ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

האם יש לשון הטוב?

ע"י: רון הופמן

יום ביומו אנו שומעים על כך שיש להימנע מדיבורים שהם בגדר ´לשון הרע´, אך על המושג ´לשון הטוב´ אנו לא שומעים כלל. האם יש חיוב לדבר בצורה חיובית? מהו דיבור חיובי? כל זאת ועוד במאמרו של רון הופמן.


בדרך כלל אנו רגילים
לשמוע דרשות רבות על חומרת אמירת לשון הרע ורכילות, אמנם המושג 'לשון הטוב' לא
רווח במחוזותינו. לא ברור אפוא כיצד כן צריך לדבר. מהו לשון הטוב והאם יש דבר כזה
בכלל? ננסה להסביר זאת ע"פ דברי הבעל שם טוב שמובאים ב"ערבי נחל" -
[1]


ואמר עוד, נפשי
יצאה בדברו כו', כי הנה כתב הבעל שם טוב זללה"ה כי ענין רוח האדם בקרבו וחיות
שלו הוא כח הדיבור אשר בקרבו, וכמו שאמר הכתוב (בראשית ב, ז) ויפח באפיו נשמת חיים
ויהי האדם לנפש חיה, ומתרגמינן לרוח ממללא, ולפי זה, כשהאדם מדבר דיבורים אזי הדיבורים
ההם הן הן חיותו, ויוצא החיות שלו באותן הדיבורים, רק שלהיות חיות האדם דבוק תמיד בשורשו,
לכן הדיבורים ההמה עצמן ממשיכים עליו משורש חיות חדש ועל ידי זה חי תמיד, אף שבכל דיבור
יוצא חיותו מקרבו רק כל דיבור עצמו מביא לו חיות חדש, עד כאן דבריו.


הדיבורים של האדם הם
חָיוּת שיש בתוכו. לפי החיות שיצאה מגיעה חיות חדשה לאדם. מסביר זאת ה"ערבי
נחל"-


והנה נשמת האדם
מעורב טוב ברע כדי שיהיה בחירה חפשית, ודבוק מצד אחד בשורש טוב ובצד השני בהפכו, ממילא
כשמדבר האדם דיבורים טובים וקדושים שאז אותן הדיבורים מעוררים שורש הטוב, וממשיכין
לו משם חיות חדש, נמצא החיות חדש ההוא הוא מהקדושה, מה שאין כן בדברו דיבורים לא טובים
מסתלקים אותן הדיבורים לסיטרא אחרא, ומשם ממשיכין עליו החיות החדש, אזי אותו החיות
אשר בקרבו ממשיך אותו לעשות רע חס וחלילה. נמצא כי כל עניני האדם הן לטוב כו' תלוי
בדיבוריו הטובים הם אם רעים, כי כפי בחינת הדיבור ההוא אשר דיבר עתה כך יש לו נשמה
וחיות.


באדם יש שורש טוב
ושורש רע. אם הוא מדבר דיבורים טובים וקדושים, הוא יוצר בתוכו חיות חדשה של קדושה.
חיות זו גורמת לו לפעול בצורה חיובית וקדושה. אם הוא מדבר דיבורים לא טובים, נוצרת
אצלו חיות רעה שגורמת לו לעשות רע.


ניקח לדוגמא אדם
שאמר אמירה לא יפה על חברו שלא בפני אף אחד. במישור המעשי לא נגרם שום נזק כיוון
שהחבר לא שמע בכלל את האמירה. אמנם במישור הנפשי אישי ההשלכות הן חמורות יותר. עצם
הדיבור גורם להשחתה מוסרית פנימית כך שאדם לא יראה באפשרות לזלזל באנשים נוספים
שלא בפניהם כדבר שלילי. כתוצאה מכך, בהכרח, הוא יעבור לפן המעשי וילבין פני חברו
בפניו ממש.


דבר נוסף שניתן
ללמוד הוא דיבור רע על עצמך. מוכר הסיפור על החפץ חיים שממנו לומדים שאסור לדבר
לשון הרע גם עצמך.[2] במבט
ראשון הדבר נשמע כמו חומרא, שהרי בתורה ובחז"ל לא מוזכר דבר כזה. אך באמת מי
שמדבר לשון הרע על עצמו (כגון, אני לא יכול ללמוד את התוספות הזה וכד'), מתחיל בלי
לשים לב להאמין בכך ובסוף הוא גורם לעצמו מחסומים וקשיים. נסביר את העקרון
הנ"ל ביתר ביאור.


