדיוק  ה' ציווה את משה לסמוך את יהושע ביד אחת ואילו משה סומך אותו בשני ידיים. 


היכולת הזו של משה לו להשים את עצמו במרכז המותנה אלא לשים את התפקיד במרכז היא אחד מהאתגרים הקשים ביותר שעומדים בפני מחנך. באופן יחסי קל למחנך לומר על תלמיד מסויים שהוא אינו מתאים לכיתה או לבית הספר ומקרים מעין אלה הם עניין שבשגרה אבל למחנך  לומר על  עצמו אני לא מתאים לכיתה מסוימת או לתלמיד מסוים אולי מישהו אחר יוכל לעשות את זה טוב ממני ויש לי עניין בכך שמישהו אחר אכן יצליח לעשות זאת. כאן נדרשת ענווה רבה וגדלות רוח אמיתית. תפילתו של משה והפנייה "אלוהי הרוחות לכל בשר" כבקשה שהמנהיג הבא יהיה "איש אשר רוח בו"  מתפרשת במדרש כבקשה מה' שהמנהיג הבא יהיה כזה שיוכל להתאים את עצמו לרוחו ולאופיו של כל אחד ואחד בעם ישראל. מנהיג כזה הוא אחד שלצד היכולת והרצון לשנות את העם צריך להיות מסוגל גם להשתנות בעצמו ולהכיר בכך שגם הוא אמור לעבור תהליך פנמי ואולי אפילו להכיר בעובדה שגם הוא לא תמיד מתאים.


נקודה למחשבה


כפי שהזכרנו למעלה כך מסביר המדרש את בקשתו של משה "איש אשר רוח אלהים בו לפי שאמרת, אלהי הרוחות לכל בשר, שאתה מכיר לכל אחד ואחד, יתמנה שיודע להלוך עם כל אחד ואחד מהם לפי דעתו." כיצד ניתן אכן לנהג באופן הזה בפועל כאשר במרחב החינוכי שלנו נמצאים באותו הזמן אנשים שונים ומגוונים שמבקשים מענה חינוכי שמתאים לאופים ולדמותם המיוחדת.

 

 

בית המדרש