ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

נביא העצמאות

ע"י: עוזיה לוי

יש הטוענים כי מדינה יהודית שקמה על ברכי מנהיגים והוגי דעות חילוניים אינה רצויה בעייני הקב"ה. עוזיה לוי מערער על קביעה זו וטוען כי אנו שווים יותר מכך.

א.

הפסוקים החותמים את ספר דברי הימים זהים לפסוקיםהפותחים את ספר עזרא; פסוקי הצהרת כורש, המספרים כי א-לוהי השמים פקד על כורש לבנותלו בית בירושלים – אמנם חלפו עשרים ושלוש שנים בטרם עמד בית המקדש השני על תילו.

נסקור בקצרה את קורות בנין הבית: לאחר הצהרת כורש החלועולי בבל בעבודת הקרבנות בירושלים, ובשנה שלאחר מכן החלו בבנין הבית. הגוייםהמקומיים ניסו למנוע זאת מהם כל העת, אך לא הצליחו כל עוד המלך כורש משל באימפריה.מיד עם עלות ארתחשסתא תחת כורש שלחו ראשי הגויים המקומיים (רחום ושמשי) מכתב שטנהלמלך ובו אזהרה כי היהודים מתעתדים למרוד. המלך ארתחשסתא הגיב בהוצאת צו הקפאהלבנין הבית, עד שיצא צו אחר שכמובן לא הגיע מעולם.

במשך תשע עשרה שנה שמם מקום מקדשנו עד לימי חגי הנביא.חגי התנבא במשך זמן קצר ארבע נבואות, בהן קרא ליהודים לבנות את בית המקדש בשנית,אך לא עלה בידו להניע את העם לכדי מהלך משמעותי. לאחר תקופת בצורת ומגפות עומד חגיבכ"ד כסלו ומכריז על יום ייסוד היכל ד', ואכן תוך ארבע שנים עומד בית המקדשלתפארה. גם בשלב זה באים הגויים להפריע במלאכה, ואף הם שולחים מכתב למלך הנוכחי,דריווש. המלך בודק ומוצא את הצהרת כורש בגנזך המלך, ומשיב כי אין להפריע ליהודיםוכי המלך יממן את המשך הבניה והעבודה במקדש.

עד כאן תיאור העובדות. מבין השורות צצה ועולה השאלהמדוע בפעם הראשונה נכשל ניסיון הבניה, ואילו בפעם השניה צלח ואף התקבל מימון מאתהמלך. לשם הבנת העניין נקרא במקביל בספר חגי ובספר עזרא, ונשווה בין שני הנסיונות.

סיבות רבות ומגוונות הצטרפו לכך שעם ישראל לא ניסהלבנות את בית המקדש באותן תשע עשרה שנים, והן מפורטות או רמוזות בנבואת חגיהראשונה. אך בכדי להבין מדוע נכשל ניסיון אחד והצליח ניסיון אחר, נעיין בספר עזראבהשתלשלות הדברים בקצרה.

בזמן הניסיון הראשון, כאשר באו צרי יהודה להפריע לבניה,נענו כי כורש מלך פרס ציוה על היהודים לבנות בית לד' א-לוהיהם, ואל להם להתערב.התוצאה: מכתב נשלח ליורשו של כורש, והבניה הופסקה. כיון שהוצא צו ביטול, הגיעוהיהודים למסקנה כי "לא עת בא עת בית ד' להבנות", וחדלו מנסיונות הבניה.לאחר תשע עשרה שנה, חגי מודיע לעם כי למרות צו ההקפאה שעדיין בתוקף (כל מה שנבנהבעבר חרב בינתיים), מתחילים לבנות ולייסד מחדש את היכל ד'. ההפרעות מצד צרי יהודהלא מאחרות להגיע, אך הפעם דוחים אותם בתשובה אחרת: "אנחנו הננו עבדיו שלא-לוהי השמים והארץ ובונים את הבית אשר היה בנוי". בהמשך הם מזכירים כי קיבלורישיון מכורש מלך פרס. צרי יהודה שולחים מכתב למלך, אך הפעם הם כותבים דבריםכהוויתן ולא עלילות בדבר מרד יהודי. הסיום ידוע: דריווש מאשר את הבניה ואף מתקצבביד נדיבה, וכן מצווה על הגויים בעלי הזרוע להתרחק משם.

