ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

עזר כנגדו

ע"י: הרב אבי בלידשטיין

הרב בלידשטיין מבאר את פסוקי הזוגיות בין האדם לחווה לאור פרשנות הנצי"ב ומשאיר למחשבה מה זה אומר על זוכיות

בדיבור א-לוקי, עליון, נברא עולם, נברא אדם, נבראה הזוגיות. וכל זה בתחילתה של פרשה אחת, בפחות משני פרקים! קשה לדבר אחרי כל זה - ולכן אבקש רשות א-ל גדול ונורא לפני שאביא כאן דבר תורה, ולא אביא מדברי עצמי, אלא אביא מדברי הנצי"ב:


 


בפסוקים בפרק ב', הבאים לפני בריאת האישה, מתארת התורה את המצוקה שהביאה לבריאה זו:


 


(יח) ויאמר ה' אלהים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו:


(יט) ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו:


(כ) ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה ולאדם לא מצא עזר כנגדו:


 


לא טוב היות האדם לבדו, ולכן יש חיפוש אחרי עזר כנגדו. בהמשך, משלא נמצא העזר הראוי בעולם החי, יוצר הקב"ה את האישה מצלע שנלקחה מהאדם בשנתו.


 


על פסוקים אלו אומר הנצי"ב את הדברים הבאים:


 


(יח) לא טוב היות האדם לבדו. לא לענין נקבה דבר ה' שיהא ממין האדם. דזה פשיטא שלא גרע האדם מכל הברואים שהנקבה המקיימת המין הוא ממינו. אלא לא טוב שיהי' לו נקבה כמו לשארי ברואים שאינם לעזר בכל הליכות החיים ורק בעת הזווג היא מזדמנת לפניו. אבל לא טוב שיהא האדם בזה האופן. (והכי פי' הראב"ד בס' בעלי הנפש בהקדמה):


 אעשה לו עזר כנגדו. משום שהאדם אין טבע מינו באופן אחד. כי כל המדות וכל הברואים כלולים בו. וזה האדם טבעו נוטה לזה האופן. וזה האדם להיפך. ע"כ יש לעשות העזר שהיא האשה ראויה לכל אופן שיהא בהאיש. והיינו כנגדו איך שהוא נצרך לעזר תמידי לפי תכונתו. (וכיב"ז להלן ל"ג י"ב ואלכה לנגדך יע"ש) (זהו לפי פשוטו. והמדרש ידוע בפירש"י זכה עזר לא זכה כנגדו. אמנם גם לפי הדרש אינו כמשמעות שתהא נבראת כדי לצערו. ואיך משמעו בלשון ה' עזר כנגדו. שיהא או עזר או כנגדו. אלא הכוונה שהניגוד יהא לעזר שהרי מי שהוא כעסני ורגזני אם אשתו תהא עוד מסייעתו לכך. אע"ג שבשעת הרוגז הוא נהנה מזה והיא לו לעזר. אבל אח"כ שסר הרוגז יש לו צער הרבה מזה שהוסיפה אשתו אש ועצים והרי היא כנגדו. משא"כ אם תהא מנגדתו מתחלה ותשכך כמתו ותפייס אותו האדם שהוא מרגיז עליו אע"ג שנראית באותה שעה שהיא מנגדתו. מ"מ היא העזר האמיתי שאין למעלה הימנו. וכן מי שטבעו ששמח ביותר וכדומה בכל המדות. וא"כ הפי' עזר כנגדו במה שתהיה מנגדתו תהי לעזר. וחז"ל הוסיפו שאם זכה נשאר העיקרו עזר היינו במה שהיא מנגדתו מתחלה. ואם לא זכה נשאר העיקרי כנגדו במה שהיא עזר מתחלה והיא מסייעתו לכל רוח רעה שעוברת עליו. ואין לך כנגדו גדול מזה:):


 


(כ) ולאדם לא מצא עזר כנגדו. בזה שקרא שמות ראה אדם שקשה להשיג עבורו עזר. וביאור הדברים שאדם מתחלה לא הבין בעצמו אם יש לו כל חליפי המדות. שהרי מעולם לא כעס מאין ידע שיש לו מדת הכעס. וכן רחמנות וכדומה. אבל בעת אשר התבונן על כל הברואים ועמד על טבעם מזה התבונן שאצלו כל המדות שבכל מיני ברואים נכללים. דבל"ז לא היה עומד על כתותיהם דמי שאינו יודע רגז לא יאמין ולא יתבונן מה הוא רוגז. ואחר שהתבונן כי כן הוא התבונן שנצרך לו עזר שיהיה גם בה כ להיות עזר כנגדו כמו שביארנו לעיל. ואם אפי' יברא הקב"ה בריאה חדשה שיהא ג"כ מלוקט מכל חלקי עפר מן האדמה ויהא כלול בה ג"כ כל המדות. עדיין לא תהא עזר לאדם. אלא נקבה בפ"ע בשנוי מדות. ולא שתהא דבוקה בו לאהבה אפי' שלא בשעת הזיווג. ושיהא זה גורם שהיא לעזר בניגודה שהוא משונה. שהרי הדעת נותן להיפך אם האיש רגזן והיא אינה כך ראוי לה לעזבו ותלך לה. אבל במש שנבראת ממנו נקבע הטבע שגם בניגודה היא לו לעזר:


 


לפי הנצי"ב הפסוקים כאן מבטאים את הצורך הייחודי של האדם בזוגיות משמעותית. שכן האדם כולל בתוכו כזו אינסופיות, שאין למצוא לה מענה ביצור שכל ייחודו בכך שהוא ממין נקבה. האדם זקוק למישהי שגם היא ניחנה בעומק וגיוון אינסופיים - ומצד שני, שלמרות השוני האינסופי ביניהם, יהיה מה שידבק אותם זה בזו. הפתרון היחיד הוא בבריאת נקבה, מגופו של האדם עצמו. כך יהיו בני הזוג דבקים זה בזה גם כשהם נפגשים עם צדדים מנוגדים זה אצל זו.


ומה נעשה אנחנו, שהזוגיות שלנו בנויה על מפגש בין איש לאישה שלא נבראו זה מזה ממש? לנצי"ב יש תשובה משלו בהמשך הפסוקים (עיי"ש), אבל אני מעדיף להשאיר זאת כשאלה למחשבה, גם לאלה בינינו שכבר בונים זוגיות משמעותית, וגם לאלו שעדיין מחפשים אותה.

 

 

בית המדרש