ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

סיפור המגילה-בין פארודיה לאותנטיות

ע"י: הרב אבי בלידשטיין

הרב אברהם בלידשטיין דן בשתי הסתכלויות שונות על סיפור המגילה דרך שורה של מחלוקות בגמרא.

הגמרא במסכת מגילה (יא, א - יב, א) מביאה עשר (!) מחלוקות בין רב לשמואל בדרשת הפסוקים במגילת אסתר. מסתבר מאוד שיש כאן שתי שיטות בהבנת סיפור המגילה ואני התפתיתי לנסות לחשוף את השיטתיות של כל אחד מהם (בשלוש מהמחלוקות הגמרא לא מזהה בפירוש מי אמר מה, אלא קובעת שרב ושמואל הם החולקים, חד אמר כך וחד אמר אחרת. לצורך העניין הנחתי שהדעה הראשונה היא של רב והשניה של שמואל).

 

המחלוקות מסודרות לפי סדר הפסוקים במגילה והן עוסקות בסיפור המגילה רק עד להודעה על הצום שיצומו היהודים על אסתר - דהיינו עד סוף פרק ד. לצורך לימודנו נחלק פרקים אלה לשניים - ראשית, תיאור מלכות אחשורוש - המשתאות, יציאת ושתי מבית אחשורוש, החיפוש אחר אישה אחרת (דהיינו עד פרק ב, ד), ואחר כך כניסת היהודים לתמונה - אסתר שנכנסת במקום ושתי, מרדכי, גזירת המן, וכניסת אסתר לפעולה.

 

מלכות אחשורוש מתוארת מצד אחד כאימפריה עשירה ומסודרת מאוד (המדינות ממוספרות, יש מערכת בירוקרטית מפותחת - שרים, יועצים, דתי המלך, פרסום צווים מלכותיים בשפות שונות וכדו'). אבל יש גם מימד פארודי בתיאור הממלכה - המשתאות המוגזמים, השכרות והחימה של אחשורוש שמשבשות את שיקול הדעת, הבירוקרטיה שקמה על יוצרה ומביאה לאיבודה של ושתי, יצריו של אחשורוש המפעילים מערכת שלמה של איסוף נערות וטיפול בהן וכדו'.

 

היהודים נכנסים לתמונה ומביאים איתם אווירה שונה בתכלית - הגלות (של עם ישראל) והיתמות (של אסתר), החמלה (של מרדכי) והצניעות (של שניהם), הנאמנות (של מרדכי בהסגרת בגתן ותרש, ושל אסתר למרדכי) והכבוד העצמי (של מרדכי בסירובו להשתחוות להמן), ולבסוף - מסירות הנפש (של מרדכי ושל אסתר) והערבות ההדדית (של אסתר ושל היהודים בכלל). העמדה הערכית הזו נותנת משקל נוסף לפארודיה שפתחנו איתה: הנה, הרי אפשר אחרת. היהודי שמתבונן על ממלכת אחשורוש אינו יכול שלא לחוש סלידה.

 

יש אם כן כפל משמעות בתיאור מלכות אחשורוש שבתחילת המגילה: מצד אחד מתארים את הממלכה הזו ברצינות, על מנת ליצור את הרקע למפגש עם היהודים. מצד שני, העקיצה, ההומור והפארודיה הטמונים בסיפור מתחילתו. יש ביקורת סמויה ויש ביקורת גלויה.

 

אחרי שהצטיידנו בחלק של סיפור המגילה שהעסיק את רב ושמואל, אנחנו יכולים לגשת למחלוקות עצמן. שש המחלוקות הראשונות עוסקות בתיאור של מלכות אחשורוש, וארבע המחלוקות האחרונות עוסקות בכניסת היהודים לסיפור.

