ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

התפטרות כאמצעי לחץ

ע"י: הרב יהודה יונגסטר

האם התפטרות כאמצעי לחץ הינה מעשה מוסרי? הרב יהודה יונגסטר בוחן את סוגיית המתמחים לאור המקורות ומסביר מדוע שימוש בחיי אדם כמכשיר להפעלת לחץ איננו מוסרי

למאמר תגובה של אביאל רוזנברג: http://www.ypt.co.il/show.asp?id=47611


זה תקופה ארוכה למדי נערך קרב בין קבוצה של רופאים מתמחים לבין הממשלה. המתמחים טוענים, שהשכר שהם מקבלים הוא משפיל, שכן הם נדרשים לעבוד תמורתו מספר שעות שאין לו אח ורע בשום סקטור מקצועי אחר, כך ששכר השעה שהם מקבלים – נמוך הרבה משכרה של עוזרת בית. כנגדם טוענת הממשלה, כי שכרם הוא שכר ראוי, במיוחד לאור ההסכם שנחתם עם כלל הרופאים באמצעות הגוף המייצג אותם (ואף את המתמחים) – הסתדרות הרופאים. בתגובה הודיעו המתמחים  על התפטרות, אך הממשלה טענה כי התפטרות זו אינה אמיתית, ולא באה אלא כדי להפעיל לחץ על הממשלה להיכנע לדרישותיהם. מחלוקת זו מעלה לדיון שאלות עקרוניות: מהו שכר ראוי? האם מותר להתפטר כשהמטרה היא הפעלת לחץ על המעביד? האם יש להבחין בין עובדים בענפים שונים? כיצד ניתן להבחין בין התפטרות אמיתית לבין התפטרות שאינה אלא אמצעי לחץ? שאלות אלה מורכבות מהיבטים כלכליים, הלכתיים ומוסריים, וננסה לגעת בחלק מהם ביריעה הקצרה העומדת לרשותנו.

מתי מותר לפועל להתפטר?

 הלכה פשוטה היא: 'פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום', שכן פועל אינו עבד (ב"מ י ע"א, ; שו"ע חו"מ שלג, ג). למרות זאת, אם מדובר במלאכה שאינה סובלת דיחוי ('דבר האבד') – אסור לפועלים להתפטר (שו"ע שם ה). אמנם, אם יכול המעביד למצוא פועלים אחרים ולהשלים את המלאכה מבלי שייאלץ לשלם יותר – עליו לעשות זאת, אך אם הדבר אינו אפשרי – רשאי המעביד לשכור פועלים אחרים ביוקר ולתבוע את ההפרש מן הפועלים שהתפטרו. לחילופין, רשאי המעביד להציע לפועלים המתפטרים העלאת שכר, אך לשלם להם בסופו של דבר רק את השכר שסוכם עליו מראש (משנה ב"מ ו, א ; ברייתא שם עו ע"ב ; שו"ע שם). המקרה היחיד שבו רשאי פועל להתפטר בחצי היום למרות שמדובר בדבר האבד הוא כאשר הוא אנוס, כגון שחלה או שמת לו מת (שו"ע שם).

הסברא הפשוטה של הלכה מרחיקת לכת זו היא, שהתפטרות בחצי היום אינה אלא ניסיון להפעלת לחץ בלתי הגון על המעביד, תוך ניצול העובדה שמדובר במלאכת דבר האבד.

האיסור לנצל מצב לחץ בא לידי ביטוי בדוגמא: 'הרי שהיה בורח מבית האסורין והיתה מעברא לפניו, ואמר ליה טול דינר והעבירני – אין לו אלא שכרו' (יבמות קו ע"א ; שו"ע חו"מ רסד, ז). בעל המעבורת מנצל את מצוקתו של הבורח, ודורש ממנו שכר גבוה במיוחד, וההלכה מאפשרת לו להסכים מן השפה ולחוץ לדרישת בעל המעבורת, ולשלם בסופו של דבר רק את השכר המקובל על שירות זה. הלכה זו ידועה בראשונים כהלכה של קציצה על ידי הדחק, שאינה קציצה. החידוש כאן הוא גדול יותר, שכן מדובר על הסכם לפני תחילת העבודה ולא במהלכה, ולמרות זאת, כאשר ברור כי נותן השירות מנצל את דחקו של מזמין השירות – מותר להבטיח הבטחה שקרית כדי לאזן את יחסי הכוחות בין שני הצדדים של המו"מ. ההנחה היא, שסירובו של נותן השירות להעניק את השירות עבור התמורה המקובלת אינו סירוב אמיתי אלא הפעלת לחץ לא הגון. נמצא, כי יש מצבים בהם השאלה אם ההתפטרות או הסירוב לעבוד הם אמיתיים אינה בגדר דברים שבלב, אלא בגדר דברים הגלויים לכל.

והנה, במקרה של פועלים החוזרים בהם בחצי היום, ברור לכל מהו השכר הראוי להם, שהרי מראש הסכימו לשכר מסויים תמורת עבודה מסויימת, ולא השתנה דבר בחצי היום לעומת מה שהוסכם מראש. אולם לגבי מקרה המעבורת יש מקום לשאול: מדוע אנו כה בטוחים, שהשכר הרגיל הוא השכר הראוי? אולי דוקא בתנאים הרגילים נאלץ בעל המעבורת להסתפק בשכר נמוך מדי, משום שהוא יודע שהלקוחות חזקים יותר, ולא ישלמו סכום גבוה מספיק, והוא נאלץ להסתפק בסכום שאינו ראוי, מתוך לחץ? אולי דוקא במקרה מיוחד זה בו הוא נתקל במי שברח מבית האסורים, הצליח בעל המעבורת להוציא את השכר הראוי, שאליבא דאמת היה ראוי לשלמו בתנאים רגילים? דומה, אפוא, שהשכר שנקבע באורך פלא ע"י השוק, הוא השכר הראוי, המוכר ככזה גם על ידי ההלכה!

