ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

חנוכה אינו עוד מאורע פוליטי

ע"י: הרב חגי רביב

מדוע המילה "תולדות" הציקה לפרשנים, מהי היא מלמדת על מאורעות חיינו ואיך כל זה קשור לחנוכה? דבר תרה לפרשת וישב.

פרשת וישב מתחילה בקושי לשוני שהמפרשים עסקו בו ארוכות. הפסוק בתחילת הפרשה אומר:

"אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו בצאן..."

     המילה "תולדות" בפירושה המקובל בתנ"ך מתיחסת לילדיו של אדם ולסדר ודרך לידתם, דבר שאינו מתאים בהקשרה של מילה זו בפסוק שלנו. הרי התורה אינה באה כאן לספר על לידת בניו של יעקב ולמנות את צאצאיו ,דבר שעשתה כבר בפרשת ויצא, ולכן המילה תולדות לכאורה אינה במקומה?

     הרשב"ם מציע להרחיב את הגדרת המילה "תולדות" וקובע שתולדות מתייחס גם לבני בנים ולא רק לבנים  ולפי דבריו עיקר פרשתנו באה לספר את השתלשלות הענינים שהביאה ללידתם של בני יהודה מתמר ובני יוסף מאסנת. אלא שהקושי בדברי הרשב"ם שבכך הוא מסיט את עיקר הפרשה העוסקת בהתגלגלותם של בני ישראל לשיעבוד מצרים להיות עוסקת בנושא הנראה על פניו כצדדי לסיפור העיקרי.

      האבן עזרא והספורנו מסבירים את המילה "תולדות" במובן של "מאורעות" מקרים שקרו ליעקב. אמנם הדבר מהווה הקדמה נאותה לספור העולה בפרשתנו , אולם ניתן להקשות גם על הצעה זו. פתיחה מעין זו לסיפורי האבות היא חריגה ואף מיותרת. הרי כל ספר בראשית מלא בהשתלשלות המאורעות של האבות ואין התורה נזקקת להפניה מיוחדת האומרת למעיין שהוא עומד לקרוא את ספורי האבות ואם כן מהי מקומה של פתיחה זו בהקשר שלנו?

     ונראה להציע לפי פרושו של האבן עזרא שישנה כוונה חשובה בכך שהתורה פתחה את סיפורי יוסף ואחיו במילה "תולדות – מאורעות". היות ופרשיות אלו שני מימדים יש בהם. ישנו את המימד של הקורא שכבר יודע את סופו של הסיפור ומתוך הסתכלות וראיה רחבה יודע ורואה איך השתלשלות כל העניינים מכוונת מלמעלה, כדי לגלגל את בני יעקב לכור ההיתוך של גלות מצרים ולהפיכתם ממשפחה לעם. קריאת הפרשה במימד זה מתקימת כאשר כל הזמן ברקע עולה באוזנינו קריאתו של הפסוק "ונראה מה יהיו חלומותיו" וכפרושו של רש"י : "רוח הקודש אומרת כן...נראה דבר מי יקום או שלכם או שלי".

     אולם, ישנו גם מימד נוסף לקריאת הפרשה והוא קריאת הפרשה כ"מאורעות" כהשתלשלות ספור משפחתי שמנקודת המבט של המשתתפים בסיפור הוא נע בין טרגדיה וחרדה לבין צער ,תשובה ,ותקווה גדולה. שהרי יעקב יוסף ואחיו מנקודת המבט הצרה של השתלשלות העניינים שקועים בסיפור משפחתי של קנאה ואכזריות,  כאב וגילויי חמלה ,ואינם רואים בהכרח את התמונה הכוללת כיצד טווה פה הקב"ה את הקמתו של עם.  יתכן שבשל כך מלמדת אותנו התורה "אלה תולדות" המאורעות. התורה רוצה שנראה את הסיפור על שני מימדיו. במבט על הנובע מהכרת סופו של הסיפור, וממבט המאורעות עצמם כפי שהם עולים מנקודת המבט של השתלשלות העניינים, כי בזה טמון עצמתו של יעקב אבינו ושל יוסף חולם החלומות. היכולת של אבותינו לבנות את עם ישראל , היכולת של יוסף לבנות את ביתו מתוך בית הסוהר במצריים היא דוקא מתוך היכולת להבין שהמאורעות שהם חווים אינם עוד השתלשלות עניינים סתמית אלא חלומות הכותבים את העתיד של עם ישראל כולו, להצליח להבין שאין כאן רק סיפור משפחתי של "תולדות" אלא יש כאן בכל ארוע וארוע דבר גדול ומהותי יותר . וכדברי רש"י על תגובת יעקב לחלומות יוסף "ואביו שמר את הדבר" – "היה ממתין ומצפה מתי יבוא".

      אולי זה גם סוד הסיפור של חנוכה. המהר"ל בספרו עומד על היחס בין הניסים של חנוכה ,נס הנצחון על היוונים ונס פח השמן, וקובע שחשיבותו של נס פח השמן היה בכך שהוא הוכיח את צדקת טענת המכבים. אותה טענה הקובעת  שהמאבק עם היוונים אינו סתם עוד נצחון צבאי מוצלח והצלה מעוד מזימת שמד של אויבינו הקמים עלינו בכל דור ודור, אלא יש בו משום נס מהותי המבאיר ומאיר את יחודיותם של עם ישראל ומהותו כעם ה'. גדולתם של מתיתיהו ובניו כגדולתם של יעקב ויוסף היא לדעת להתעלות מעבר "למאורעות – והתולדות" המקומיים ולהצליח להבין כיצד המאבק ביוונים הוא בניית עם ישראל לדורות.

     מאז ועד ימינו אנו חובתינו כבני בניו של יעקב לדעת ולשמוע את גדלות השעה שבה אנו פועלים בבניית עם ישראל וארץ ישראל הרבה מעבר ל"מאורעות" פוליטיים אלו או אחרים, כי רק מתוך הבנה כזאת נמצא בקרבנו את החזון לבניית העם והארץ.

 

 

 

בית המדרש