ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

דין אונן ביום יארצייט של אביו

ע"י: הרב שי פירון

מי שנפטרה אימו, וחל יום קבורתה ביום היארצייט של אביו, האם חייב או יכול באמירת קדיש ובתפילה לכבוד אביו או שמא כיוון שהיותו אונן, הפטור ממצוות, פטור גם מכל הקשור ביום הזיכרון של אביו? הרב שי פירון עונה


שאלה:
מי שנפטרה אימו, וחל יום קבורתה ביום היארצייט של אביו, האם חייב או יכול באמירת קדיש ובתפילה לכבוד אביו או שמא כיוון שהיותו אונן, הפטור ממצוות, פטור גם מכל הקשור ביום הזיכרון של אביו?


 


תשובה:


א. יסוד דין "אונן"


מי שמתו מוטל לפניו, נקרא "אונן" היינו מצטער, כפי שמצינו בבראשית (ל"ה, י"ח) "בן אוני" ופירש רש"י - "בן צערי" וכן בפרשת וידוי מעשרות "לא אכלתי באוני ממנו" (דברים כ"ו, י"ד).


  1. מקור פטור אונן מק"ש ומתפילה הוא מהאמור בבבלי ברכות י"ז ע"ב: "מי שמתו מוטל לפניו, פטור מק"ש, ומן התפילה ומן התפילין ומכל מצוות האמורות בתורה".

  2. טעם הפטור, ע"פ דברי הבבלי הנ"ל תלוי בביאור המושג "מתו מוטל לפניו". י"א שהכוונה היא שכל זמן שמוטל עליו לטפל במת, הוא פטור מהמצוות, וכיוון שיש לו להתעסק בהלוויה - עד לרגע הקבורה פטור מכל המצוות. ואחרים מבארים, שהפטור הוא משום כבוד המת, שכך מראה האדם שלא מסיח את דעתו ממתו, וחושב עליו כל העת.

  3. והנ"מ בין שני הביאורים היא שלפי הטעם הראשון י"א שאם מסר את המת לחברא קדישא וסיים את כל ההכנות להלוויה או שיש מי שעושה זאת מטעמו, יהיה חייב במצוות והוא על פי דברי שולחן ערוך יורה דעה הלכות אבילות סימן שמא סעיף ג : "מקום שנוהגים שכתפים מיוחדים להוציא המת, ולאחר שנתעסקו הקרובים בצרכי הקבורה ימסרוהו להם והם יקברוהו, משמסרוהו להם, מותרים הקרובים בבשר ויין,  אפי' קודם שהוציאוהו מהבית, ששוב אינו מוטל עליהם" וכך פסק גם בספר גשר החיים (י"ח, א'). אולם יש מי שחלק על כך והוא הנודע ביהודה כפי שהובא בפתחי תשובה: "פתחי תשובה יורה דעה סימן שמא ס"ק כא: "בתשובת נו"ב תנינא חי"ד סי' רי"א מביא ... דהא דנמסר לכתפים מהני היינו במקום שמוליכין המת למקום רחוק ואין אונן הולך עמהם אבל במקום שגם קרובים הולכים בשעת קבורה לא מהני מסירה ע"ש טעמו. ומטעם זה נהגו במקומינו שהאוננים ממתינים להתפלל עד אחר הקבורה אף שכבר נתפשרו עם הח"ק" וכפי הנראה שכך גם דעת הספרדים על פי פסק הרב עובדיה יוסף (ילקוט יוסף, הל' אבלות, ז' א')

  4. והטעם האחר לענין אנינות מובא בתלמוד הירושלמי על פי מה שנאמר: "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" ולמדו מכך שחייב בזכירת יצ"א רק בימים שעוסק בחיים ולא בימים שעסוק במתים.


 


על פי האמור לעיל, לפי דעת הירושלמי פטור מתפילה בכל מקרה, ועל פי דעת הבבלי, לדעה הראשונה מהרגע שתמו סידורי הלוויה חייב במצוות ולדעה השניה, אסור עד לרגע הלוויה


 


ב. האם העיסוק במת אחר, היינו שעסוק באותו ענין מהווה הפרה של דין האנינות?