במסכת פסחים[3]
מופיע-


דאמר רבי יהושע
בן לוי: לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו, שהרי עקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא
דבר מגונה מפיו, שנאמר (בראשית ז) "מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה".


ר' יהושע בן לוי
מלמד אותנו שלא להוציא דבר מגונה מפינו. התורה יכלה לכתוב 'הבהמה הטמאה' אך היא
בחרה להאריך ולכתוב 'הבהמה אשר איננה טהורה'. מהי הבעיה להגיד את המילה
"טמאה"? התשובה היא שהמילה טמאה היא מילה שלילית ואילו אנו צריכים לדבר
בלשון נקייה, בלשון חיובית. ככל שנדבר בלשון חיובית ולא שלילית כך נוכל לראות את
העולם בצורה יותר חיובית וממילא לפעול בצורה חיובית.[4]
כיצד ניתן לעשות זאת? עונה רבינו בחיי בחובות הלבבות - [5]


ונאמר על אחד
מן החסידים, שעבר על נבלת כלב מסרחת מאד, ואמרו לו תלמידיו: כמה מסרחת נבלה זאת. אמר
להם: כמה לבנים שניה. ונתחרטו על מה שספרו בגנותה. וכיון שהוא גנאי לספר בגנות כלב
מת, כל שכן באדם חי, וכיון שהוא טוב לשבח נבלת כלב בלובן שניה, כל שכן שהוא חובה לפי
זה לשבח אדם משכיל ומבין. והיתה כוונתו להוכיחם, שלא ילמדו לשונם לדבר רע, וישוב להם
טבע. וכן כשילמדו לשונם לדבר טוב, ישוב להם טבע קבוע.


רבינו בחיי מלמד
אותנו איך לא לדבר גנאי על שום אדם ושום חפץ. כאשר החסיד ותלמידיו עברו ליד הנבלה,
היה להם הכי קל לראות את הדבר השלילי שעומד מולם ולהגיד כמה מסריחה הנבלה הזו. אך
החסיד ניסה למצוא איפה הנקודה הטובה שיש מולו והוא מצא שהשינים של הנבלה לבנות
ובזה הוא התמקד. כך על כל אדם שאנו פוגשים, כל תופעה שאנו רואים, ניתן לראות מיד
את השלילי ולבקר אותה, וניתן להתמקד בחיובי. (אמנם, כפי שראינו כדי למצוא את
החיובי בנבלה מסרחת צריך לחשוב קצת ולהיות יצירתי. כך גם בכל דבר שלילי שאנו
פוגשים צריך לחשוב ולמצוא את הנקודה החיובית שבו. הרווח שזה נותן לנו שווה את
המאמץ הקטן).


אם-כן, אנו יכולים
לראות שלשון הטוב פירושה דיבור חיובי. אם האדם מתרגל לדבר חיובי עם הזמן זה הופך
להיות טבע שני שלו. העולם שלו נעשה הרבה יותר חיובי, אופטימי ונקי. אנו רואים כאן
עד כמה הדיבור יכול להשפיע על הצורת בה האדם רואה את העולם ופועל בו. גם אם לא קל
לדבר רק בצורה חיובית כל הזמן, כל עוד הבעיה בדיבור השלילי נמצאת במודעות שלנו -
זה כבר יכול לגרום לנו לדבר יותר נקי וחיובי.




[1] בראשית וישלח - דרוש ב.


[2] הסיפור עוסק באדם שבא לעיר ראדין כדי לפגוש את החפץ
חיים. אותו אדם פגש אדם זקן (שהיה החפץ חיים) ושאל אותו היכן נמצא הגאון החפץ
חיים. אמר לו החפץ חיים תדע לך שהחפץ חיים אינו כל כך גאון כמו שחושבים עליו. סטר
לו אותו אדם ואמר לו איך אתה מעיז לדבר ככה על החפץ חיים. לאחר שהגיע לראדין אמרו
לו היכן נמצא החפץ חיים והוא ראה שזה אותו אדם שהוא סטר לו. כמובן שהוא ביקש סליחה
מכל הלב. אמר לו החפץ חיים תנוח דעתך, למדתי ממך שאסור לאדם להגיד לשון הרע אפילו
על עצמו.


[3] דף ג, א.


[4] תודה לרב מומי שבזכותו הבנתי את הדברים לעומקם.


[5] שער ו (שער הכניעה), פרק ו.

 

 

בית המדרש