ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

קירוב לבבות במשנת הראיה- לג´ אלול

ע"י: הרב גיל דביר

לרגל יום פטירתו של הרב קוק זצ"ל שחל השבוע, הרב גיל דביר מציג לגולשי האתר את אחד הפרויקטים הגדולים ביותר של הרב זצ"ל - קירוב לבבות.


בשנת
תרס"ז שלח הרב צבי יהודה קוק את ספרו של הרב, "עקבי הצאן", לסופר
יוסף חיים ברנר (אחד ההוגים והסופרים המשפיעים ביותר על היישוב היהודי המתחדש.
ברנר היה ידוע בהתנגדותו לדת, ליישוב הישן וכו'). לספר זה הוא מצרף מכתב בו הוא
מתאר את אביו הרב.


"אבי
נ"י המחבר, הוא מן הרבנים האדוקים, ואשר מלבד גאונותו בתורה זכה גם לשם צדיק,
ועם זה הוא חוקר ופילוסוף חפשי באין שום מעצור לפניו במלא המובן של המילה הזאת.
וירבה מאד חקור ולמוד בתורות כל המורים הפילוסופים שבאומות העולם בידיעה עמוקה,
יחדור עד יסודי תורתנו וגם עד חדרי הקבלה הגיע.


בלב
קרוע ומורתח ראה ויתבונן אל שבר עמו אהוב-נפשו הקרוע לגזרים, ויכיר את מקור כל
הרעות באי הידיעה איש את אחיו בריחוקם ואי הכרתם זה את זה, את רכושו (הרוחני) ואת
שאיפותיו, הכרה ברורה ואמיתית עד שלמשל מעבר מזה היהדות נתפסת נעשית לשם מרדף, עם
שנאת חיים בטלנות ומצד שני השכלה, חכמה, שאיפות חיות נעשו לשם מרדף בעיני הישנים
עם כפירה ומיעוט ומאיסה בקדשים. והקרעים שנעשו ע"י זה הלכו הלוך והתרחב עד
מצבנו היום שמעולם לא היה לנו כמוהו קרע כזה בעם ישראל. מעולם לא! בא לארץ ישראל
וראה פה את מלוא נוולו של הקרע הזה, וישם את פניו לעלות על במת הקהל ולעבוד לטובת
עמו. בעט הסופרים אשר לו הוא מדפיס ומדפיס בפנים
שונים לעברים שונים את רעיוניו ... והוא עומד בעמוד התווך בין שני הצדדים ...
ומבקש לקרב זה לזה".


 הרב צבי יהודה מעיד על כך, כי הדבר שהכי כואב לאביו
זה הקרע בתוך העם. הרב קוק לקח על עצמו את המשימה לאחות את הקרע בין נושאי דגל הדת
ובין נושאי דגל ההשכלה. בין אלו שרוצים תחייה ובין הישוב הישן. במאמרו המפורסם,
מאמר הדור, הוא כותב: "איש את שפת רעהו לא יבין ואין מי שמשיב לב אבות על
בנים". האבות (הדור הישן) מנותקים מהדור החדש והמשכיל, והדור החדש רואים בדור
האבות דור מיושן ופרימיטיבי. אין מי שמנסה לאחות את הקרע. באגרת פט באגרות
הראי"ה כותב הרב שצריך להתכונן להופעת אור ה', "וזה אי אפשר אם לא קיפול
(איחוד) כל הטוב שבאבות ובבנים גם יחד". לא רק שלא יסתרו זא"ז אלא גם
ירוממו זא"ז.


כיצד
נעשה זאת? כיצד נצליח להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבות? והלא זהו תפקידו של
אליהו הנביא, אשר רק בבואו יקרה הפלא הגדול הזה של השבת הבנים והאבות זה לזה?


באגרת
תקעא
כותב הרב שתפקיד ה'מזרחי' הוא עבודת השלום.
זו עבודה תרבותית, השקפת עולם המסוגלת לראות את הטוב שבכל צד ובכך לאחד את כל
הכוחות היותר פוריים שבאומה. אחדות האומה אינה רק מצב שאין בו מריבות בין הצדדים
השונים, אלא עבודה משותפת ע"י כך שכל א' יראה במעלת חברו ואז ניתן יהיה לפעול
ביחד, שהרי לכל מפלגה יש ודאי דבר טוב אלא שצריך למצוא אותו ולהשתמש בו כראוי. הרב
טוען שכשם שעל פי השקפת תנועת המזרחי אין לשבת בחיבוק ידיים בכל מה שנוגע ליישוב
ארץ ישראל, אלא לחרוש, לנטוע להקים יישובים וכו', כך גם כלפי קירוב הלבבות אין
לשבת בחיבוק ידיים. כשם שאיננו מצפים לכך שהגאולה תבוא משמיים אלא ע"י עמל
כפיים, כך גם בקירוב לבבות אין לחכות לאליהו הנביא שיעשה את המשימה אלא עלינו
לפעול בעצמנו.


ידוע השקפתנו
בעניין בהקץ המגולה.(לא יושבים בחיבוק ידיים אלא אנו עמלים, נוטעים וכו' ואז הארץ
נותנת פירותיה..). ראוי יהיה "המזרחי", כשיעמוד על
תפקידו הנשא הזה, להיות מתחיל לעסוק בעבודה הכללית, שלא הושם לה לב עד כה, היא
עבודת השלום, שלום כללי באומה לכל פלגותיה. השלום איננו רק דבר של נטיה מוסרית,
עבודת-השלום היא עבודה קולטורית תדירה, רוממה ואדירה, עבודה שצריכה להפנות אליה
תמיד את כל הכחות היותר פוריים שבאומה. אנו צריכים לשום אל לב: מה יהיה האחרית מכל
הפירודים כולם ההולכים ומתרבים, המפלגות, הפדרציות והפרקציות, האגודות והמנינים,
הזרמים והבמות, אם לא ימצא לנו תל-תלפיות אחד שישא את הדגל הכללי של האומה ויעסוק
בלא- הרף בכל התעמולות היותר רצויות בעבודת אחדות האומה, השוית-המחלוקת
והתקשרות-השאיפות. כשם שאנו מכירים ומאמינים שתשועת ישראל תבא ע"יהתחלה של
קץ-המגולה , שנעשה אנו בכח אשר נתן לנו ד' לעשות חילי, לרכוש את הארץ, לגאול אותה.
לעבדה ולבנותה, לכבש אותה בכיבושים קולטוריים ומעשיים, עלינו לדעת יותר ויותר. כי
רוח ד' אשר על אליהו, להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, לעשות שלום בעולם,
להשוות את המחלוקת , צריכה להתגלות גם בפעולה נפשית שלנו, פעולת האומה כולה,
ע"י כחותיה היותר טובים, תלמידי- חכמים המרבים שלום בעולם.


עלינו
לקחת על עצמנו את תפקידו של אליהו: הן בירור הטוב שקיים בבנים, והן - הטוב שיש
באבות, ולנסות לשכנע כל צד להכיר ביתרונות השני. רק אחרי שנעשה את תפקידנו בקרוב
הלבבות ובאיחוד הבנים והאבות, יעשה אליהו את שלו.

 

 

בית המדרש