ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

לא באמת דתיים

ע"י: הרב אבישי מזרחי

האם אנו נותנים לתורה להשפיע עלינו גם במחוזות "חילוניים"? או שמא אנו מבקשים לצמצם אותה לגבולותיה המהוקצעים בלבד? מדוע יש לנו רק ארגוני צדקה וחסד למכביר, שהם כמובן חלק מפורש מתרי"ג מצוות ואין לנו (כמעט) יד ורגל בארגוני צדק?

 


לא באמת דתיים


ככל שאתה דתי יותר אתה חילוני הרבה יותר במקומות שאינם נחלת הדת, במובנה הצר. נשמע מתוסבך? בואו נפסע אט אט.


בשירות המילואים הראשון שלי שוחחתי עם המג"ד גלוי הראש על מקומי ותפקידי בפלוגה הלוחמת והשיח גלש גם למחוזות נפיצים. הוא סיפר לי על האכזבה שנחל מקבוצת בני"שים שפיקד עליהם. "חשבתי" כך גולל בפניי "שאנשים שגדלו בתוך עולם של מצוות וחוקים, שקמים מוקדם בבוקר לתפילה, על אף הקשיים הכרוכים בכך, שעושים פעולות שמנוגדות לנוחות והנאה חומרית, שעוקדים את רצונותיהם ותאוותיהם, פעם אחר פעם, כדי למלא צו אלו-ה, אנשים כאלה, יצליחו לקבל את המסגרת הצבאית ביתר קלות, הם הרי מכירים את דפוסי הצייתנות היטב וכל אורחות חייהם מושתתים על כניעה וצמצום ה"אני". אך ככל שההיכרות בינינו העמיקה, גיליתי, לתדהמתי הרבה, שהאדיקות מצויה אך ורק אל מול החוק הדתי ואילו החוק הצבאי-חילוני אינו מהווה מקור סמכות. יתירה מזאת, אני יכול לספר לך, שמצאתי, שוב ושוב, אצל אותה קבוצה, חיפוש מתמיד אחר הפרצות והקולות במסגרת הצבאית למרות שבעולמם הדתי הם מעמיסים על גבם הצעיר חומרות על חומרות ומהדרים הרבה מעבר לנצרך."


אם ננסה לנתח את מצוקת המג"ד (ואת חרפתנו) נאמר כי הוא ציפה שחיים דתיים, באופיים המיוחד, ישפיעו הרבה מעבר לגבולותיו המצומצמים של החוק ויקרינו פנימה על אישיותו של האדם ויבנו בו קומה נוספת שצריכה לתת את ביטוייה  גם במחוזות אחרים. במקרה דנן חשב המג"ד כי מפגש עם תורה ומצוות מעצב אישיות היודעת לקבל מרות ולפעול אף בניגוד למאוויים חומריים כדי להיענות לצו (בהקשר זה, הצבאי).


אנא, קוראים ישרים, אל תקשו ותאמרו הרי הכיפות הסרוגות מאיישות את הסיירות המובחרות ומגדלות קצינים מסורים למכביר כי כבר זמן רב שהצבא הישראלי הפך בבתי מדרשנו למצווה אימננטית בתוך תרי"ג מצוות וממילא שירות מסור בצה"ל כמוהו כהנחת תפילין וכאכילת מצה. אך מה תאמרו על ארגונים ירוקים ואקולוגיים? מדוע אין כיפות שמככבות שם? אנשים אידיאליסטיים עם תודעת שליחות, מעוררת התפעלות, שדואגים לשלום העולם (בעיקר לדורות הבאים -ולא בגלל הסיפור של חוני והחרובים), לא די שאין לנו חלק ונחלה עימהם אלא שאתה מוצא דווקא אצל קבוצות דתיות-אדוקות זלזול ובוז לדת הירוקה. בשפתינו נאמר: ככל שאתה דתי יותר בתרי"ג מצוות אתה חילוני יותר בדת-ירוקה כזו או אחרת, בחוק ומשפט "חילוניים", בציות לתמרורים או בכל דבר שריח "תורה" לא עולה ממנו.


האם אנו נותנים לתורה להשפיע עלינו גם במחוזות "חילוניים"? או שמא אנו מבקשים לצמצם אותה לגבולותיה המהוקצעים בלבד?  מדוע יש לנו רק ארגוני צדקה וחסד למכביר, שהם כמובן חלק מפורש מתרי"ג מצוות ואין לנו (כמעט) יד ורגל בארגוני צדק, זכויות אדם, חברה, סביבה, תרבות,הגנה על החי והצומח ודומיהם שהם מדיפים חילוניות מובהקת? מדוע אנו מהדרים בשמירה על כשרות אבל לא מדקדקים בהלכות מס הכנסה או מהירות מותרת?  האם גזרנו על עצמנו להיות מובדלים ממתקני-עולם שלא נכתבו על קלף ולא נמסרו למשה בסיני? האם אנחנו באמת דתיים במובן הרחב והעמוק של המילה או אולי רק צייתני תרי"ג?
פורסם בעלון 'עולם קטן'

 

 

בית המדרש