ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

חנוכה, חירות ופנימיות

ע"י: רון הופמן

היוונים שרצו לשלול את חרותנו בחרו דווקא להשכיח את תורתנו. מדוע התורה מעניקה חירות? וכיצד היוונים ניסו להשכיחה?

והנה אימה חשיכה גדולה נופלת עליו... חשיכה זו יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזרותיה שהיתה אומרת לישראל כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל... (בראשית רבה (וילנא) פרשת לך לך פרשה מד).

מדוע דווקא יוון היא זו שהחשיכה את עיני ישראל? הפחד יצחק[1] שואל (חנוכה, מאמר ד', אות ב')- אם החושך הוא האיסור לקיים מצוות מדוע ב"על הניסים" אנו אומרים שהגזרה הייתה על שני דברים- "כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך". כלומר, היוונים לא רק אסרו לקיים מצוות אלא הם גם השכיחו את התורה. לא מדובר על איסור על לימוד תורה כי אז זה כמו כל איסור לקיים מצוות. מה אם כן הכוונה "להשכיחם תורתך"? בנוסף יש לשאול על מאמר חז"ל "יפת אלוקים ליפת וישכון באהלי שם- יפיותו של יפת יהא באוהלי שם" (מגילה ט, ב) כלומר חכמת יוון היא כן חיובית וראויה לשכון אצל עם ישראל, ומדוע אמרנו שיוון היא חשכה?

המהר"ל ב"נר מצוה" עמ' יא מסביר מהו עניינה של המלכות השלישית, מלכות יון- והמלכות שאחריו ראה אותו דניאל כנמר. מפני כי מלכות זה הוא כנגד חלק הג' שבאדם, כי חלק הג' הוא השכל. שהמלכות הזה היה בו החכמה והתבונה... ולכך היו נותנים דעתם על התורה ולבטל אותה מישראל, כי לא היו רוצים שתהיה החכמה, בפרט שהיא יותר חכמה והיא יותר עליונה מן החכמה האנושית שהיה להם, כמו שהיא התורה שהיא החכמה על הכל. והחכמה הזאת שהיא על הכל לא שייך אל האומות, כמו שהוא מבואר במדרש. וכך אמרו במדרש (איכה רבה ב, יג) "מלכה ושריה בגוים אין תורה" (איכה ב, ט), אם יאמר לך אדם יש חכמה בגוים, תאמין... אם יאמרו יש תורה בגוים אל תאמין... ולפיכך האומה הזאת בקשו שיכתבו להם חכמים התורה יונית...

דווקא מכיון שהיוונים היו חזקים בחכמה ושכל, הם רצו להבין את הכל. הם לא יכלו לסבול את העובדה שהם לא יודעים את כל מה שאפשר. לכן, הם התנגדו לכך שהתורה תהיה מיוחדת לישראל דווקא. הם רצו שהיא תהיה נגישה לכולם. כיצד היוונים השכיחו את התורה מישראל? הפחד יצחק (שם אות ה') מסביר שרצון ה' בעולם מתגלה בשתי מערכות. מערכה אחת בעולם שנברא בעשרה מאמרות. מערכה שניה, במעמד הר סיני בתורה שניתנה בעשרת הדברות. שתי המערכות הם רצון ה' אך יש הבדל פנימי ביניהם. רצון ה' המתגלה במעשה בראשית הוא בדרך הכרח ואילו רצון ה' התגלה בתורה מתגלה בדרך חירות ובחירה. חכמת הטבע היא החוקים של רצון ה' וזה חוקים שהם כפויים עלינו ובהם אין לנו בחירה. לכן, חכמה זו היא חיצונית ביחס לחכמת התורה שהיא זו שנותנת לנו את הבחירה. "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי"- ה' ברא את הטבע כדי שנגיע לתורה, שהיא זו שמביאה לעולם חירות ובחירה.

