ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

נקודת ההשקה של מגילת אסתר ומגילת איכה

ע"י: הרב יהודה יונגסטר

הרב יהודה יונגסטר דן בשאלה מדוע רק המילים "וכלים מכלים שונים" נאמרים במנגינה של מגילת איכה.

אביא בס"ד לפני הציבור, רעיון ששמעתי על פי חידוש מתוך ספר 'תורת הקודש' לגאון ר' מרדכי אִילן זצ"ל (היה דיין בת"א בשנות המדינה הראשונות, חיבר ספרים אחדים בעיקר בענייני המקדש וקודשיו).

כידוע, רבים נוהגים לנגן בקריאת המגילה את המלים 'וכלים מכלים שונים' (אסתר א, ז) בניגון של איכה, רמז למדרש האומר כי היו אלה כלי המקדש. אולם, מצינו גמרא האומרת:

'בהראתו את עשר כבוד מלכותו', אמר רבי יוסי בר חנינא: מלמד שלבש בגדי כהונה. כתיב הכא 'יקר תפארת גדולתו', וכתיב התם 'לכבוד ולתפארת'.

מגילה יב, ב

וצריך עיון, מה ראו לנגן ניגון איכה על כלי המקדש שנשתמש בהם אותו רשע, ולא לנגן כן על בגדי כהונה? הלא דבר הוא!

משנה במעילה שנתה:

אין מועל אחר מועל במקדשין, אלא בהמה וכלי שרת. כיצד, רכב על גבי בהמה ובא חברו ורכב ובא חברו ורכב, שתה בכוס של זהב ובא חברו ושתה ובא חברו ושתה, תלש מן החטאת ובא חברו ותלש ובא חברו ותלש, כלן מעלו. רבי אומר: [כל דבר שאין לו פגם, שאינו נפסל בפגימה, דהיינו] כל דבר שאין לו פדיון [כי הני בהמה וכלי שרת דאמרן במתני'] - יש בו מועל אחר מועל [ובגמ' מפרש מאי איכא בין רבי לרבנן].[1]

 מעילה יט, ב

פירש רש"י לעניין החילוק בין מעילה במוקדשין לבין מעילה בכלים ובגדים:

אין מועל אחר מועל במוקדשין אלא בהמה דקדשי מזבח וכלי שרת בלבד. הני לאו לדמי קיימי ולא בני איפגומי נינהו, שאפילו רכב ע"ג בהמה והכחישה או תלש מצמרה עדיין ראויה היא לקרבן ולא פסלה בכך למזבח דבין שמינה ובין כחושה חזיא להקרבה ואין בה תורת פגימה הלכך אכתי בקדושתה קיימא הלכך יש בה מועל אחר מועל וכן שתה אחד בכוס של זהב אפי' איפחתו ופגמו כיון דקדושת הגוף היא ולא קדושת דמים דלאו לפדייה קיימא עדיין קאי לשירות ויש בו מועל אחר מועל.

בפשטות, הסברא היא שבדבר שקדוש קדושת דמים, היינו קדשי בדק הבית (להלן 'בה"ב'), כיוון שמעילה מוציאתו לחולין - שוב אין מועלין בו, ואילו דבר שקדושתו קדושת הגוף, כיוון שמעילה אינו מוציאתו לחולין, פשיטא שמועלין בו שוב ושוב. הדברים מובנים היטב לאור ההבדל שבין מעילה בקדושת דמים למעילה בקדושת הגוף, וכפי שביאר בעל נתיבות המשפט:

מעילה דקרן וחומש הוא משום גזילת הקדש, כמו שכתבו התוס' בכתובות דף ל' [ע"ב] בד"ה זר שאכל תרומה, משום הכי בעינן שיהיה בר דמים, מה שאין כן הכא מיירי בקדושת הגוף, דמעילה דידה לא תליא בדמים כלל. ולפי זה גם קושיא זו לא קשה, דהא התוס' בכתובות דף ל' שם כתבו דתרומה חייב אף בקים ליה בדרבה מיניה, דהתשלומין דידה משום כפרה הוא, מה שאין כן בקרן וחומש של הקדש אינו משום כפרה רק משום שישלם גזל הקדש, ע"ש בתוספות. וזה שייך בקדושת דמים, אבל בקדושת הגוף [דחייב] אפילו במקום דלאו בר דמים, ודאי דלאו משום גזילת הקדש הוא רק משום כפרה כמו בתרומה.

