ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

מלכויות

ע"י: הרב יהודה יונגסטר

הרב יונגסטר דן בשאלת ברכת מלכויות שבתפילת העמידה של ראש השנה

א.מחלוקת ר' יוחנן בן נורי ור' עקיבא


במשנה בראש השנה (לב ע"א):


סדר ברכות: אומר אבות וגבורות וקדושת השם, וכולל מלכיות עמהן - ואינו תוקע ; קדושת היום - ותוקע ; זכרונות - ותוקע ; שופרות - ותוקע [דמצוה בשלש תקיעות של שלש שלש, כדתניא לקמן בפירקין (לג ע"ב)][1]. ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים, דברי רבי יוחנן בן נורי.


אמר לו רבי עקיבא: אם אינו תוקע למלכיות, למה הוא מזכיר?


אלא: אומר אבות וגבורות וקדושת השם, וכולל מלכיות עם קדושת היום - ותוקע ; זכרונות - ותוקע ; שופרות - ותוקע ; ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים.   


על פניו, הנחת היסוד של קושיית ר"ע היא, שכל מטרת אמירת מלכויות היא כהקדמה לתקיעה, ולפיכך, אם לר' יוחנן בן נורי אין תוקעים אחר מלכויות, המשולבת בקדושת השם - מדוע לאמרה? כפי שנראה להלן, הגמ' אינה מוכנה כלל לקבל הנחה כזו, ולפיכך נאלצת להידחק בפירוש קושיית ר"ע.


עם זאת, גם אילו היינו מקבלים את ההנחה, שמלכויות אינה אלא הקדמה לתקיעות, יש מקום להקשות על ר' יוחנן בן נורי לאידך גיסא: כיוון שיש צורך במלכויות כהקדמה לתקיעות, כיצד תוקעים אחר קדושת היום שאינה מלכויות? מעניין הדבר, כי שאלה זו אינה נשאלת, והדבר צריך תלמוד.


ובגמרא:


'אמר לו רבי עקיבא: אם אינו תוקע למלכיות, למה הוא מזכיר'.


למה הוא מזכיר?! רחמנא אמר אידכר [כדתניא בברייתא לקמן]!


אלא: למה עשר? לימא תשע, דהואיל ואשתני [מלכיות מזכרונות לענין תקיעה] - אשתני [נמי לפחות מהן].


כפי שכבר כתבנו, הגמ' אינה מוכנה לקבל את האפשרות לראות את ברכת המלכויות אך ורק כהקדמה לתקיעה שלאחריה, וברור לה כי יש טעם עצמי לאמירת מלכויות, וכיוון שכך, תמיהתו של ר"ע אינה מובנת. יתכן, כי מקור הנחת הגמ', לפיה אין מ"ד הרואה במלכויות הקדמה לתקיעה ותו לא, הוא הביטוי 'רחמנא אמר אידכר', ומפרש רש"י, שהכוונה היא לברייתא דלהלן, הדורשת פסוקים ולומדת מהם על החובה לומר מלכויות, פסוקים שאינם קשורים לתקיעת שופר. כמו כן, יתכן כי הגמ' מניחה, שהברייתא בסוף המסכת (לד ע"ב) הדנה במקרה של שני מקומות, אשר באחד מהם מברכים ואינם יודעים לתקוע, ובשני תוקעים ואינם יודעים לברך, היא ברייתא מוסכמת, וממנה למדים, כי התקיעה והברכות הן שתי מצוות נפרדות שאינן תלויות זו בזו.


מכל מקום, פירוש הגמ' לקושיית ר"ע נראה תמוה: גם אם נשתנתה מלכיות מחברותיה, זכרונות ושופרות, ואחריה אין תוקעים, מדוע הדבר קשור למספר הפסוקים שיש לומר בה?


נסכם את הקושיות עד כאן:


א. אם יש לתקוע על סדר הברכות, מדוע, לדעת ר' יוחנן בן נורי תוקעים אחר קדושת היום שאין בה מלכויות?


ב. מה הקשר בין שאלת התקיעה על מלכויות לבין מספר הפסוקים שיש להזכיר בה?



ב. מחלוקת רבי ורשב"ג


אף כי ר' יוחנן בן נורי ור"ע חלוקים זה על זה, לא נחלקו לעניין המבנה הבסיסי של התפילה. הכל מודים, כי קדושת היום עומדת בבסיס תפילת המוסף, כשם שקדושת השם עומדת בבסיס כל תפילה ובכלל זה תפילת המוסף, ולא נחלקו אלא בעניין מקום שילובה של ברכת מלכויות בבסיס זה.


דעה הפוכה משותפת לרבי ורשב"ג, אף כי גם הם חלוקים זה על זה. כך שנינו בברייתא בהמשך הסוגיא (שם):


והיכן אומרה לקדושת היום? תניא:


רבי אומר: עם המלכיות אומרה. מה מצינו בכל מקום - ברביעית. אף כאן - ברביעית.


