ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

האם צריך לחשוף שקרים של ילדים?

ע"י: אביאל רוזנברג

מה עושים כשילד משקר? מה דינו של מעתיק במבחן? האם חייבים להעמיד את הילד על מקומו או שמא יש עניין להתעלם. מאמר שהופך את הגישה החינוכית ביחס לשקרים של ילדים.

בהיותי מורה צעיר נתתי לילד אחד לצאת לשירותים. לא עברו מספר שניות וילד שני ביקש גם כן לצאת. לא צריך להיות גאון בכדי להבין ששני התלמידים שישבו זה ליד זה תכננו לצאת להפסקה קצרה מחוץ לכיתה יחדיו. האם היה עליי לסכל את המזימה ולהשאיר אותו עד לשוב חברו כפי שמקובל על פי הנהלים? לכאורה כן אולם אני בחרתי באופן מודע לאפשר לו לצאת מהכיתה ולפגוש את חברו בחוץ. במאמר זה ברצוני להציג תפיסה חינוכית מעט שונה.

יש בחינוך ילדים מימד פטרנליסטי ואלים, אנו מאמינים בצדקת דרכנו ובשם אמונה זו אנו מחייבים את ילדינו להתחנך בדרכנו. בתוך כך, אנו אפילו מפעילים מתודות ומניפולציות שונות בכדי לגרום לילד להאמין ולהתחבר לערכים בהם אנו מאמינים. כחלק ממהלך זה אנו יוצרים מעין פיקוח על הילדים ואיננו מתירים להם לסור מדרך הישר. כך לדוגמא, אם לטעמנו את הסכסוכים בין הילדים יש לפתור באמצעות המורה, אזי אנו נעניש את מי שיעז להשיב לחברו מנה אחת אפיים. שיטה חינוכית זו איננה בהכרח האמת האולטימטיבית משום שיכול לקום אדם ולטעון כי החינוך הנכון הוא לאפשר לילדים להתמודד עם הקשיים לבדם. מכל האמור עולה כי אנו מנצלים את מעמדנו כיודעי כל וכבעלי הכח ומכריחים את הילדים לפעול על פי אמונתנו.

השקר שבאמת

הסוגיה אותה ברצוני להעלות היא סוגית היכולת של הילד לשקר לסמכות שמעליו. שמעתי פעם על אמא מיוחדת שהחליטה שאצלה בבית הילדים לא ישקרו. לכן, כאשר בבוקר אחד אמר לה ילדה כי הוא מרגיש לא טוב, ביקשה ממנו אמו שמעתה עליו פשוט לומר שאין לו כח ללכת לבית ספר. בכך אמו חשפה את מערומיו והכריחה את הילד להניח את כל הקלפים על השולחן – לא ניתן לומר לאמא שאני חולה אם אני לא באמת חולה. בבית זה הכל אמת – אם אני לא רוצה ללכת לבית ספר זה מה שאני צריך לומר לאמא ולאור דברי היא לנכון תחליט מה לעשות כפי ראות עיניה.

לכאורה גישה זו היא חיובית ונכונה משום שהיא יוצרת אוירה של כנות ופתיחות בבית. הילד לא חש שהוא צריך לשקר להוריו, זאת משום שהוא יכול להיות ישיר ולקבל את מבוקשו אף מבלי לשקר. אולם לטעמי יש להתבונן בדילמה הזו לעומק משום שבשקר הסתמי הזה מסתתר עקרון עמוק אשר חשוב מאוד לשמור עליו.

השקר שהילד מעמיד בפני הזולת הוא המחסום שמאפשר לו ליצור ד' אמות מבודדות. הילד מפתח עצמאות כאשר יש לו מרחב בו הוא יכול להחליט לבד היכן הוא עומד או מה הוא יעשה. באמצעות השקר הסתמי הזה יכול הילד הקטן וחסר האונים להחליט על דעת עצמו כי היום הוא לא הולך לבית ספר, כל שעליו לעשות הוא לומר את מילת הקסם 'חולה'. בעצם העובדה שהאמא 'קונה את השקר' ולא מבקשת ממנו ללכת לרופא לבדיקה או למצער לומר את הדברים באופן ישיר, היא מאפשרת לילד מרחב של בחירה חופשית בתוך עולם של חינוך כפייתי.

לשקר במבחן

האם מותר להעתיק? חס וחלילה! יענה כל מחנך אשר האמת היא ציפור נפשו. כיצד נתמודד אפוא עם הפיתוי שבהעתקה? שוב בפשטות המחנך יבקש ליצור מערכת חסרת העתקות, במידה והמורה ייחשף ברצונו או בעל כורחו למקרה של העתקה הוא לא יוכל להבליג. מדובר בערך חשוב ולכן הוא ייאלץ לקום ולהעמיד את הילד המעתיק במקומו. על פניו מדובר בהתמודדות נכונה, שכן כך שאר הילדים, ואף הילד הנענש, יפנימו את העובדה שאסור להעתיק וילמדו לפתור את השאלות בעצמם כפי מידת הכנתם, השקעתם וכישרונם.

