ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

החיפוש אחר השורש

ע"י: יפתח דרעי

יפתח דרעי קורא למצוא את האמת הפנימית שנמצאת בכל אחד ולא להיסחף אחר החברה.

 


כאשר אנו מתקרבים לימי הפורים העליזים, האווירה בישיבה מקבלת גוונים חדשים ותוססים ואיתם גם משתנים הדיונים והשאלות שעולים בין בחורי הישיבה. הפלפול הרגיל והמעט יבש (לצערנו) "תופס צבע" וקם לתחייה. מהי שמחה אמיתית? מדוע צריך לשתות עד דלא ידע? ובכלל, עבודת ה' שנעשית על-ידי ריקוד?! נראה כי אנשים מגיעים לדיונים "מתוך עצמם", מחיבור פנימי אמיתי, ולא רק מתוך דף מקורות. אך יותר מכך, מבין כל המריבות על הטיפה המרה והתחפושות המופרעות, עולה ונשנית מכל הכיוונים שאלה מרכזית אחת, החוזרת בכל שנה ושנה. מהי מהותו האמיתית והמרכזית של חג הפורים?


השמחה, השתייה, הסעודה, איחוד עמ"י (כינוס היהודים), הדגשת מצוות הצדקה, מידת הביטחון העולה מסיפור המגילה, הנס שניצלו כל היהודים מזירת השמד, מסירות הנפש, אמונה בשעת הסתר. כל אלו ועוד עניינים רבים אחרים עולים מתוך החג המיוחד והמוזר הזה. ברם, משום מה קשה להצביע על נושא אחד ספציפי מכל הרשימה ולומר בבטחה כי הוא הוא עניינו המרכזי של פורים - זה המבטא העיקרי של המהות הפנימית של החג. נראה כי כל אלו הם אמצעים בכדי להגיע למטרה ולמעלה מסוימת. אך האם ניתן להגיע למטרה בלי לדעת מהי?


השאלה שמטרידה אותי על מהותו של חג הפורים אף מתחזקת לנוכח העובדה שבשנה שעברה חקרתי, בדקתי, שאלתי וביררתי על מנת להגיע למסקנה, ואם זכרוני אינו מטעה אותי אף הגעתי לתשובה שיישבה את דעתי, אולם השנה מצאתי את עצמי עובר את אותו התהליך מחדש - כאילו מעולם לא הגעתי למסקנה. בכל התהליך מלווה אותי ההרגשה כי אין לי מושג מה עלה בסופו של הבירור בשנה שעברה.


לאחר בירורים רבים ואפילו הארכה של חודש נוסף השנה (אדר א'), עלה בי קול חדש שאולי הוא שורשו של העניין. פורים ואיתו ימי אדר המקדימים לו הוא חג של בירור. בירור פנימי ועמוק, מסע אל האני הפנימי האמיתי. בכל שנה ושנה יש צורך לעבור את הבירור מחדש, לא כדי להבין יותר לעומק את מהותו של החג עצמו, אלא בכדי להבין את עצמנו יותר לעומק. צריך להבין כי כשמדובר בפורים, אין מטרה קבועה. כל שנה המהות משתנה. מפני שאני משתנה - הנשמה משתנה. בכל שנה, אם אעשה את הבירור הנכון אוכל להגיע אל עצמי אחר, שונה יותר, אמיתי יותר.


לכן, שאר העניינים הינם כה סתומים ושום רב לא יוכל להבהיר בצורה חד משמעית מהי המטרה שאליה אתה צריך להגיע השנה בחג הפורים. לכל אדם יש מטרה שונה בכל שנה. המצוות, הבחינות והעניינים האחרים של פורים נראים בעיניי ככלים להגיע אל המטרה הזו: השמחה, שמסוגלת לגרום לאדם להיות שלם במה שיש לו, להשלים עם החסרונות של עצמו; התחפושת שמאפשרת לנו להביא לידי ביטוי את מה שאנו רוצים להיות באמת, אך לא מסוגלים להיות כל השנה; היין שמוציא את הסודות שאנו שומרים אפילו מעצמנו, ששובר את כל הפחדים, המחסומים - החיצוניים והפנימיים; הנתינה, השיתוף הכללי, מידת הביטחון, מסירות הנפש לעבור הכל כדי להגיע לעבודת ה' אמיתית. כל אלו באים על-מנת לתרום לבירור אמיתי, מעמיק וטהור יותר.


אם רוצים לברר באמת את השאלות המהותיות בחיינו: מי אני, מה אני רוצה לעשות באמת, מהי שליחותי הייחודית בעולם, איזו דרך היא דרכי שלי - צריך לשבור מחסומים רבים, פנימיים וחיצוניים, חברתיים ועצמיים. אם עוברים את כל התהליך כמו שצריך, אזי מגיעים למקום בו לא משנה לנו מה אחרים חושבים, מה הם מצפים מאיתנו או איזו תדמית אנו אמורים להקרין. אנחנו לא צריכים להוכיח שום דבר, אפילו לא לעצמנו. אנו מקבלים את עצמנו כמו שאנחנו באמת, עם כל הצדדים. לא מפחדים לגלות את הכישרונות והצדדים החזקים שבנו ולתת להם ביטוי, אך גם מקבלים בחום את החולשות, הפגמים, שבאמת כשלומדים לקבל אותם הם רק מחזקים אותנו, וגורמים לנו להבין שאין "אני" בלעדיהם.  