נתיבות המשפט, סי' כח, סק"ב

כסברא זו עולה גם מדברי התוספות במסכת מנחות. כפי שראינו, המשנה במסכת מעילה אומרת, כי בכלי שרת יש מועל אחר מועל. הגמרא שם דנה על דברי המשנה:

מני מתניתין? רבי נחמיה היא, דתניא: אין מועל אחר מועל אלא בבהמה בלבד. ר' נחמיה אומר: בהמה וכלי שרת.

מ"ט דת"ק? קסבר בעניינא דבהמה [הוא ד]כתיב [מעילה, ולא בשאר מילי], דכתיב (ויקרא ה') '[והכהן יכפר עליו] באיל האשם' [והאי 'באיל האשם' - יתירא הוא, שכבר נאמר תחלה 'איל אשם', ונימא קרא 'וכפר עליו הכהן' ותו לא! באיל האשם ל"ל? לומר, שכפר עליו במה שמעל באיל האשם שנהנה ממנו, דמשמע אפי' מעל בו מאה פעמים קרוי אשם, שיש בו מעילה כל שעה. ומדכתב רחמנא בהמה גבי מעילה ולא שאר מילי, מכלל דאין מועל אחר מועל אלא בבהמה בלבד].

ור' נחמיה [דמוסיף כלי שרת למעילה] אמר לך - ק"ו: אם אחרים מביא לקדושתן [- כלומר: כיון דכלי שרת חמירי כ"כ, שמביאין אחרים לקדושה ויש בהן מעילה, דהכי קיימא לן (זבחים פז) דכלי שרת מקדשין בכל דבר], הוא עצמו [- כלי שרת, כגון כוס של זהב,] לא כ"ש [שיהא קדוש כל כך שיהא בו מועל אחר מועל]!

מעילה, שם

אולם, במשנה במנחות (ק, ב) נאמר, כי כלי שרת אין להם פדיון, וכתבו התוספות על אתר:

לרבי נחמיה דאמר פרק הנהנה (מעילה דף יט:) דיש מועל אחר מועל, דאם אחרים מביאין לידי מעילה הוא עצמו לא כל שכן - ניחא דאין להם פדיון. ואשכחן לרבנן נמי, דאין מועל אחר מועל, דמדרבנן אין נפדין. ובגמרא משמע נמי דהוי דרבנן בעלמא דמפרש כלי שרת ולבונה משום דלא שכיחי.

תוספות, מנחות, ק, ב, ד"ה 'וכלי'

הרי שתוספות תלו את שאלת פדיון כלי שרת במחלוקת התנאים אם יש בהם מועל אחר מועל, שהרי לר' נחמיה - אין להם פדיון, ולפיכך יש בהם מועל אחר מועל, ואילו לרבנן - יש להם פדיון מן התורה, ורק מדרבנן אין להם פדיון, לפיכך אין בהם מועל אחר מועל. נראה כי סברת הדברים כדלעיל.

בחידושי המאירי כתב:

ויש מפרשין אין מועל אחר מועל במוקדשין אלא בהמה וכו', למעט אף קצת דברים שבקדשת הגוף, כגון עצי המערכה.

מאירי, קידושין, נה, א

והדברים צריכים ביאור, שהרי עצי מערכה קדושים הם קדושת הגוף, כפי שמדגיש המאירי עצמו, ולפיכך אין להם פדיון (כמבואר במשנה במנחות הנ"ל), ולפי האי סברא - מדוע אין בהם מועל אחר מועל? אם אין להם פדיון הרי שלא יצאו לחולין במעילה הראשונה, ומדוע השני שמעל לא מעל? לבר מן דין, לא ברור מה דחק לאותם מפרשים לומר כן!