אולם גם כאן מדובר בהתמודדות שעוסקת רק בקצה הקרחון ומתעלמת מן ההצפה המאיימת להתגבר. הילד המעתיק אשר מפחד מהמורה שיתפוס אותו באופן כזה או אחר יפתח שיטות מתוחכמות יותר בכדי לעקוף את המנגנונים שמעמיד המורה כנגדו. במקום להתמודד עם המניע והסיבה הגורמת לילד להעתיק, במקום לפתוח אותו אל המידע הנדרש למבחן ולייתר את פעולת ההעתקה, אנו מתמודדים עם תופעת השוליים.

נראה כי יש עניין לאפשר לילד לשקר ובכך להעניק לו את יכולת הבחירה. הילד יכול בבחירתו החופשית ליפול בפח ההעתקה ולהימנע מלימוד או להתקדם ולהשתפר. מחנך שמבקש לעודד את הבחירה, לא ינצל את האנרגיות שלו בהצבת מחסומים ומכשולים בפני הילד המעתיק, בבחינת משוב שלילי, אלא בעידוד הרצון שלו ללמוד ולרכוש ידע בבחינת משוב חיובי עד שהילד כלל לא יחוש צורך להעתיק במבחן.

חינוך מתוך בחירה חופשית הוא החינוך העמוק אשר ממנו הילד לא יסור גם כי יזקין. השקר אותו אנו מאפשרים לילד איננו סטייה מהאמת בה יש להילחם אלא אמצעי של הילד המאפשר לו את הבחירה החופשית במסגרת של חינוך כפייתי.

והייתם כאלוקים

הקב"ה יכול באינסופיותו לברוא עולם מוחלט בו האדם איננו יכול לשקר, כפי שגילה אדם הראשון באוכלו מעץ הדעת. בעולמו של האדם הראשון אין חטאים משום שאת הכל הקב"ה יודע ואין הוא יכול לפשל. אולם מסתבר כבר בסיפור התנכי כי כח שכזה איננו מספיק כנגד יצרו הרע של האדם ואף האדם הראשון הצליח להיכשל 'מתחת לאפו' של הקב"ה.

הקב"ה בחר לצמצם את עצמו ולאפשר לאדם לבחור בין הטוב ובין הרע. הוא מאפשר לעולם לפתח רוע, שחיתות וריקבון על אף העובדה שיש בכוחו לפקח על בני האדם וליצור בני אנוש המחונכים לטוב בלבד. באפשרו את הרוע בעולם הוא מאפשר לבני האדם לבחור בטוב, רק כח בחירה עצום זה שיש בידו של האדם יכול להכריע את יצר הרע בעומק.

כך המחנך, המבקש להידמות לקב"ה וליצור את הילד המחונך באמת צריך לאפשר את הרע כדי שיוכל הילד לבחור. עליו להעניק מרחב בתוך עולם של חינוך גם לשקר. יש חשיבות עצומה שהמחנך ידע להעלים עין כשצריך, לאפשר לילדים להתקוטט לבד, לאפשר לילד להעתיק מבלי שיתגלה, ולומר שהוא חולה כאשר אין לו כח לבוא לבית ספר. רק כך יגדל הילד לעולם של חיים בחיריים וחופשיים עם יכולת להאיר ולהתרומם.

סיכום

אנו חיים בדור של משיח כאשר אין גדר שאין ביכולתנו לפרוץ. דור של פתיחות אינסופית, של חסד חסר גבול ושל כח חיים עצום. המחנכים איבדו מכוחם, גם ההורים מוצאים את עצמם חסרי אונים מול ילדים שמבקשים בכח חיותם לחתור תחת כל גבול. כח זה אינו אלא אותו כח עמוק המסוגל לנצח אחת ולתמיד את היצר הרע האורב לנו משחר קיומנו.

החינוך בדור זה אינו אלא חינוך לבחירה חופשית. המחנך כבר מגיל צעיר יחנך את הילד לבחור מתוך רצון טוב המקונן בלבו. הילד ידע תמיד שהדברים תלויים אך ורק בו ויאמן את לבו לבחור בטוב. החינוך הוא חינוך חיובי המבקש להצביע לילד על הטוב שבעולם מתוך אמונה שצלם אלוקים הטבוע באדם השואף תמיד לטוב. המחנך יגרום לילד ליהנות בבי"ס כך שזה האחרון לא יחוש צורך לומר שהוא חולה. הידע יהיה כה מעניין ומפתה עד שבהגיעו למבחן לא יהיה כלל צורך בהעתקות. 

 

 

בית המדרש