ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

נדרים והתרת נדרים

ע"י: רועי זמיר

לעיתים דווקא ההתחייבות וההתעקשות לקיים את הנדר כפי שהוא היא גאווה ויוהרה שעלולה להוביל לאסון. האדם אומנם עשוי בצלם אלוקים אך הוא לא האלוקים בעצמו, האדם עלול גם לטעות

 


הפרשה עוסקת בתחילתה בנושא הנדרים. בנושא זה שני התורה מציגה שני קטבים מנוגדים . הקצה האחד של ההתייחסות של התורה אל הנדר מתייחס לחומרה שלו ולחובה לקיים אותו. הפסוק אומר על מי שנדר נדר  "לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל-הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה:" . רש"י מפרש את הביטוי לא יחל דברו ואומר


לא יחל דברו -  כמו לא יחלל דברו, לא יעשה דבריו חולין:


הדיבור בעיניים של התורה הוא קודש. האדם בדיבורו יכול ליצור מחויבויות שהוא מוכרח לעמוד בהם ואין לא רשות לסגת מהם. אי אפשר על פי התורה להתייחס למה שיצא מפיו של אדם בלשון נדר ביחס שממעיט מערכן של המילים. כוחו של הדיבור חורג מן המציאות הטבעית הרגילה ומכניס את האדם לעולמו של הבורא. המילים בוראות מציאות רוחנית, המילים יוצרות אחריות, האדם על ידי דיבורו יכול ליצור מצווה להטיל על עצמו מחויבות בעלת תוקף דתי לקיים את דברו.


הקוטב השני של פרשת הנדרים עוסק דווקא ביכולת להפר אותם או להתיר אותם. בפרשה התורה מאפשרת  בכל מיני דרכים לאדם לצאת מתוך המערכת הכובלת של הנדר שהאדם הכניס את עצמו לתוכה. ישנם כלים שונים שמסורים לחכמים או לבני המשפחה לבטל את הנדר ולשחרר את האדם מהפלונתר שבו הוא הסתבך בעקבות אמירות לא אחראיות. את תפילות יום כיפור אנחנו מתחילים בתפית כל נדרי, לקראת ההתחדשות של הימים הנוראים מאפשרים אנחנו מנסים להוביל לכך שאדם יוכל להתחיל דרך חדשה גם במישור של הנדרים ההתחייבויות וההרגלים שהוא אימץ לעצמו.


הקטבים המנוגדים הללו הם בסופו של דבר משלימים זה את זה. מנקודת מבט אידיאלית היה ראוי שהאדם יהיה זהיר בדיבורו ויכיר את כוחה וערכה של התחייבות. ההדרכה הזו מופיעה אצל חז"ל פעמים רבות. אמירות כמו "אמור מעט ועשה הרבה" או "כל ימי לא מצאתי לגוף טוב משתיקה" המופיעות בפרקי אבות מתוות את הדרך לכיוון הזה. מצד שני האדם לא תמיד חי במתח ערכי גבוהה כל כך לעיתים מתהפכים הדברים והאדם מדבר, מבטיח ומתחייב התחיבות שהן פזיזות ואינן במקומן ואז הוא עומד מול שוקת שבורה. לעיתים דווקא ההתחייבות וההתעקשות לקיים את הנדר כפי שהוא היא גאווה ויוהרה שעלולה להוביל לאסון. האדם אומנם עשוי בצלם אלוקים אך הוא לא האלוקים בעצמו, האדם עלול גם לטעות. ישנה ביקורת קשה למשל על יפתח שהנדר שלו סיבך אותו והביא אותו למצב שהוא החייב להקריב את הבת שלו.  היחס הנכון אל הדיבור הוא בהליכה מתמדת בין שני הקטבים בין האידיאל למציאות ובין לכתחילה לבדיעבד. היינו רוצים להיות במצב בו כל דיבור שלנו הוא מכוון, מדויק ומחייב זהו החזון שלנו. לצערנו אנו עלולים לעיתים גם לטעות מידת הענווה מצריכה אותנו במקרים כאלו להיות מסוגלים לחפש את הדרכים לתקן.


היחס הזה לדיבור נכון גם לעולם החינוך.  דיבורו של המחנך והבטחותיו של המחנך צריכים להיות מכוונים להיאמר מתוך מחשבה. ראוי שהמחנך לא ישנה את דברו. מצד שני יש לדעת שגם לכלל הזה יש חריגים ולמחנך אסור להיות שבוי בידי האמירות של גם כאשר מתברר לו שהן אינן במקומן רק מכיוון שהוא אמר אותן. מידת הענווה צריכה לחפש אחר דרכים זהירות לתקן את דבריו כאשר יש בכך צורך גדול.


 


נקודה למחשבה


 בפרשה מבקשים השבטים ראובן גד וחצי המנשה להישאר בעבר הירדן המזרחי משה נענה לבקשה בתנאי שהם יצאו חלוצים לפני הצבא ויסיעו בכיבוש הארץ. סוגיה זו מעלה את שאלת הערבות ההדדית מול הצרכים ורצונות פרטיים. מה אמור להיות היחס שלנו לקבוצות בתוך כיתה טו מעגל חינוכי אחר שמבקשות לעצמן מסלול לימודי או חינוכי שונה מהמסלול הכללי והמקובל.    

 

 

בית המדרש