ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

מה בין פרשת שכם ודינה ובין כתובה?

ע"י: ליאל גלילי

במאמר קצר זה ניתן לראות כיצד מתוך המוהר אותו מבקש שכם לשלם ליעקב קשור לשאלה האם הכתובה היא מדאורייתא או מדרבנן. ליאל גלילי יוצר חיבור ייחודי בין פרשת השבוע ובין הסוגיה הנלמדת בבית המדרש

במסכת כתובות דף י עמוד א, מובאת מחלוקת בין תנא קמא לרבן שמעון בן גמליאל האם חיוב כתיבת הכתובה הוא מן התורה, או שמא  מדובר בתקנת חכמים. במאמר זה נבקש להציג בקצרה את עיקר המחלוקת ואת האפשרות ללמוד את הדברים מהתורה. מעניין לראות את הקשר בין הסוגיה הנלמדת בבית המדרש ובין פרשת השבוע בה שכם בן חמור פיתה את דינה.

המחלוקת האם כתובה היא מדרבנן או מדאורייתא, הינה גם מחלוקת בין פוסקי ההלכה הספרדים לפוסקי ההלכה האשכנזים. הספרדים (רי"ף, ר"ן, רמב"ם וכו') סוברים שכתובה היא מדרבנן, משום שבמקומות רבים בש"ס מופיע שחכמים הם אלה שתקנו כתובה כדי שלא יהיה בעיני החתן קל לגרש את אשתו. לדעתם, אין לפסוק כרבן שמעון בן גמליאל, משום שדעתו היא דעת יחיד מול עמדת כחמים שכתובה מדרבנן.

לעומת זאת האשכנזים (רש"י ובעלי התוספות) הבינו שהכתובה היא דאורייתא (וההלכה נפסקת לפי רבן שמעון בן גמליאל), וזאת מפני שבכתובה שהייתה לפניהם היה כתוב "דאורייתא", ולפי דעתם מה שאמרו שחכמים תקנו כתובה הכוונה הייתה לאלמנות בלבד.

מאיפה למדו מהתורה שכתובה היא דאורייתא? הפסוק שממנו למדו מדבר על כך שאדם פיתה אישה בתולה שלא הייתה מאורסה ושכב עמה. הדין הוא שעליו להתחתן איתה, אבל אם האישה לא רוצה להתחתן איתו, אז הוא צריך להביא לאבי האישה כסף "כמהר הבתולות" (שמות כב, טז).

מה זה "מהר הבתולות"? בפרשת השבוע שלנו יש את הסיפור של דינה שיצאה לטייל ופגשה בדרך את שכם בן חמור שפיתה אותה לשכב איתו. שכם לא רק שעשה מעשה שלא יעשה אלא רצה גם להתחתן עם דינה, לכן הלך וביקש מיעקב לקחת את דינה לו לאישה, וכן הוא אמר שירבו עליו המון "מהר". ומה הפרוש של "מהר"? רש"י פירש שמדובר פה בכתובה, ומכאן למדו האשכנזים שכתובה היא מדאורייתא.

אלא שלפי מה שלמדנו משמות פרק כ"ב שאת "מהר הבתולות" צריך להביא לאבי האישה, וכן לפי מה שלמדנו שצריכים להביא את הכסף לאבי האישה גם מיצחק ויעקב, (שאצל יצחק אליעזר היה השליח שלו למצוא אישה, וכשאליעזר ראה את רבקה הוא נתן לה תכשיטים וכסף, אבל הוא
 נתן גם למשפחתה כדי לקנות את רבקה מהם. וכן היה גם עם יעקב ולבן, שיעקב עבד בשביל לאה שבע שנים וגם בשביל רחל הוא עבד שבע שנים), אפשר לומר שהכתובה היא לא מהתורה, כי הכסף של "מהר הבתולות" שלומדים ממנו שכתובה היא מן התורה, לא הולך בכלל לכלה אלה הולך ישר לאביה, ולא כמו שכתוב בכתובה שלנו שהולך לכלה. מכאן סברו הפוסקים הספרדים שכתובה היא לא מהתורה אלה היא תקנת חכמים, לכן באה השאלה איך הוכיחו הרבנים האשכנזים שכתובה היא דאורייתא. האשכנזים הסבירו ש"מהר הבתולות" שממנו לומדים בספר שמות הוא כמה צריך לשלם בכתובה עבור הכלה.

לסיכום ניתן לומר, שההבחנה בין כתובה דאורייתא וכתובה דרבנן אינה חד משמעית. גם לסוברים שהיא מן התורה, היא עברה כנראה כמה גלגולים של תקנות חכמים. מאידך, גם הסוברים שכתובה מדרבנן, כנראה יודו שיש לה יסוד מהתורה ונלמדת מ"מהר הבתולות" בפרשת המפתה ומהפרשה שלנו מסיפורה של דינה.

 

 

בית המדרש