כל הגדרות והמחסומים נופלים. מה שלא היה אמיתי כל החיים, ייבול כלא היה אם נצליח להגיע באמת אל מדרגת הבירור העצמי של פורים. צריך להוריד מעלינו את כל המוסכמות שעטו את צילן על כתפינו במשך כל החיים. לנסות ולראות באמת מה אני חושב שצריך לעשות, איזו תורה היא התורה האמיתית שלי. איך אני מרגיש שאני צריך לעבוד את ה', בדרך הייחודית שלי, שאותה באתי להאיר במציאות. לבחור להאמין באמת בדברים שאני עושה, מצד שאני מבין או לפחות מרגיש לעומק מדוע אני עושה אותם. אין לעשות כי "שטפו את מוחי" בכל מיני אמרות וציטוטים. בפורים מגיעה הזדמנות יחידה במינה - לענות לעצמנו על כל השאלות הללו בלי לצטט את הוריי, רבותיי, מחנכיי, מורי ואפילו לא את אמרותיהם החזקות של חכמינו זיכרונם לברכה. פשוט להגיע לתשובות מתוכי. רק אלו הן התשובות שילוו אותי במשך כל חיי. רק אם אגיע לאמת האמיתית שלי ולדרכי הייחודית אוכל לחיות באמת כל החיים עם אש בעיניים ולאהוב את חיי. רק כך אוכל לעבוד את בוראי במלא הכוחות שנטע בי - רק בי. זוהי עבודת ה' מתוך עוצמה שאין לה תחליף.


אני נושא את עיניי אל סיפוריהם של אבותינו ושאר גיבורי התנ"ך השונים. סיפורים אמיתיים, חיים, על ענקי רוח ועל ההתמודדויות שלהם. כשאני מביט בסיפורים, אני רואה אוסף של אנשים גדולים, שהעצימו את המציאות ועבדו את ה' במלוא כוחותיהם. אנשים שלא פחדו להתעמת עם רבש"ע, שלא קיבלו כמובן מאליו את גזירותיו והנהגותיו (וכמובן שלא קיבלו מאליהם את אמרותיהם וגזירותיהם של חז"ל), אנשים שחיי הקודש שלהם לא הצטמצמו רק ללימוד תורה וקיום מצוות, אלא התפשטו לכל תחומי החיים. אנשים שהלכו בדרך שלהם וחידשו דברים שמעולם לא היו ללא חששות.


מתוך כל אלו, עולה מתוכי בשקט בשקט תובנה - שאולי רק בפורים מותר לומר אותה בקול. ה' הראה לנו שיש בידנו את הכוח להתעמת איתו, להפנות כלפיו שאלות, לדבר איתו, לא לקבל כמובן מאליו את גזירותיו ולא להסתפק בתשובות שהנפש לא באמת מתיישבת מהם. ברי שניתן וחובה לעשות זאת אל מול דברי חז"ל וכן אל מול הרבנים החיים כיום. ה' רוצה שנברר ונמצא את הדרך האמיתית שלנו ולא את הדרך שהחברה מכתיבה לנו; שנקבל את אלוקותו ברצון ולא מתוך כפייה; שנגיע לתשובות של עצמנו ולא נסתפק בתשובות של אחרים. כוונת ה' היא שנחדש, נברר, נתמודד, נתעמת ונתאמת. נבראנו כחלק מן האלוקים ויש בכוחנו ליצור, לחדש, לחשוב, לבחור, להגיע למעלות עצומות. אי הליכה בדרך זו תוביל בהכרח להצטמצמות לדרגה של מלאכים, נטולי הבחירה החופשית, ואף נמוך מהם.


זו אמירה שלרובנו היא צורמת לשמיעה מפני שהתחנכנו על אמירות הפוכות לה. יותר משקשה לי לשמוע אמירה כזו - קשה לי לומר אמירה כזו. בדיוק בשביל זה ה' נתן לנו את המתנה הזאת שנקראת חג הפורים. זמן מיוחד שאין שני לו בשנה, שבו ניתן לשבור את כל המחסומים. לשבור את מה שלא היה אמיתי מבפנים כל החיים. זה הזמן לצעוק את מה שבפנים, ולתת לו ביטוי, כדי שהחוץ יוכל להתחיל לחיות באמת. זה הזמן שבו עושים בדיוק את התיקון של "נעשה ונשמע", שבו מקיימים ורק אז מקבלים - מקיימים רק את מה שבאמת בא מתוכנו, מה שאנו באמת מרגישים. בשבירת הכלים תתחיל בנייתם. "קיימו וקיבלו- קיימו למעלה את מה שקיבלו למטה" (מכות כג, א).


זאת הסיבה שהוא במעלה גבוה כל-כך ושהוא לא יתבטל לעתיד לבוא. הבירור לעולם אינו נפסק, הנשמות והדורות לא יפסיקו להשתנות לעולם. כתוצאה מכך, בכל שנה ושנה תשתנה גם מהותו של חג הפורים. אנו נצטרך להמשיך לצלול פנימה יותר ויותר, להעיז יותר ויותר ולשבור עוד גדרות ועוד מחסומים. הבירור האמיתי לעולם אינו נגמר - הוא נעשה קשה יותר ומסוכן יותר בכל דור ודור. זו הדרך היחידה להגיע עד האלוקים, ולמצות באמת את הצלם שבנו. זוהי הדרך היחידה שבאה לידי ביטוי בכך שכל אחד יימצא את דרכו הייחודית. שנזכה לצלול אל המעמקים ונצליח להגיע אל המקום הרחוק ביותר והעמוק ביותר שניתן להגיע אליו, אל האני הפנימי האמיתי.

 

 

בית המדרש