זה מסביר כיצד השכיחו היוונים את התורה מישראל. מכיון שהיוונים דבקים בחכמת הטבע, השתלטה עליהם חוכמת ההכרח, וזה השכיח מישראל שישנה תורה, חוכמה של חירות. אמנם, גם חוקי הטבע הם רצון ה' ולכן יש מקום ליופי של יפת באוהלי שם, אך צריך לזכור שחוכמת הטבע היא חיצונית ביחס לחוכמת התורה שהיא חוכמה פנימית. מדוע? מה גורם לתורה להיות חוכמה פנימית? שתי תשובות בדבר. התשובה הראשונה היא שכאשר האדם מסתכל על חוקי הטבע הוא חושב שגם הוא חלק מהחוקים הללו, שאין לו באמת בחירה מה לעשות, ולכן הוא מוכרח גם מצד יצריו להשאר כמו שהוא. אך התורה נותנת לאדם אפשרות לבחור ולהתעלות. כולנו מכירים את התחלת המשנה באבות (ו, ב) "...ואומר והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות, אל תקרא חרות אלא חירות שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה", אך יש המשך למשנה. החירות הזו מביאה ל"וכל מי שעוסק בתורה תדיר הרי זה מתעלה שנאמר (במדבר כ"א י"ט) וממתנה נחליאל ומנחליאל במות".

בהערת אגב, יש לשים לב שהמשנה מדברת על העוסק בתורה ולא על הלומד. רק אם האדם יטרח ויעמול בעת עוסקו בתורה היא תכנס לדם שלו, כפי שכל דבר שאדם טורח ועמל עליו, נכנס לתוכו. אך רק בלימוד תורה אם האדם מתאמץ הוא מגיע לחירות.

איך התורה מביאה אותנו לחירות? התשובה היא שהתורה היא דבר ה' ולכן היא מחברת אותנו לאינסוף. כאשר האדם מתחבר לרצון ה', לאינסוף, למקור החיים[2], הוא נעשה בן חורין והוא לומד כיצד לשלוט בתאוות שלו ולאיזה כיוון נכון לכוון אותם[3]. חכמי הגוים מסוגלים להיות חכמים אך לא להגיע לתורה. הם מסוגלים להבין את הדברים בשכלם, אך לא להתעלות ע"י התורה ולהגיע לחירות מהיצר.  

את התשובה השניה לשאלה מדוע התורה היא פנימית, נסביר ע"פ הגמרא (יומא כט, א)- אמר רב אסי: למה נמשלה אסתר לשחר? לומר לך: מה שחר סוף כל הלילה - אף אסתר סוף כל הנסים. - והא איכא חנוכה! - ניתנה לכתוב קא אמרינן.

לעומת פורים, שבו ישנה מגילה שהיא חלק מהתנ"ך וישנה מסכת מגילה, חנוכה לא ניתן להכתב בספר והוא מוזכר במשנה רק ברמז. מהי הסיבה לכך? העלי שור[4] (חלק ב' עמ' תנט) מסביר שחנוכה הוא חג של תורה שבעל פה. תורה שבכתב היתה גם ליוונים (לאחר שהתנ"ך תורגם ליוונית). אך הם לא הבינו מהי התורה שבע"פ, כפי שמסביר המדרש (תנחומא כי תשא, לד)-

ויאמר ה' אל משה כתב לך את הדברים האלה, זה שאמר הכתוב אכתב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו (הושע ח) א"ר יהודה בר שלום כשאמר הקדוש ברוך הוא למשה כתב לך בקש משה שתהא המשנה בכתב, ולפי שצפה הקדוש ברוך הוא שאומות העולם עתידין לתרגם את התורה ולהיות קוראין בה יונית והם אומרים אנו ישראל, אמר להם הקדוש ברוך הוא לעכו"ם אתם אומרים שאתם בני איני יודע אלא מי שמסטורין שלי אצלו הם בני ואיזו היא זו המשנה שנתנה על פה.

