ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

משפט התורה- סיכום שיעור של הרב סתיו

ע"י: בוגר הישיבה

הרב סתיו בשיעור לבוגרים עסק בפעילות בתי המשפט בימינו וחוקי התורה. השיעור הועבר לבוגרי הישיבה


בס"ד ר"ח שבט התשס"א


כאשר אנחנו מסתכלים על פעילות בתי המשפט היום אנחנו לא יכולים שלא להרהר
מה היה קורה אם משפט התורה היה חל היום. לתורה יש דרישות גבוהות מאוד בדיני
הראיות. ללא שני עדים ברוב הדברים אי אפשר לחייב את האדם. הקושי העיקרי שברוב
הדברים האדם שעובר עברה משתדל לעשות זאת כאשר לא רואים אותו. בעברות של בינו לבינה
המצב חמור יותר כי הם כמעט תמיד נעשים בסתר, ובסוף יש לנו גרסא מול גרסא, ואין
לדיין יכולת להכריע במצב כזה ע"פ דין תורה, ולהתחשב בראיות נסבתיות ובאמינות
הגרסאות. האם התרה לא יכולה להתמודד עם הסידור החברתי?


"... ואין ספק כי כל זה ראוי כפי משפט
צדק, כי למה יומת איש אם לא שידע שהכניס עצמו בדבר שיש בו חיוב מיתה ועבר עליו?!
ולזה יצטרך שיקבל עליו התראה, וכל יתר הדברים השנויים באותה ברייתא. וזהו משפט צדק
אמיתי בעצמו, הנמסר לדיינים. אבל אם לא ייענש העובר כי אם על זה הדרך, ייפסד
הסידור המדיני לגמרי, שיתרבו שופכי דמים ולא יגורו מן העונש. ולכן ציווה
הש"י, לצורך יישובו של עולם, במינוי המלך... והמלך יכול לדון שלא בהתראה, כפי
מה שיראה שהוא צריך לקיבוץ המדיני... כי התיקון ההוא (=תיקון הסידור המדיני), המלך
אשר נעמיד עלינו ישלים עניינו. אבל השופטים והסנהדרין היה תכליתם לשפוט העם במשפט
אמיתי, צודק בעצמו, שיימשך ממנו הידבק העניין האלוהי בנו, (=בין אם) ישלם ממנו
לגמרי סידור ענייני ההמונים, או לא ישלם. ומפני זה, אפשר שיימצא בקצת משפטי האומות
מה שהוא יותר קרוב לתיקון הסידור המדיני, ממה שיימצא בקצת משפטי התורה. ואין אנו
חסרים בזה דבר, כי כל מה שיחסר מהתיקון הנזכר, היה משלימו המלך" (דרשות
הר"ן, דרוש י"א) 


הר"ן מחדש שהמשפט הא-לוקי עוסק באמת המוחלטת ובהשראת שכינה, ואילו
משפט המלך מתעסק עם המציאות. משפט התורה כלל לא אמור להתעסק עם העולם, וא"א
לנהל את העולם עם משפט התורה, כי זו לא מטרת התורה. הסנהדרין יושבת בלשכת הגזית כי
התפקיד שלה הוא השראת שכינה.


יוצא מדבר הר"ן שהתורה אינה תורת חיים, והיא לא עוסקת בפרטים הקטנים,
היא אינה יכולה להתממש במציאות, והיא מתעסקת ומטרתה באמת השמימית.


הרמב"ם כותב שיש למלך יכולת להפעיל הוראת שעה, אך נראה שהדין הרגיל
כן צריך להיות כפוף לדין תורה, וכאשר משתמשים בהוראת שעה יש לנמק ולהסביר למה
עושים כך ולא כמשפט התורה הרגיל.


הבעיה היא מחורה הרבה יותר שכן הבעיתיות אינה רק בדיני הראיות וההוכחות,
אלא לעיתים רבות הבעיה היא בדין עצמו, פטור בגרמא, עונשו של אונס וכד'. גם כאשר
הראיות ברורות וכל הסיפור נהיר וברור, נראה שהתורה כלל לא מענישה על דברים
מוסריים, ועל עוולות חברתיות.


