ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

מיוחד לי"ט כסלו- מה עושים כשיש קשיים בחיים?

ע"י: הרב מומי פאלוך

לא פעם קורה שדרכנו אינה צולחת ונדמה כי החיים עוצרים בעדנו. האם מניעות וקשיים הם סימן להפסיק ולהרפות, או שיש להתגבר עליהם ולהמשיך הלאה? לכבוד י"ט כסלו עיון בתורת חב"ד- "לכתחילה אריבער".

פתיחה

אפתח בסיפור. לפני מספר שנים נכחתי בשיחה של הרב יהושע שפירא לצוות של גרעין תורני שהיה בראשית דרכו. במהלך השיחה הועלו הקשיים הרבים בהם נתקלים חברי הגרעין בעבודתם. בתגובה לדבריהם שיתף אותנו הרב שפירא בדברים ששמע מהרב יצחק גינזבורג. הדברים הותירו בי רושם רב.

בימים שעוד ניתן היה, נכנס הרב גינזבורג, לראשונה בחייו, להתייחדות(=מפגש אישי) עם הרבי מליובאוויטש. הרב גינזבורג באופן טבעי רצה לנצל בצורה מיטבית את המעמד, ולשאול את השאלה הטובה ביותר והמעסיקה אותו מכל. לאחר התלבטויות, שאל את השאלה הבאה: האם מניעות וקשיים בעשייה חיובית וראויה, הם סימן להפסיק ולהרפות, או שיש להתגבר עליהם ולהמשיך הלאה?

את תשובתו של הרבי אפרט בהמשך המאמר. שאלתו של הרב גינזבורג היא השאלה המארגנת את ציר ההתקדמות של מאמר זה: התמודדות עם מניעות, קשיים וספקות בעבודת ה'.

מניעות, קשיים וספקות

במהלך חיינו נתקלים אנו לא אחת בעובדות או באנשים המקשים עלינו את המשך ההתנהלות כפי שהיא. מצב זה יכול לגרור אותנו לסוגים שונים של תגובות נפשיות פסימיות כגון: כעס, ייאוש או ספק אודות נחיצותה או נכונותה של התנהלות ספציפית, והדוגמאות לכך רבות.

כותרת המאמר לקוחה מהדרכה חשובה בעבודת ה', ובהתנהלות בכלל, ביחס לאחד ממצבים אלו, אותה מסר האדמו"ר הרביעי לבית חב"ד -  ר' שמואל שניאורסון. הרחבה בעניינה של הדרכה זו תבוא בהמשכם של הדברים. יש להדגיש שהתורות וההדרכות שיובאו, עוסקים במצבים שונים של קשיים ומניעות, ואינם עוסקים כולם בפתרונה של אותה שאלה ואותו מצב עובדתי ונפשי:

בדברי אדמו"רי חב"ד ישנה הדרכה המקדימה רפואה למכה, והיא בבחינת 'רפואה מונעת', וכן עצה והדרכה ביחס למצבי ספק האם להרפות או להגביר אפיק עשייה בחיים.

מובן הוא שהדרכות אלו הן כלליות, ומורות לנו את המגמה והכיוון בלבד, ואינן פותרות כל אחד ואחת מאתנו לערוך ברור והתבוננות אישית ורלוונטית, כפי שעולה מתוך הדברים עצמם.

"לכתחילה אריבער"

האדמו"ר הרביעי לבית חב"ד, ר' שמואל שניאורסון (תקצ"ד – תרמ"ג), טבע את המונח 'לכתחילה אריבער' כדרך הנהגה כללית בעבודת ה' ובהתנהלות בחיי המעשה. תרגומה המילולי של הוראה זו היא לכתחילה מלמעלה. סיסמה זו היא תמציתה של ההסברה אותה הסביר האדמו"ר כאשר הוא וחסידיו היו בדרכם לדבר מצוה ונתקלו בחומה המונעת את המשך דרכם, אז הורה האדמו"ר את מה שהפך לסיסמה דלעיל: 'העולם סבור שכאשר אי אפשר ללכת מלמטה יש לדלג מלמעלה, ואני סבור שמלכתחילה יש לדלג מלמעלה' (הובא בדברי נכדו, האדמו"ר השישי לבית חב"ד, ר' יוסף יצחק שניאורסון, אגרות קודש ח"א, ע' תרי"ז). במסורת חב"ד קיים ניגון מיוחד הנושא את שמה של  הדרכה זו, והמלודיה שבו מבטאת את התנועה שמלמעלה למטה.

הוראה והדרכה זו נאמר בידי האדמו"ר האחרון לבית חב"ד כהוראה כללית לשליחיו ופעיליו כדרך פעולה ובעיקר תכנון של עבודתם.  לעוסקים בניהול מוסדות הוראה  האדמו"ר באופן חד משמעי לא להצטמצם ולהצטנע בתכנון ההוצאות עבור הפעילות, ולבנות את התקציב החינוכי רק על בסיס ההכנסות הצפויות, אלא יש לנהוג בדרך של לכתחילה אריבער בהרחבה ובגדלות, למעלה מחשבון. הגרעון הכספי שיווצר, כך ניחם הרבי, אינו אלא אי נעימות למשך זמן קצר בלבד שכן בסופו של דבר השי"ת נותן ומשלם את כל הסכום הדרוש לחובות.