רבן שמעון בן גמליאל אומר: עם הזכרונות אומרה. מה מצינו בכל מקום - באמצע. אף כאן באמצע [והיום תשע ברכות הן, ואומרה בחמישית].


מדבריהם נראה, כי הכל מודים ששלוש הברכות המיוחדות, מלכויות, זכרונות ושופרות, עומדות בבסיס המבנה של תפילת המוסף, וברכת קדושת היום אמורה להשתלב בהן. לא נחלקו אלא בשאלת מקום שילובה של קדושת היום. לדעת רבי - עם המלכויות אומרה, ולדעת רשב"ג - עם הזכרונות אומרה. נמצא, שלפנינו מחלוקת סמויה בין ר' יוחנן בן נורי ור"ע מחד, לבין רבי ורשב"ג מאידך, מחלוקת הנוגעת למבנה הבסיסי של מוסף של ראש השנה. הראשונים סבורים, כי המבנה הבסיסי הוא של קדושת היום, ככל יו"ט, ומלכויות וחברותיה "מתארחות" אצלה, ואילו האחרונים סבורים כי הממסנה הבסיסי הוא של שלוש הברכות המיוחדות, ואילו קדושת היום בבחינת אורחת אצלן. נדגיש: אף שנראה כי רבי ור"ע אמרו דבר אחד, ושניהם סבורים כי מלכויות וקדושת היום משולבות זו בזו, למעשה יש ביניהם מחלוקת, כאשר לפי ר"ע אומרים קדושת היום ומשלבים בה מלכויות, ואילו לפי רבי אומרים מלכויות ומשלבים בה קדושת היום. מסתבר, כי מחלוקת זו משפיעה גם על נוסח הברכה, אלא שנוסחו של רבי, שאין הלכה כמותו, אינו ידוע לנו.


והנה, אף כי אנו רגילים לנוסחו של ר"ע, על פניו דעתו של רבי מסתברת. נחזי אנן: כאשר חל יו"ט להיות בשבת, אין אומרים תבוא תפילת יו"ט ותשתלב בתפילת השבת, אלא להפך. יו"ט, ה"אורח", הופך להיות "בעל הבית", והוא ש"מארח" את תפילת השבת. נמצא, שבסיסה של התפילה נקבע על פי העניין המיוחד ביותר של אותו יום. כיוון שכך, סבורים רבי ורשב"ג, בסיסה של תפילת המוסף בראש השנה צריך להיות תוכנו המיוחד של ראש השנה ולא היותו יו"ט! העובדה שראש השנה הוא גם יו"ט תבוא לידי ביטוי בשילוב קדושת היום במלכויות או בזכרונות, מר כדאית ליה ומר כדאית ליה. יש, אפוא, לבאר את שיטת ר' יוחנן בן נורי ור"ע.



ג.     ביאור הסוגיא


בנוסח התפילה שלנו יש תוספות בברכת קדושת השם. באמצע ברכה זו נהוג בנוסחים מסויימים לומר 'לדור ודור המליכו לאל, כי הוא לבדו מרום וקדוש', ובכל הנוסחים מוסיפים שלשה 'ובכן': 'ובכן תן פחדך', 'ובכן תן כבוד', ובכן צדיקים'. כמו כן, בחתימת הברכה נהוג להוסיף 'ותמלוך אתה הוא ה' א-להנו', וחותמים 'המלך הקדוש'. תוספות אלה הן למעשה נוסח של מלכויות! האם מדובר ב"שרידים" של נוסח ר' יוחנן בן נורי, אף שקי"ל כר"ע?


נתבונן עתה בברכת קדושת היום. ברכה זו, שהיא לבה של התפילה בערבית, שחרית ומנחה, מסתיימת בקטע הבקשה של ברכת המלכויות, אף שאין בהן דין אמירת מלכויות. קטע זה פותח בבקשה 'מלך על כל הארץ', והחתימה אינה כבשאר ימים טובים, 'מקדש ישראל והזמנים', אלא בחתימה של מלכויות: 'מלך על כל הארץ, מקדש ישראל ויום הזיכרון'. נמצא, שחתימה זו אינה תוצאה של שילוב קדושת היום ומלכויות, אלא זו חתימה המשותפת גם לקדושת היום כשהיא עומדת לעצמה!


ראינו, אם כן, כי בכל תפילות ראש השנה אנו אומרים שתי ברכות מלכות, וממילא ברור, שגם המלכויות שבקדושת השם אינה מלכיות דר' יוחנן בן נורי  בלבד, והכל מודים כי בבסיס כל תפילות ראש השנה עומדת תפילת מלכויות, והיא עצמה גם קדושת השם וגם קדושת היום!