ההבדל שקוף. בפעם הראשונה, הגויים נדחו בתירוץ שישלבונים רישיון מאת כורש. בפעם השניה, היהודים התחילו בבניה ללא רישיון, וגם כשבאואליהם בטענות הם ענו בכך שהם בונים לא-להי השמים והארץ, ורק לאחר מכן הזכירו את הרישיוןהישן מאת כורש. הדבר בולט עוד יותר בתחילתם של ניסיונות הבניה; בתחילת הניסיוןהראשון כתוב במפורש שעשו "כרשיון כורש מלך פרס עליהם", ואילו בתחילת הניסיוןהשני חגי אינו טורח לשאול איש בטרם ייגש למלאכת הבניה. רמז בולט נוסף מופיע בסיוםהסיפור, בעזרא ו, יד – "זקני היהודים... בנו והשלימו לפי מצות א-להי ישראלולפי צו כורש ודרייווש וארתחשסתא מלך פרס". לאמר: קודם במצות א-להי ישראלובאישורם של מלכי פרס.

אם להודות על האמת, נראה כי צדקו צרי יהודה באומרם כיישראל רוצים למרוד. נבואת חגי האחרונה עוסקת בכינון מלכות ישראל, ואף החלטתו לבנותללא אישור למרידה תחשב. המסר העולה ממעשי ודברי חגי הוא אחד: כשבאים לבנות את ביתהמקדש אין להתחשב בגורמים זרים, רשיונות מלכים או מלכי מלכים, וגם לא צוי הקפאהלמיניהם. כל שיש להתחשב בו הוא דברי א-לוהי ישראל, השמים והארץ, ומצוותו לבנותהבית. אף שדריווש עודד את הבניה, חגי לא שאל אותו או ביקש את ברכתו; את מלכותישראל רק עם ישראל מכונן.

ב.

בליל ראש השנה תרצ"ד נשא הרב קוק זצ"ל דרשהבחורבת ר' יהודה החסיד, שעובּדה מאוחר יותר למאמר "שופרות". בדרשתו חילקהרב בין שופר של מצוה שעשוי מקרנו של איל, שופר שכשר בדיעבד, לבין שופר פסול,שאמנם התוקע בו יצא ידי חובתו אך אין לברך עליו.

הרב עורך הקבלה בין סוגי השופרות בהלכה לסוגי הגאולותהאפשריות: גאולה של מצוה, היא התעוררות גאולה שעולה בעם ישראל מתוך רצון לקדש שםשמים ולקיים את רצון ד'. גאולה שכשרה בדיעבד, והיא לאומיות חילונית ורצון לחירותככל העמים. וישנה גאולה שלישית, שאמנם יוצאים בה ידי חובה אך אין מברכים עליה,והיא גאולה מתוך צרות הגלות, מתוך רשעות היטלר ועמלק.

הצהרת כורש אינה קריאה לאומית חילונית, שכן כורש לא קראלעצמאות אלא לבנין המקדש, לעבודת הא-להים. מאידך, הרי שהיא לא באה מתוך עם ישראל,ולפיכך פחותה במדרגה מהגאולה הגדולה, הטובה. ואכן, גם קריאת קודש מפי גוי דוחה חגיבשתי ידיים, וקורא לעצמאות ישראל בשני שלבים: בניית המקדש ללא אישור בדווקא, ולאחרמכן הקמת מלכות ישראל בנבואתו האחרונה.

ג.

בשעה בה מבקרים אותנו על התגרות בגויים והפרת השבועותמחד, ומאיימים עלינו בבידוד בינלאומי וחוסר סיוע מצד ממלכות אחרות מאידך, יש לזכוראת דברי חגי הנביא ועזרא הסופר: סיוע מאומות העולם זה טוב מאד, אבל בראש ובראשונהעומדת לנגד עינינו מצות א-לוהי השמים והארץ ורק לאחריה מצות מלך אחר. בשעה הזאת אנומבקשים שיִתָּקַע בשופר גדול לחירותנו, שופר של גאולה מתוך רצון לקיים את דבר ד'באשר לגאולה.

 

 

 

 

 

 

 

בית המדרש