 

רב מתאר את מלכות אחשורוש באופן שיטתי כמלכות מסודרת, ראויה וחיובית. לעומתו, שמואל מתארה בצורה הפוכה. הדוגמה הבולטת: רב אומר שאחשורוש "מלך פיקח היה", ואילו שמואל - "מלך טיפש היה" (מחלוקת זו מתייחסת לעובדה שאחשורוש בחר לערוך בתחילה משתה לבני הממלכה הרחוקים, ורק אח"כ לבני שושן). כך גם ביחס למיקום האורחים במשתה - "בחצר גינת ביתן המלך": רב אמר הראוי לחצר לחצר, הראוי לגינה לגינה, הראוי לביתן לביתן, ושמואל אמר הושיבן בחצר ולא החזיקתן, בגינה ולא החזיקתן, עד שהכניסן לביתן והחזיקתן.

לפי רב הכל מתוכנן והכל כראוי, ואילו לפי שמואל הכל חורג מהצפוי, עובר על גדותיו, ודורש פתרון בדיעבד. לגבי הריהוט במשתה יש מחלוקת שממשיכה את אותו קו - "ודר וסוחרת": רב - דרי דרי (שורות שורות), ושמואל - אבן טובה יש בכרכי הים ודרה שמה, הושיבה באמצע סעודה ומאירה להם כצהרים. שוב, לרב הסדר שולט בכל, גם בטקסטורה של המשתה, ולשמואל - ההגזמה והחריגה (עיין שם בגמרא - מחלוקת ומה ביחס ל"חור כרפס ותכלת", רב אמר חרי חרי, ושמואל אמר מילת לבנה).

לבסוף, שתי דוגמאות מעניינות, אחת ביחס לשמו של אחשורוש, ואחת ביחס לגבולות מלכותו - מהודו ועד כוש. את השם אחשורוש דרשו רב ושמואל, רב: אחיו של ראש, של נבוכדנצר הרשע שנקרא ראש, ובן גילו של ראש. שמואל: שהושחרו פניהם של ישראל בימיו כשולי קדרה. שניהם אם כן דורשים את שמו לגנאי, אבל ההבדל הנ"ל נשמר - רב רואה את אחשורוש כחלק ממערכת ממלכתית, מסודרת, ושמואל רואה אותו כקריקטורה של שונא ישראל. ומחלוקת אחרונה לקבוצה זו: "מהודו ועד כוש" - רב ושמואל, חד אמר הודו בסוף העולם וכוש בסוף העולם, וחד אמר הודו וכוש גבי הדדי הוו קיימי, כשם שמלך על הודו וכוש - כך מלך מסוף העולם ועד סופו. בין לרב ובין לשמואל, משמעות הפסוק היא שאחשורוש מלך על כל העולם כולו - הם נחלקים בשאלה איך זה משתמע בפסוק. כאן נראה לי שהעקרון הנ"ל (רב = סדר, שמואל = פריצת הסדר), מופעל ביחס לטכסט של המגילה. לפי רב, המילים של המגילה מתפרשות כמשמעם המילולי - מהודו ועד כוש, ותו לא מידי. ואילו לפי שמואל המילים במגילה הם כלים או גבולות שעיקר משמעותם בשבירה שלהם. שהרי הודו וכוש סמוכות זו לזו, ועיקר משמעות הביטוי "מהודו ועד כוש" הוא בניגוד שלו - במקומות רחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב. כאן אי אפשר שלא לחוש בפארודיה מתחת לפני השטח: על פני השטח נראה כאילו אחשורוש שולט על כל מרחבי ממלכתו באותה קלות בה הוא שולט על ביתו. אבל מתחת לפני השטח מגלים שאחשורוש אינו שולט אפילו בביתו, וחוסר האונים הזה דווקא מודגש בניסיון להעביר את מלחמת חדר המיטות שלו לזירה הבינלאומית.