אך מדוע זקוקים אנו לשתי ברכות של מלכויות? המעיין בנוסח של שתי הברכות הללו ימצא בנקל את התשובה. שתי המלכויות הנזכרות - שונות באופיין. המלכות של קדושת השם היא מלכות של יראה, 'ובכן תן פחדך...וייראוך כל המעשים', יראה המאלצת אמונה - 'וישתחוו לפניך כל הברואים'. אמונה מאולצת זו עתידה לכבד את ישראל, שאמונתם בזויה עתה בעיני העמים, אך כאשר ייאלצו הכל לקבל על עצמם לעשות רצונך בלבב שלם, שכן השלטן לפניך, ייאלצו גם לתת כבוד לעמך ותהילה ליראיך, וצדיקים יראו וישמחו וישרים יעלוזו. זוהי מלכות של קדושה, מלכות של הבדלה. המלך הקדוש, המלך הנבדל.


לא כן מלכות של קדושת היום. מלכות זו היא מלכות של אהבה. 'מלוך על כל העולם כולו בכבודך', בכבודך ולא ביראתך, 'הופע בהדר גאון עוזך', הופעה של הדר ולא של פחד. זו מלכות המגיעה מלמטה למעלה, מן הידיעה: 'וידע כל פעול כל אתה פעלתו'. הופעת הכבוד הא-להי מסייעת לנו, קורצי חומר, להגיע אל הידיעה מתוך שכלנו והבנתנו, 'ויבין כל יצור כי אתה יצרתו'. ממילא אין כאן כבוד מיוחד לישראל או שמחה מיוחדת לצדיקים. כל הנבראים שותפים בדבר. קדושת היום מבטאת עניין זה, שבו האדם שואף להתקרב לבוראו ולהשיג דעת עליון. לא מלכות נבדלת היא זו, אלא מלכות שכאילו תלויה בנו. וכך הדבר בא לידי ביטוי בנוסח החתימה. לא מלך קדוש ונבדל, אלא 'מלך על כל הארץ'. מלך אשר 'מקדש ישראל' והם המקדשים את הזמנים.


אחר שנתברר, כי קדושת היום כשלעצמה היא מלכויות, אין תימה מדוע ר' יוחנן בן נורי סבור כי אין מניעה כלל לתקוע אחריה, ואף ר"ע מבין זאת ואינו תמיה בכך על ר' יוחנן בן נורי. אלא שעתה עלינו לבאר מהי משמעות שילוב מלכויות בקדושת השם או בקדושת היום, אם ממילא אלו ברכות של מלכויות.


לאור האמור נראה לומר, כי בעניין נוסח הברכות אין מחלוקת בין ר' יוחנן בן נורי לר"ע. הכל מודים, כי יש צורך להזכיר את שני הסוגים של המלכות, הן מלכות היראה והן מלכות האהבה, הן מלכות של קדוש והן מלכות של מקדשים. כמו כן, הכל מודים כי התקיעות הן על סדר מלכות של אהבה, שכן תקיעות הן ביטוי למלכות של דעת. המחלוקת נוגעת לעניין אחד והוא הזכרת פסוקי מלכויות, העניין המיוחד שבו נתייחדה מלכויות של מוסף ממלכויות שאר התפילות. ר' יוחנן בן נורי סבור, כי פסוקים אלה משולבים בקדושת השם, כי היא החובה העיקרית והבסיסית - אמונה במלכות של יראה. ר"ע סבור, כי פסוקים אלה משלובים בקדושת היום, כי היא הדבר העילאי והמיוחד לישראל - אמונה במלכות של אהבה.


ומחלוקת נוספת נופלת ביניהם: מהו טעמו של הפסוק העשירי. לפי ר' יוחנן בן נורי - פסוק זה הוא סיום לתשעת הפסוקים הראשונים. חזרה משולשת על שלשה פסוקים עניינה הדגשה (חזרה משולשת כמוה כחזקה), והפסוק העשירי - יצירת מכלול אחד.[2] ר"ע, לעומתו, סבור כי אין צורך לחזור ולסכם ולכלול את תשעת הפסוקים.  הפסוק העשירי הוא חלק מהחתימה, והוא מעין הקדמה לתקיעת שופר. זו הסיבה לתמיהתו של ר"ע: כיוון שהפסוק העשירי לא בא אלא לשרת את התקיעה, אם אינו תוקע למה הוא מזכיר?


נחזור למחלוקת שבין ר' יוחנן בן נורי ור"ע לבין רבי ורשב"ג. האחרונים סבורים, כי יש בראש השנה שני עניינים, עניין של יו"ט ככל יו"ט, ועניין המלכות. עיקר היום הוא תמיד התוספת המיוחדת לו, ולכן הברכות המיוחדות - עיקר, וקדושת היום משולבת בהן. על כך חולקים ר"ע ור' יוחנן בן נורי. לדעתם קדושת השם וקדושת היום כשלעצמן הן מלכויות, ולפיכך הן עיקר היום כמו הברכות המיוחדות, וממילא המחלוקת היא רק על שילוב הפסוקים ולא על נוסח הברכה כשלעצמה, כמו שביארנו.


 




[1] המוסגר - לשון רש"י, וכן להלן בציטוטי הגמרא.


[2] ראה מכות כב ע"ב לעניין המספר ארבעים, ואכמ"ל.

 

 

בית המדרש