 

מדוע שביתת המתמחים איננה מוצדקת?

עתה נוכל לפנות אל הסוגיא הציבורית העומדת על הפרק, סוגיית הרופאים המתמחים. במשך שנים ארוכות מאד מתמחים רבים פנו לעסוק במקצוע הרפואה כמתמחים עבור השכר המוצע להם (וזאת אף קודם שנחתם הסכם השכר עם ההסתדרות הרפואית, שמשפר את תנאי העסקת המתמחים ביחס למצב הקודם). על פניו – הדבר תמוה: אם השכר אינו ראוי, כטענת המתמחים, מדוע רופאים כה רבים נהגו כך? אלא ששאלה זו עצמה היא גם התשובה: השכר שניתן להם הוא השכר הראוי, וממילא ברור כי דרישותיהם החדשות אינם אלא קציצה ע"י הדחק!

יודגש, כי אין בדברים אלה משום כפירה בזכות השביתה לשם שיפור תנאי העסקה. זכות השביתה היא תוצאה של נוהג ההעסקה לטווח ארוך, כך שבאופן טבעי התנאים עשויים להשתנות במהלך הזמן, באופן ששוב לא יתאימו לתנאים עליהם הוסכם מראש בין העובד למעביד. כאשר חלים שינויים כאלה והמעביד מסרב להכיר בהם, יפתחו העובדים בשביתה, שתיאלץ את הצדדים להסכים על תנאי העסקה חדשים. זו הסיבה, כי עקרונית שביתות הן נדירות (למרות הרושם שנוצר בתקשורת). בדרך כלל, לא תפרוץ שביתה שאינה מוסרית, משום שסיכויי ההצלחה שלה הם קטנים. שביתה לא מוסרים עלולה לפרוץ רק במקום שיש ביד העובדים מנוף לחץ חזק מאד, כמו בנידון דידן. תדע, שהרי  דרישות הפתיחה של השובתים לעולם אינן אינסופיות, וכל שביתה – מסתיימת בהסכם פשרה. ומדוע? הרי משראו העובדים שהשביתה יעילה ומפעילה לחץ, יכולים היו לדבוק בדרישותיהם הראשוניות מבלי לזוז מהן! אלא ודאי, העובדים יודעים כי השכר שהם עשויים לצפות לו הוא שכר שכדאי גם למעביד. אם העובדים ידרשו שכר גבוה דאי ולא יתפשרו – המעביד יסגור את העסק שלו, שהרי הוא אינו רוצה להפסיד. לאור זאת, שביתה ומו"מ יביאו את העובדים מחדש אל השכר הראוי, הוא השכר הכדאי לשני הצדדים.

נותר לנו להסביר כיצד זה השכר הראוי של המתמחים הוא כה נמוך. התשובה גם כאן – פשוטה ביותר: מתמחה – כשמו כן הוא. עבודתו כמתמחה היא חלק מהכשרתו המקצועית. מתמחה עובד שעות רבות כל כך לא משום שזו עבודתו של רופא, אלא משום שבעבודתו הוא לא רק נותן אלא גם מקבל. למעשה, העבודה הנוספת הנדרשת ממנו (ובגינה אומרים לנו המתמחים, ששכרם נמוך מאד, שכן הם מחלקים את שכרם, הגבוה נומינלית, למספר גדול של שעות, כך שמתקבל שכר שעה נמוך) היא השכר שהם משלמים לנו, לעם, אשר הופך אותם למומחים בזכות העובדה שהוא מעמיד עבורם רופאים מעולים אשר חונכים אותם! למעשה, גם המומחה מוסיף לזכות ביוקרה מקצועית, שתאפשר לו לגבות סכומים גבוהים מאד במרפאתו הפרטית, הודות לבתי החולים שהמדינה מעמידה לרשותו. את השעות הרבות הנדרשות ממתמחה, ואולי אף ממומחה צעיר, יש לחלק לשני חלקים. החלק האחד הוא עבודה הנעשית עבור החולים, ועבורה אנו חייבים לשלם להם, כמו לכל עובד בכל עיסוק ; והחלק השני הוא תשלום שהם משלמים לנו תמורת חניכתם ותמורת היוקרה והידע שהם צוברים הודות למתקנים הציבוריים. מדובר בשרות בעל ערך כלכלי עצום לרופאים, ומדוע לא עולה על דעתם שהם חייבים לשלם תמורתה?

שביתת הרופאים היתה, ככל הנראה, מוצדקת ומוסרית, שכן במהלך השנים משתנים התנאים עליהם הוסכם בהסכם הקודם (שחיקת שכר, גודל האוכלוסיה וכדומה), ויש להתאים את שכרם לתנאים החדשים. אולם אחר שנחתם הסכם ונקבע שכר ראוי חדש, התפטרות הרופאים היא עוולה מוסרית והלכתית, ואינה אלא קציצה על ידי הדחק תוך שימוש בחיי אדם כמכשיר לחץ.

 

 

בית המדרש