אכן, במקום אחר המאירי אומר דברים דומים, ושם היא נאמרת כתירוץ לקושיא, כך שיש ראיה לסברא זו. בגמרא בראש-השנה למדנו:

אמר רב יהודה: בשופר של עולה [ותלשו מחיים. דאילו לאחר זריקה - אין מעילה לא בעורה ולא בקרניה, שהכל לכהנים] לא יתקע, ואם תקע - יצא ; בשופר של שלמים לא יתקע, ואם תקע - לא יצא. מאי טעמא? עולה בת מעילה היא, כיון דמעל בה - נפקא לה לחולין. שלמים, דלאו בני מעילה נינהו [דאין מעילה בקדשים קלים אלא באימורים, ולאחר זריקה, כשהובררו לחלק גבוה], איסורא הוא דרכיב בהו [ולא נפקי לחולין]. מתקיף לה רבא אימת מעל לבתר דתקע כי קא תקע באיסורא תקע אלא אמר רבא אחד זה ואחד זה לא יצא הדר אמר אחד זה ואחד זה יצא מצות לאו ליהנות ניתנו.

ראש-השנה, כח, א

וכתב המאירי על אתר:

יש שואלין בה, שהרי בהמה וכלי שרת אין יוצאין לחולין אע"פ שנשתמש אדם ושנתחייב קרבן מעילה, וכמו שאמרו אין מועל אחר מועל במוקדשין אלא בהמה וכלי שרת!

ומתרצים, דדוקא בבהמה, דאיהי גופה מיקרבי, וכן בכלי שרת דבדידהו קא עבדי עבודה. אבל קרן, שאינו קרב - יצא לחולין.

דברים אלה רמוזים גם בפירוש הרמב"ם על מסכת מגילה (על אתר), וז"ל:

ולפישבאזהוקצץקרןעולהועשהממנו שופרנהנהומעל...והקרן יצא לחולין, שאי אפשר שיקרב אחר שפרש מן הראש.

אף שראינו כי יש ראיה לחילוק זה מן הגמרא הנ"ל, שאם לא כן דברי רב יהודה קשים, עדיין הסברא צריכה ביאור, וכמו שכתבנו לעיל: מה בכך שקרן אינו קרב? כיוון שקדושתו מכח קדושת הבהמה היא קדושת הגוף, הרי שאין לו פדיון, ואם אין לו פדיון מדוע אין בו מועל אחר מועל?

בספר תורת הקדש לג"ר מרדכי אילן ז"ל (ח"א סי' ה) כתב, כי המאירי חולק על תוספות, ולדעתו שאלת מועל אחר מועל אינה תלויה בשאלת פדיון ההקדש אלא בקדושת קרבן: כל דבר שקדושתו היא קדושת קרבן, גם אם יש לו פדיון - יש בו מועל אחר מועל, וכל דבר שאין לו קדשות קרבן, גם אם קדושתו קדושת הגוף ואין לו פדיון - אין בו מועל אחר מועל. והביא ראיה לסברא זו מתוספות במנחות (נא ע, ב). הגמרא שם דורשת לגבי פרה אדומה, שכיוון שכתוב 'חטאת היא' - 'מלמד שמועלין בה'. וכתבו תוספות:

תימה, תיפוק לי דקדשי בדק הבית היא! ויש לומר, דאיצטריך למועל אחר מועל, דאינו אלא בבהמה וכלי שרת בלבד.

מנחות, נא, ב, ד"ה 'חטאת'

תוס' תמהים: לשם מה יש צורך בדרשה מיוחדת שיש מעילה בפרה אדומה? הרי גם אם לא הייתה מוגדרת כחטאת, הרי היא לכל הפחות קדשי בה"ב, וגם בהם יש מעילה!

תירצו, כי אכם מעילה אחת - פשיטא שיש בה, אלא שהדרשה מלמדת שיש בה מועל אחר מועל. והקשה בספר קרן אורה (שם):

ויש לדקדק דטעמא מאי יש מועל אחר מועל בבהמה משום דקדושת הגוף היא ולא יצאה לחולין ע"י מעילה אבל פרה דאינה אלא קדושת דמים וכל שכן דקיימינן הכא לר"ש דאמר פרה נפדית ע"ג מערכתה אמאי יהי' בה מעילה אחר מעילה כיון דליכא עלי' אלא קדושת דמים והיכי ילפינן מחטאת היא דיש בה מועל אחר מועל כיון דאית לה פדיון ולא דמי לחטאת והא בהא תליא כיון דאית לה פדיון ואין עלי' אלא קדושת דמים ממילא להא נמי לא דמי לחטאת ואין בה מועל אחר מועל דכל קדושת דמים נפקא לחולין על ידי מעילה

ונשאר שם בקושיא.