אך כנראה שהתורה רואה את הדברים שונה מאיתנו. המוסריות שלנו היא מוסריות חברתית,
מוסריות סידורית, ולא מוסריות שמסתכלת מצד השורש ומהצד הא-לוקי של הדברים. אנחנו
רואים את האנס בחומרה רבה מצדדים רבים, מצד יחסו לגוף האישה, מצד הנזק הגופני
והנפשי שהוא גורם לה ועוד, אך בתורה האנס הוא כמו מזיק, וברור שהוא ישלם את הנזק
אם גרם נזק, אך אין לו שום עונש, ובבתולה הבעיה היא שאף אחד לא ירצה להתחתן איתה,
ולכן צריך לדאוג לה, אבל גם כאן אין עונש. התורה לא מתעסקת בבין אדם לחברו גם
בדינים של בן אדם חברו לכאורה, ולמשל בגנב, לא מסתכלים על הנגנב ומה שנגרם לו, אלא
על הבעיה האמונית שלו שגרמה לגנב לגנוב. הגנב לא מאמין בסדור העולם (ולכן יש הבדל
בין גזלן לגנב), ועל כך מסתכלת התורה ופעולת לתיקון. מודה בקנס- פטור, ויוצא אם כן
שתמיד כדאי להודות, התורה לא רוצה בעונש על האדם, אלא התורה רוצה שאדם יודה שמה
שלו שלו, ומה שלא, לא, ואין לתורה שום עניין בעונש. אפילו ברצח, התורה לא מסתכלת
על הפגיעה באדם, אלא בפגיעה בצלם א-לוקים שדמו נשפך.


העקרון של הר"ן הוא שאנו חושבים שהמצוות החברתיות הם בין אדם לחברו,
והמצוות הא-לקיות הם בין אדם למקום, אך התורה מסתכלת על הכל בצד של בן אדם למקום. גם
עברות חברתיות הם עברות דתיות בהסתכלות התורה.


בהתבונן בדרכי התורה נראה כי במצות מעשיות כמו
עו"ג ועריות יש כרת וסקילה ושאר מיתות ומלקות, לא כן בנמוסיות ומדות, כמו
מחלוקת לשון הרע רכילות גזל, אין מלקות דהוי לאו הניתן לתשלומין או דהוי לאו שאין
בו מעשה, אולם זה דווקא ביחיד העושה אבל אם הצבור נשחתין בזה מצאנו להיפך... דורו
של דוד כולם צדיקים היו וע"י שהיו בהן דילוטורין היו נופלים במלחמה כו' אבל
דורו של אחאב עובדי עו"ג היו וע"י שלא היו בהן דילוטורין היו יורדים
למלחמה ומנצחין בו, שאם הצבור נשחתין בעו"ג ועריות ע"ז נאמר השוכן אתם
בתוך טומאותם, אבל בנמוסיות ומדות לשון הרע ומחלוקת ע"ז כתוב רומה על השמים
כו' כביכול סלק שכינתך מהם..." (שמות יד, כט).


המשך חכמה שואל איך בעברות חברתיות חמורות מאוד אין כמעט עונש, ובמלא
עברות חברתיות אין עונש בכלל כגון לשון הרע, אף על פי שהיחס התורה ויהדות אליהם
הוא חמור מאוד, ויש מקורות רבים בתורה ובחז"ל על חומרתם ועל מה נגרם מחטאים
שבין אדם לחברו שתמיד גורמים לקריסה. ההסבר לכך לפי דעתו הוא שהעונשים בתורה הם
לסידור הדברים שבין אדם למקום, אך בעברות שבין אדם לחברו, החברה תקרוס מאליה, וזה
ממש ברור והחברה תדאג לעצמה, ולא צריך את התורה בכך. יש דרך ארץ שקדמה לתורה, יש
בסיס חברתי פשוט וברור, ובכל השכבה הזו התורה כלל לא מתעסקת.


כשאנו מביטים על מערכת המשפט כיום, אנחנו לא אמורים כלל לדון מה היה קורה
אם היה בית דין לפי דיני התורה היום, ולא על זה אנו מתפללים להשבת המשפט. מערכת
המשפט היום אמורה לסדר את החיים החברתיים, ואם היא מצליחה בכך, ופועלת בצדק, היא
ממלאת את תפקידה. תפילתנו ותקוותנו היא להקמת מערכת משפט שכלל לא תעסוק בסדור
החברה שזה הבסיס, אלא ברמות הגבוהות יותר הפצת האמת ה-אלוקית ועד להשראת שכינה
בארץ.

 

 

בית המדרש