 

עד כאן למדנו את הדרשות המתייחסות לחלק הראשון - תיאור מלכות אחשורוש. ומה קורה כשהיהודים נכנסים לתמונה? כפי שאמרנו, כבר בפסוקים אנחנו פוגשים שינוי. ביטוי יפה לשינוי האווירה במגילה - "וישנה ואת נערותיה לטוב בית הנשים". כלומר, יש משהו בנוכחות המיוחדת של אסתר שגורר יחס מיוחד, ומצליחה לשנות אפילו את סדרי האימפריה הגדולה. בלב השחיתות המאורגנת, בבית הנשים של המלך אחשורוש, יש איזו אמפתיה לנערה המיותמת והצנועה. כאן נחלקים רב ושמואל - אמר רב: שהאכילה מאכל יהודי, ושמואל אמר: שהאכילה קדלי דחזירי. בין לרב ובין לשמואל אסתר זוכה ליחס מיוחד. והנה שוב, לפי רב יש נימה מרגיעה. אסתר נלקחה לבית המלך? אל דאגה, גם שם יהיה לה מאכל יהודי. הכל כסדר. ואילו שמואל מעצים את המתח - הוא בוחר להאכיל את אסתר בפיגול הגרוע ביותר, בחזיר.

 

בשלב הזה נגזרת גזירת המן, ונפתח המאבק של היהודים נגדה. כפי שנראה, רב ושמואל לשיטתייהו אזלי - לרב הממלכה הפרסית המסודרת, הרצינית, יצאה בגזירה להשמדת היהודים - המאבק קשה ויש ממה לפחד ואילו לשמואל הממלכה מגוחכת, נוצחה כבר בפארודיה של פרק א, ובמובן הארצי אין ממה לפחד.

נראה: מרדכי שידע את כל אשר נעשה זועק זעקה גדולה ומרה. מה זעק מרדכי? נחלקו רב ושמואל: רב אמר גבה המן מאחשורוש, ושמואל אמר גבר מלכא עילאה ממלכא תתאה. רב מתאר את הזעקה במישור הארצי, העיוות המקומי שנוצר בממלכה המסודרת - גבה המן מאחשורוש. ואילו שמואל שרואה לכל אורך הדרך את האימפריה הפרסית במערומיה, מבין שהזעקה מתייחסת לפן הא-לוקי, המטאפיזי - גבר מלכא עילאה ממלכא תתאה.

 

אסתר יוצרת קשר עם מרדכי בעזרת התך. מי היה התך? רב ושמואל מסכימים כנראה ש"התך זה דניאל", ונחלקו מדוע הוא מכונה "התך". "אמר רב שחתכוהו מגדולתו, ושמואל אמר שכל דברי מלכות נחתכין על פיו". כלומר, לפי רב אין באימפריה הפרסית המסודרת מקום לדניאל. ואילו לשמואל, בממלכה ההפכפכה הכל יכול להיות, כולל האפשרות שדברי מלכות ייחתכו על פי דניאל.

 

מרדכי מקבל הוראות מאסתר לכנוס את כל היהודים ולקרוא לצום. "ויעבור מרדכי ויעש ככל אשר צוותה עליו אסתר". מה פירוש "ויעבור מרדכי"? אמר רב: שהעביר יום ראשון של פסח בתענית, ושמואל אמר: דעבר ערקומא דמיא. כלומר, לפי שמואל, מרדכי בסה"כ עבר בריכת מים על מנת להודיע ליהודים על הצום. ואילו לרב יש כאן מצוקה אמיתית, שדורשת גיוס של כל המשאבים, ואפילו במחיר של חילול יום טוב. שוב, רב לוקח את הממלכה הפרסית ואת גזרותיה ברצינות.

 

לסיכום, רב ושמואל מהווים שיקוף של שני רבדי המשמעות במגילה עצמה: הממלכה הפרסית המסודרת, הדורשת במבט ראשון התייחסות רצינית, המאיימת איום ממשי על היהודים - או הממלכה המושחתת, המגוחכת, שמהווה בסה"כ תפאורה להתרחשות המשמעותית, הרוחנית, שמתחת לפני השטח. גם אנחנו, בפורים שלנו, מוצאים את עצמנו מתנודדים (כשיכור?) בין שתי הפרשנויות למציאות שסביבנו. בסופו של דבר אכתי עבדי אחשורוש אנן, אבל יש סיכוי לרגע של חירות .

 

 

בית המדרש