המקרה שלפנינו שונה כיוון שהענין שבו מבקש האבל לעסוק הוא עניין אבלות. אין לו רצון להתפלל מתוך חסידות יתירה שעל זה אמרו שצריך להשמר מן היוהרא אלא דווקא מתוך העיסוק בעניין המיתה. ויש לומר שעיסוק בכבוד האבא אינו פוגע בכבוד האמא. ולכן, נראה לי שאם התפילה היא בשעה שאין שום אפשרות לדאוג לסידורי הלוויה כגון המנין שלנו בשעה  06:00 בבוקר, יהיה מותר להתפלל בעיקר שהוא לע"נ ולכבודו של אביו שזהו מענין  "מי שמתו מוטל לפניו".


 


ג. האם יש לחלק בין אמירת קדיש לע"נ האב, לבין תפילה וש"צ?


1. לענין היותו ש"צ, נראה פשוט שהדבר אסור. שהרי אפילו למנין אינו מצטרף, כפי שהובא בפירוש במשנה ברורה סימן נ"ה ס"ק כ"ד:


"אונן  אינו מצטרף למנין והיינו כל אונן שחייב להתאבל עליו אפילו אינו מוטל עליו לקברו כגון שאינו יורש שלו אם הוא בעיר שהמת שם אינו מצטרף ואפילו אם יש לו מי שיתעסק עמו בקבורתו אם לא שמסרו להכתפים וכמו שיתבאר בסימן ע"א אבל אם המת בעיר אחרת ונודע לו קודם הקבורה ויש שם מי שישתדל עבורו שדינו שאם רצה לקרות רשאי ואין מוחין בידו הוא מצטרף למנין".


2. אבל, לענין קדיש, מצאתי תשובה מפורשת. הנה, כתב בעל ערוך השולחן בשם הבאר היטב:


"ואונן אפילו יש לו יא"ר צייט אסור לו לומר קדיש בחול עד לאחר הקבורה אבל בשבת מותר".  בשו"ת ציץ אליעזר חלק ה', רמת רחל, פרק מ"ז האריך לחלוק על הבאר היטב. הציץ אליעזר הביא דברי שו"ת עבודת הגרשוני (סי' ס"ב) "אם מותר לאונן שאירע לו באותו יום היאר"צ של אביו או אמו אם מותר לו ללכת לביהכ"נ לומר קדיש כי רבו בו דעת התלמידים והלומדים שבחבורה זה אוסר וזה מתיר. והבעל עבוה"ג אחרי נתחו דברי שיטות הראשונים בגדר פטור האונן מכל המצות, העלה להלכה דאם יש מתעסקים אחרים או שאין המת מוטל עליו לקברו המחמיר על האונן לומר קדיש ביא"צ שהיא מצוה דרמיא עליה לא הפסיד, ולמורה שהורה כן להלכה בנידונו כתב שלא הפסיד כלל ויפה כיון, ע"ש".


ומסקנתו של הרב היא: " מכל הלין נלפענ"ד דשפיר יש מקום להתיר לאונן לומר קדיש יא"צ שחל לו באותו יום, כשיש מתעסקים אחרים. והמורה כן יש לו על מה לסמוך".


ובהמשך כתב:


"ברם מכיון שההיתר הוא רק לאמירת קדיש ולא לתפלה [כך נראה מדברי הפוסקים שהזכרנו] לכן יש להיזהר שלא לצרף את האונן למנין עשרה, ולחזר שיהיו עשרה בלעדו".


 


סיכום:


  1. אונן פטור מכל המצוות כמבואר בתלמוד הבבלי בברכות.

  2. נחלקו אם יש להתיר כאשר אין האבל עוסק בענייני הקבורה, והמחמירים אסרו כיוון שעליו לעסוק בכבוד הנפטר.

  3. לענין קדיש - להלכה ברור שיאמר קדיש, גם לדעות שפטור מתפילה.

  4. כיוון שנראה לי שבמקרה זה תוספת האבלות על האב היא תוספת לאבלות האם, ובודאי שהאם היתה רוצה שיחלקו כבוד לאב ביום הזיכרון שלו, נראה לי שיוכל להתפלל ולומר קדיש. מה גם ששעת התפילה היא שעה שאין לו מה לעשות לכבודה של הנפטרת. ולכן בכגון דא, יוכל להתפלל ואילמלא שמסתפינא, מצטרף למנין.

  5. אעפ"כ לא יוכל להיות ש"צ, כיוון שיש דעות שאסור לו להתפלל ולפיכך יש להסתפק אם יוכל להוציא אחרים יד"ח תפילה.


המקום ינחם אותנו בתוך שאר אבלי ציון וירושלים.

 

 

בית המדרש