אכן, לפי דברי המאירי אפשר לומר, שכן סברו גם התוספות במנחות הנ"ל: דין מועל אחר מועל אינו תלוי בשאלה אם יש פדיון אם לאו, אלא בשאלה האם הקדושה היא קדושת קרבן או קדושה אחרת. וכיוון שהתורה מציינת כי הפרה היא בבחינת חטאת, הרי שיש לה קדושת קרבן, ויש בה מועל אחר מועל.

ולפי זה, אין הכרח לתלות את שאלת מועל אחר מועל בכלי שרת בשאלה האם יש פדיון לכלי שרת, ואפשר לומר, כי חכמים סברו שאין לכלי שרת קדושת קרבן, ולפיכך בין יש להם פדיון ובין אם לאו - אין בהם מועל אחר מועל, ואילו ר' נחמיה סבר, שהק"ו מלמד שיש בהם קדושת קרבן ולפיכך יש בהם מועל אחר מועל. על-כן תורף דברי הגר"מ אילן זצ"ל.

אלא שעדיין יש לעיין: מדוע שאלת מועל אחר מועל תלויה בקדושת קרבן, הרי אם יש פדיון - אין סברא לומר שיהיה בהם מועל שני, שהראשון כבר הוציאו לחולין, ואף שהיתה בהם קדושת קרבן, ואילו אם אין פדיון, מה בכך שאין בהם קדושת קרבן? הרי הראשון לא הוציא לחולין, ומדוע השני לא ימעל?

ונראה לומר, שסברת המאירי אינה כסברת הנתיבות שהבאנו לעיל. פירוש: אין לומר שמעילה בקדשי בה"ב היא משום שהשימוש מוציאן לחולין, אלא להפך: קדשי בה"ב שמעלו בהם - דין הוא שיצאו לחולין. לפי זה, כל דבר שיש בו קדושת קרבן, המעילה אינה מוציאה לחולין אע"פ שמעל, וזהו יסוד הדין, ודבר שאין בו קדושת קרבן, גם אם אין לו פדיון, מ"מ מעילה בו מוציאה אותו לחולין, ושוב אין בו מועל אחר מועל. והדעת נותנת כן, שהרי גם אם יש פדיון, כל זה כאשר הכוונה היא לפדות מדעת הקדש ולהוציא לחולין, אך מנין לומר שפדיון בע"כ של הקדש הוי פדיון? וכי גזלן הופך לבעלים מעצם הגזלה? הרי גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אינם יכולים להקדישו, הגזלן - מפני שאינה שלו! אלא ודאי, יציאה לחולין בעקבות מעילה הוא מחמת דין מעילה ולא המעילה היא מחמת היציאה לחולין.

מעתה נוכל ליישב מה שהקשנו בתחילת הדברים: לגבי כלי מקדש למדנו מן הק"ו של ר' נחמיה, כי יש להם קדושת קרבן: אם מביאים אחרים לקדושת קרבן, ק"ו שהם עצמם קדושים בקדושת קרבן. כיוון שכך - יש בהם מועל אחר מועל, וכשהשתמשו בהם בסעודת אותו רשע - שבו ומעלו אף-על-פי שכבר מעל בהם קודם לכן. אולם גבי בגדי כהונה, כיוון שודאי אין בהם קדושת קרבן, אף אם נאמר שקדושים הם בקדושת הגוף - אין בהם מועל אחר מועל, ואחר מעילה אחת - יצאו לחולין, וכששב הרשע ולבשם - לא מעל, ואין הם אלא כשאר בגדי החולין, ואין מקום לניגון של איכה בהזכרתם.

 

"משנכנס אדר מרבין בשמחה"...

 


[1] המשפטים בסוגריים המרובעות הם פירוש רש"י. לאורך המאמר, כל הסוגריים המרובעות שיופיעו בתוך ציטוטי הגמרא הינם פירוש רש"י.

 

 

בית המדרש