ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

מומחים חסרי פנים

ע"י: אביאל רוזנברג

בעקבות מאמרו של הרב יונגסטר המבקר את התפטרות המתמחים מבקש אביאל לחלוק עליו ולחזק את הזוית האנושית של מאבק הרופאים המתמחים ולתמוך בהם

לקריאת מאמרו של הרב יהודה יונגסטר: http://www.ypt.co.il/show.asp?id=47609

 

למרות שמסגרת הדיון לכאורה קונקרטית למשבר הנוכחי, תוכן המחלוקת הינו תיאורטי בלבד. ככלל אנו מאמינים כי כחלק מהשיבה לארץ ישראל ותחייתה המחודשת של התורה יש להוציא מבית המדרש אמירות ציבוריות על הנעשה במדינה. יש בי אמונה כי מתוך בירור הסוגיה תוך הבאת כלל האספקטים התורניים והאנושיים נוכל לגאול את תורת ארץ ולהוציאה לאור. בדברים אלו ברצוני לחלוק על דברי מו"ר הרב יונגסטר ולהאיר מספר נקודות החסרות בדבריו.

במאמרו מעלה הרב יונגסטר שתי טענות מרכזיות אודות התפטרות הרופאים המתמחים:


  1. המתמחה מקבל שכר מכך שהמדינה 'ממחה' אותו. משום שבסוף הוא יוכל לעבוד באופן פרטי ולהרוויח שכר רב.

  2. ההסכם עם הרופאים טבעי וצודק מכוח השחיקה ומשום שהיה הסכם בסוף אולם המתמחים לא מוסריים משום שהם מניפולטיביים ומשתמשים בחיי אדם כמכשיר להפעלת לחץ.

אני מרגיש כי הטענות כלפי המתמחים נובעות מתוך ניתוק הן מחיי המתמחה הפשוט והן מהנתונים האובייקטיביים. לכן, אציע בקצרה סקירה קצרה שביצעתי הן על חייו של המתמחה הממוצע במדינת ישראל והן על ההסכם האחרון שנחתם. טענתי מתוך הדברים היא שההתמחות אותה מקבל הרופא איננה שוות ערך לעבודה הנדרשת ממנו. כמו כן, ההסכם שנחתם לא פתר את הבעיה התשתיתית של המערכת והרע את מצבם של המתמחים ולכן שביתתם מוצדקת.

מסלול חייו של המתמחה הישראלי

סטודנט לרפואה לומד שש שנים, לאחר מכן עושה שנת סטאז' בה הוא נחשב בשלב מעבר בין תלמיד לרופא, יש סמכויות מוגבלות בטיפול בחולה, הוא מבצע הרבה 'עבודות שחורות', מקבל אמנם הרבה הוראה אך גם שכר מינימום. 

בסיום השלבים הללו הוא מקבל רשיון לעסוק ברפואה, אלא שאין הרבה מה לעשות עם תואר כללי כזה (חוץ מלעבוד במוקדי לילה ולתת הפניות למיון). לכן עליו לבחור תחום ספציפי ברפואה ולעשות בה התמחות. התמחות אורכה בין 4-6 שנים (הגיל הממוצע של מתמחה מתחיל הינו 32 ולרוב הוא נשוי עם ילדים). במהלך ההתמחות באופן הדרגתי (ולעיתים באופן מידי), המתמחה מקבל את כל הסמכויות  במחלקה כולל מרפאות בתוך בית החולים. 99% מהרופאים שיפגשו אותנו כשנגיע לבית החולים אחרי השעה 4 הינם מתמחים. כל העבודה היומיומית של בתי החולים מושתתת על עבודת מתמחים.

ובסיום שלב זה, מה קורה? למומחה צעיר בן 37 (נשוי עם עוד ילדים) אין עבודה. למרבית תחומי העיסוק הרפואיים נדרשת תת התמחות – כלומר עוד 2-4 שנים בהם הרופא מחויב לבצע תורנויות, סופי שבוע, חגים וכו' ולקבל שכר מתמחה. ואז? לאחר 8 שנים בהם היה בבית החולים 50% מהשבתות, ו-15% מהלילות הוא סיים את תקופת הכשרתו וזוכה להיות רופא מן המניין ולהתחיל לחיות כמו בן-אדם נורמאלי.

לצורך ההדגשה, שכר בסיס של רופא מתמחה ממוצע בלי תורנויות (יותר מ40 ש"ש המקובלות במשק) מתוגמלת בכ5000 ₪. רופא נדרש לתורנות אחת לשבוע ולשבת אחת מכל שניים (כמו שהרב שרלו עושה בישיבה...). תורנות רופא היא 30 שעות, מתוכן 24 שעות בלבד מתוגמלות. למעשה, ישנן מחלקות רבות הסובלות מחוסר בכוח אדם ולכן רופאים עושים שבע ושמונה תורנויות בחודש. כך הדבר גם כאשר רופא יוצא למילואים, רופאה יוצאת לחופשת לידה או לתקופת מבחנים ואז אין רופא מחליף אלא עומס נוסף על אותם מתמחים. על כל שעות התורנות הללו (שעות לילה ושעות שבת) מתוגמל המתמחה בכ5000 ₪ נוספים.