תורה שבע"פ היא המסתורין של הקב"ה. רק כך אנו נעשים העם המיוחד של ה'. "חיי עולם" ה' נתן דווקא בתוכנו, בפנימיותנו ולא ניתן להבין זאת בהסתכלות חיצונית. לכן, אותו נס שבו נצחו "זדים ביד עוסקי תורתך" לא ניתן להכתב על ספר. הוא נועד להיות נס של עם ישראל ולא של הגוים.   

לסיכום, החשיבות של חנוכה הוא בכך שהחושך של יוון לא השתלט עלינו. נשארנו העם הנבחר שיש לו את התורה שבע"פ המיוחדת רק לו. נשארנו העם שיש לו גם חוכמה פנימית. בנוסף, התורה נותנת לנו את היכולת להשתחרר מההכרח של חוקי הטבע ולהיות בני חורין המתעלים מדרגה לדרגה. המנורה היא סמל לחוכמה (בבא בתרא כה, ב- אמר רבי יצחק: הרוצה שיחכים - ידרים, ושיעשיר - יצפין, וסימניך: שלחן בצפון ומנורה בדרום. המנורה בצד דרום מכיון שהיא מסמלת חוכמה). האור של המנורה שהדליקו החשמונאים (וכן של החנוכיה שאנו מדליקים) מסמל את העובדה שאנו מסוגלים לסלק את החושך של יוון. אמנם יש חשיבות גם לתורת יוון ולחוקי הטבע מכיון שגם הם רצון ה'. אך איננו נעצרים שם אלא אנו מתקדמים לחוכמה הפנימית. איננו משועבדים ליצרנו אלא אנו מסוגלים להתעלות ע"י התורה שלנו. חנוכה קורא לנו להגיע לחירות ופנימיות.





[1] המחבר הינו הרב יצחק הוטנר. היה ראש ישיבת רבינו חיים ברלין בברוקלין, ומחשובי המנהיגים האורתודוקסים ביהדות ארצות הברית במאה העשרים.


[2] כך מסביר הרב קוק בעולת ראיה (חלק א' עמ' נט) את ההבדל בין חוכמת העולם לתורה.


[3] במילים אחרות- התורה מכוונת את האדם לכך שהשכל ישלוט על הרגש, וכך הרגש מופעל באופן הנכון והראוי. כך האדם נעשה בן חורין משעבוד ליצר. ניתן לראות רעיון זה במשך חוכמה שמות יב, כא- והברור, דההרגשות כולם בנויות מהטבע, והמוחש אשר תתרגש מהם לב האדם, כמו האהבה והיופי והגבורה. והעמים הקדמונים הקדישו כל כוחות הטבע בהתרגשם מכל זה, והעריצום וקראו להן שמות אלילים, לאליל היופי, לאליל הגבורה, אליל האהבה, כידוע. ומי שהיה לו בזה הפלגה הקדישוהו, וקראוהו בן אלקי. ועד היום העמים מציירים תמונות ומקדישים המוחשים...

כך מסביר המשך חכמה את המשנה האומרת "רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות"- "מה עשה לדרכי ההטעאה מכוחות המדמה והמתעה? - הרבה להם תורה, מושכלות רבות בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה, לחנך כוח השכל להיות קיים ועומד ומתגבר על המדמה. ועל ההרגשות המתעות ומביאות להתפעל מהטבע ולשכוח היוצר בראשית ולתת כבוד לנבראים, הרבה להם במצוות, לחזק להם ההרגשות כמו, האהבה: - אהבת רעים, חיי משפחה, אהבת האומה. נקמה - לנקום בשונאי ה'. חסד - לעשות עם חבירו. וכל ההרגשות מקום להן במצוות, יופי: - "פרי עץ הדר"...

התורה נותנת את המקום הנכון לכל הרגשה שלנו ובכך היא משחררת אותנו בצורה מסויימת משעבוד היצר.

 


[4] המחבר הינו הרב שלמה וולבה. מגדולי המשגיחים בדור האחרון ומחבר ספרים חשובים בתחום העבודה הרוחנית ע"פ תנועת המוסר. שימש כמשגיח בישיבת באר יעקב ובישיבת גבעת שאול. 


 

 

בית המדרש