ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

תענית הגשמים בעולמנו המודרני

ע"י: הרב אבי בלידשטיין

הקב"ה דופק בדלת דווקא בעצירת הגשמים ומזמין אותנו להתרומם אליו שוב ולא לשקוע בחיי הביטחון שלנו. בע"ה כאשר נתחבר חזרה אל התלות ואל המקורות הרוחניים נתרומם בחזרה ונזכה בשפע.


שיעור כללי שניתן בפתיחת יום התענית שנקבע על ידי הרבנות הראשית. סוכם על ידי תלמיד הישיבה אביאל רוזנברג. עבר את ביקורת הרב.
פעם הגשם היה עניין אלמנטארי. הבצורת גרמה בצורה הפשוטה ביותר לאנשים להיות צמאים. זאת ועוד, העולם הכלכלי כולו נשען על חקלאות התלויה לגמרי בגשם. ממילא ברור היה לכולם כי בשעת בצורת יש לעצור, להתענות ולתקן, כמעט ולא היה צורך לבוא ולקרוא להם להתענות. בניגוד לכך, כיום אנו חיים בצורה מנותקת בה המים זורמים בברזים גם לאחר שנות בצורת ארוכות כפי שקורה היום. אנו זקוקים לקמפיין פרסומי על מנת להבין שחסר לנו מים. אנו חשים כי גם אם יהיה חסר מים באופן כזה או אחר נוכל להתמודד, אם זה בייצור מים ואם זה בקניית מים. בפשטות הקב"ה יצא מהמשוואה של צריכת המים בישראל. קיצורו של דבר, אנו חיים בתחושת בטחון ביכולתנו להסתדר מבלי לחוש צורך אמיתי להתענות.


בטחון זה איננו אמיתי בשני מובנים. ראשית יש להבין כי באמת אין זה אלא בטחון מדומה, משום שהיכולות הטכנולוגיות לא יכולות לפצות באמת על הכל. אנחנו מתעלמים מהחולשות הקיימות בתוכניות המגירה שלנו ולבסוף אנחנו נעמוד נוכח שוקת שבורה ונגלה את  עצמנו עומדים חסרי אונים ומופתעים. נכון שאנחנו יודעים לרפא אבל זה לא אומר שאין מחלה שתנצח אותנו. נכון שאנחנו יודעים להילחם אבל אין זה אומר שאין קרב שנפסיד בו. כך גם במים, נכון שיש לנו אמצעים מסוימים להשיג מים אולם אין זה אומר שאין מצב בו נישאר מיובשים.


שנית, התלות שלנו בגשם היא ביטוי של קשר חי בין בני האדם והקב"ה. בתורה אין זה מתואר כדבר שלילי, להפך זאת זכות גדולה להיות תלוי בקב"ה זאת בהנגדה למצרים הנסמכים על הנילוס ולא זקוקים את הקב"ה. החלום שלנו על מפעלי התפלה וניתוק הצורך בתעניות אינו אלא חלום השיבה למצרים אשר מסרב לעזוב את עם ישראל. הפניה לקב"ה בנושא המים היא אפשרות נפלאה דווקא בחיינו המלאים בטחונות ואיכות חיים לומר כי אנו עדיין חושקים בקשר האינטימי עם הקב"ה ובתלות בו.


אם פעם הגשם היה עניין של חיים ומוות כפשוטו כיום נושא המים הוא עניין של חיים ומוות רוחניים. התלות הזאת היא מקור החיים הרוחניים האחרונים שלנו בתוך הסביבה האורבאנית המנותקת שלנו. זאת ועוד, בעוד התלות ב'אחר' בדרך כלל נתפסת כהשפלה ופחיתות אולם כאשר מדובר על תלות בקב"ה יש דווקא התרוממות עצומה. הרצון של הקב"ה שנהיה תלויים בו הוא דווקא בכדי שנוכל להתרומם מעבר ליום יום המנותק והמנוכר אל קשר שבין אב ובנו.


בתענית שלנו היום אנו שואפים להתרומם למקום של טהרה וזכות. בית מדרש בו יש לימוד תורה חי ותוסס עם נוכחות מרשימה בלא דיבורי חולין מרומם אותנו למקומות גבוהים. הישג זה הוא תורף העניין של התלות בה אנו רוצים. הקב"ה דופק בדלת דווקא בעצירת הגשמים ומזמין אותנו להתרומם אליו שוב ולא לשקוע בחיי הביטחון שלנו. בע"ה כאשר נתחבר חזרה אל התלות ואל המקורות הרוחניים נתרומם בחזרה ונזכה בשפע.


 

 

בית המדרש