קצת על ההסכם...

בהסכם הנוכחי שהינו מורכב מאד ומפורט ניתן לשים לב למגמה החוזרת לכל אורכו -  מצוקות רבות של מערכת הבריאות נפתרו על ידי הגדלת עומס העבודה על המתמחים והמומחים הצעירים (כמו לדוגמא סעיף הקובע כי ניתן לחייב רופא לבצע תורנויות עד גיל 47 ועוד), ובכך עקב מחסור גובר בכוח אדם, ובכוחות של האדם (כלומר שחיקת המתמחים ועייפותם הבלתי נסבלת) מביאה לירידת מתמשכת באיכות הרפואה שמקבלים החולים.

תביעת המתמחים לשכר נוסף על הגדלת עומס העבודה, אינה תביעה 'לדינר' תאוותני, אלא ליצירת נורמות עבודה אנושיות ויעילות. הויכוח הכספי איננו שורש העניין אלא נועד לשמש כמנוף על מנת להביא תקנים נוספים לבתי החולים ולהקלת העומס מהמתחים ברפואה הציבורית.

 רפואה פרטית

אין ברצוני להיכנס לויכוח בדבר היעילות של הרפואה הציבורית אל מול הרפואה הפרטית. נקודה זו הינה נקודת מפתח אולם קצרה היריעה מלהרחיב בנושא זה. עם זאת אציין בקצרה כי הרגולציה הממשלתית (על כל תחלואיה ומכאוביה) מאפשרת גם לשומר בכניסה לישיבה וגם לדודי החביב להגיע לבית החולים ולקבל טיפול מרופא שקיבל 760 בפסיכומטרי במחיר סביר. רפואה פרטית (על כל יעילותה ויושרה הכלכלי) מביאה למצב של זניחת הגר היתום והאלמנה אשר בשערינו. אין לי ברייתא להביא בכדי לתמוך בטיעון זה אולם אינני חש בצורך לצטט מקורות בכדי לשכנע את הקוראים.

 אז למה להיות רופא בכלל?!

לסיום עלינו לדון בנעלם המרכזי בסוגיה והוא מדוע הסטודנטים האיכותיים ממשיכים לנהור בהמוניהם לעבודה זו על אף השכר 'המביש'. נובע מכך אליבא דרב יונגסטר ששכר זה כלל איננו מביש אלא ראוי ביותר. מסקנה זו נובעת מניתוח כלכלי קר של השוק כאשר המתמחה כביכול עושה חשבון בראש על השכר שירוויח בעתיד בקליניקה הפרטית שיפתח ומחליט שזה כלכלי. אולם מעבר לעובדה שמבנית אינני מסכים עם ראייה כזו המעודדת רפואה פרטית יש להבין כי כאשר בונים כלכלה לא ניתן להתעלם מהזוית האנושית.

לטעמי ניתן להציע כאן סברות יותר אנושיות הנותנות אמון בבני האדם ככלל ובפרט באותם מתמחים. אין כאן מניפולציה או חלום של רופא להיות מומחה בעל שם ובעל ממון אלא רצון כנה לטפל בחולה ובחלש. וכי אין רופאים המבקשים פשוט להעניק טיפול מתוך טוב לב אמיתי לאותה מנקה או אברך פשוטים שאין להם כסף לטיפול פרטי? וכי לא מצינו רופאים מומחים הנשארים במסגרת הרפואה הציבורית מתוך רצון תמים ואכפתיות? לפעמים דווקא מתוך ראייה תורנית של המציאות אנו שוכחים להביט בעיניהם של בני האדם בהם אנו עוסקים ולהיפתח למצוקה אנושית העולה על סדר היום.

אנו עומדים בפני מצב בו הרופא משאיר את משפחתו מידי שבת שנייה לעשות קידוש בלעדיו. רופאה אשר לא מסוגלת לשוב ולאסוף את בנה מהגן. בני תורה עם ראיה מורכבת לא אמורים להביט לציור זה בציניות ולסנן איזו אמירה מזלזלת. יש כאן צורת חיים מעוותת אשר יש בידינו לתקנה ומדוע אנו אטומים ומתוך בורות מסננים איזה אמירה לא נכונה על תלוש המשכורת המנופח של המתמחים?!

"התפטרות הרופאים היא עוולה מוסרית והלכתית, ואינה אלא קציצה על ידי הדחק תוך שימוש בחיי אדם כמכשיר לחץ" במילים אלו מסיים הרב יונגסטר את מאמרו המבקר את פעולות המתמחים משפט זה מקומם מכיוון שהוא בוחן את הסוגיה מנקודת מבט כלכלית בלבד תוך התעלמות מהסיפור השלם. אינני מזלזל בגישה אותה מציג הרב, אני מאמין כי בשני הצדדים (המדינה והמתמחים) יש סיגים של דמגוגיה ומניפולטיביות. אולם מפריע לי שבתוך בליל התיאוריות הכלכליות וההלכתיות שהועלו אין כאן מבט אנושי, כנה ומאמין בזולת. נסיים בתפילה כי בבית המדרש שלנו נלמד לפתח רגישות, פתיחות, מורכבות וכך להאיר מחדש את התורה המתחדשת בארץ ישראל.

 

 

בית המדרש