הרושם הראשוני של הדרכה זו מעורר פליאה נוכח חוסר האחריות שבדבר. האדמו"ר בכמה שיחות אחרות מתייחס לעניין ודואג להבהיר ולדייק את משמעות ההדרכה לבל תתפרש באופן לא נכון. להבהרת העניין משתמש האדמו"ר במערכת מושגים קבלית-חסידית, 'אורות דתוהו' ו-'אורות דכלים', המהווים עבורו יסוד מוסד בתפיסת עולמו.

"כאשר מדברים ומכריזים אודות הענין ד'לכתחילה אריבער' – ישנם כאלו שנתפסו לזה והתחילו להתנהג באופן המתאים לעולם התוהו!.. אריבער שלא במדידה והגבלה כלל וכלל!..ולדוגמא להלוות סכומי כסף גדולים ביותר -  עבור ענייני קדושה, כמובן – באופן שלא שייך אפילו בדרך נס שיוכלו להחזיר סכומים אלו.. ולכן צריכים להבהיר שההכרזה ל'לכתחילה אריבער' צריכה להיות באופן המתאים לעולם התיקון (ולא באופן המתאים לעולם התוהו) -  לשבת יצרה.."

('לכתחילה אריבער' הוצאת כפר חב"ד תשנ"ח, עמוד עה-עו)

המשל והדימוי בו משתמש האדמו"ר להסבר ההבדל בין הנהגת התוהו לעומת התיקון ויישום הנהגת 'לכתחילה אריבער' הוא של דלוג על הרים וגבעות. ישנו זה המקפץ עד שמגיע לשמים – הנהגת התוהו- ואולם ההנהגה הראויה היא של דלוג על הרים וגבעות. ההתנהלות מוגדרת כדלוג ביחס להרים ולגבעות בהם הוא הולך ומתקדם.

מבחינה קיומית ומעשית נראה שהאדמו"ר מעודד את חסידיו ליזום ולפעול בכל דבר שבקדושה ללא חששות וזהירות יתירה, אלא בבטחון ובהרחבה ע"י הצבת סטנדרט ושאיפות למימוש גבוהים מהמצופה מהם בנסיבות האמורות. הדרכה זו המשלבת בטחון ה' מחד ושומרת על עין רציונלית פקוחה מאידך, יוצרת אווירה של עשייה הצופה קדימה, בוטחת ונהנית מן הפירות העתידים. חדוות עשייה עשויה לפורר מראש את הקשיים או תחושות המניעה והעיכובים בהם מצוי עובד ה' בראשית דרכו. שכן ראשו וגם רגליו מצויים עמוק בעשייה רחבה וחיובית וכבר נוגעים בהצלחה.

סיום

עם סיום העיסוק בהדרכת חב"ד אשלים את הסיפור בו פתחתי:

תשובתו  המפתיעה של הרבי לשאלת הרב גינזבורג הייתה שאין תשובה לשאלה זו. הרב יהושע הוסיף ואמר שה' הסתיר מהרבנים (הנשאלים רבות שאלות אודות קשיים) את התשובה לשאלה זו שכן ה' רוצה את המיוחד של כל אחד, את העיטור המיוחד לכתר המלך. ותשובה בהירה קיימת רק בתוכו של כל אדם, ואינה מידע נתון ומוצק המצוי בדעתו של אחר. הדרכה זו מדגישה ממד שונה בהתמודדות עם מניעות וקושי. ההוראה המיידית והפשוטה נוכח קשיים אינה בהכרח עקשנות או עיכול הקושי לכלל הגברת הרצון והחשק. המסקנה וההתמודדות קוראים לאדם להתבונן בתוכו אודות: שאיפותיו, רצונותיו, יכולותיו, המחירים, הנדרשים ועוד ועוד. הוודאות הפנימית של כל אדם באשר הוא (ויתכן והדברים משתנים מתקופה לתקופה וכו') היא זו שתקבע את אופי ההתמודדות.

הרב ישראל אריאל (ליבוביץ) מתלמידי הרב גינזבורג, סיפר לי ששמע שאלה ותשובה זו מהרב גינזבורג ומצא בהם טעם אחר. השאלה היתה: עד כמה יש להתחשב בשיקולי כדאיות בעשייה מסוימת. כלומר האם יש להתחשב בעובדה שההשקעה גדולה והפירות דלים, או שאין ליחס לכך משקל. תשובת הרבי הייתה שבכל הנוגע לעניין עצמי אין להתחשב בכדאיות. ואולם, אם מדובר בעשיה ופעילות שאינה עצמית יש לתת משקל לשאלת הכדאיות.

 

 

בית המדרש