ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

המבט של משה

ע"י: רועי זמיר

מבטו של משה אכן מוביל לכיבוש הארץ מכח היותו איש החזון, מכח היכולת שלו להאמין ולהתבונן במציאות כיבוש הארץ כאפשרית ויותר מזה כמוכרחת הוא אכן מאפשר את המימוש של החזון.

 


פרשת השבוע חותמת את חמשת חומשי התורה. בסיום הפרשה בה מברך משה את שבטי ישראל הוא עולה אל הר נבו להשקיף על הארץ ולאחר מכן נאסף אל עמיו.


מה פשר אותה התבוננות בה מביט משה אל הארץ. על פי הפשט נראה כאילו יש כאן איזו נחמה שה' רוצה לנחם בה את משה גם אם הוא לא נכנס לארץ  הוא לפחות זוכה להשקיף עליה. האלשיך  הקדוש נותן להתבוננות הזו מימד נוסף:


"כי זולת אשר ישיג בעיני בשר את כל הארץ כאילו הוא תחתיו, גם יועיל לישראל להיות נוחה לכבוש, כאומר והוא (יהושוע) ינחיל אותם את הארץ אשר תראה , שינחיל על ידי זכות ראייתך בה.


על פי הדברים הללו מבטו של משה נכשיר בעצם את הקרקע לכיבוש על ידי בני ישראל. ניתן להסביר את הדברים באופן מיסטי. יש כח במבטו של משה מעין אנרגיה שגנוזה בעינו והיא פועלת על המציאות ומסוגלת להשפיע עליה. מן היפוך של מושג עין הרע העממי, מבטו הטוב של הצדיק מוביל לישועה, אך נראה שלא ניתן להסתפק בכך.


מבטו של משה אכן מוביל לכיבוש הארץ מכח היותו איש החזון, מכח היכולת שלו להאמין ולהתבונן במציאות כיבוש הארץ כאפשרית ויותר מזה כמוכרחת הוא אכן מאפשר את המימוש של החזון. יש כאן מעין נבואה שמגשימה את עצמה. היכולת להתבונן במציאות בעין מסוימת לדמיין אותה בצורתה האידיאלית ולראות למרחוק היא זו שפורצת את הדרך לעבר אותה מציאות. כח החזון של הנביא לא רק מעבירים ידע על העתיד ומוסר מסרים שנמסרו לו מלמעלה אלא הביא הופך  במידה מסוימת להיות כביכול שותף לקב"ה בעיצוב אותו עתיד אותו הוא חוזה בבחינת "צדיק גוזר והקב"ה מקיים". גם ברגעים הקשים ביותר עבור משה באופן אישי הוא מישיר מבט אל היעד הנכסף ובכך משפיע על האפשרות של העם להגיע אליו.


מחנך זקוק לחזון, כוחו של המחנך גנוז בכך שהוא יכול להתבונן אל מרחקים ועומקים גדולים יותר ממה שיכול לראות התלמיד לבדו. תפקידו של במחנך הוא לא רק להעריך את התלמיד, לדעת לשפוט על סמך הנתונים הקיימים לאן בערך הוא יכול להגיע. תפקידו של המחנך הוא להביט לעיתים גם אל מעבר לאפשרות הסבירה, לדעת להעצים לתלמיד גם את השאלה במה אני חפץ ורוצה ולא רק מה אני מסוגל. מתוך היכולת הזו נולדות אפשרויות חדשות "אם תרצו אין זו אגדה"


 


נקודה למחשבה


פעמים בתורה אנו מוצאים ברכות לשבט ישראל. בסוף ספר בראשית יעקב מברך את בניו לפני מותו ובסוף ספר דברים מברך משה את השבטים. ישנם במובן הבדלים בין הברכות. אחד ההבדלים הוא שיעקב משלב בברכות שלו גם דברי ביקורת ותוכחה ואילו משה מברך את השבטים בלי להזכיר להם את קלונם. מתי יש לברך כיעקב ומתי יש לברך כמשה.

 

 

בית המדרש