ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

לפרשת השבוע- "טירון לנבואה"

ע"י: דוד בן מיכאל

פרשת הסנה הינה הנבואה הראשונה של משה, כיצד נביא חווה נבואה ראשונה? עיון במדרש הסנה.

 

בפרשת השבוע מתוארת התגלות ה' אל משה בסנה. זוהי ההתגלות הראשונה של הקב"ה למשה אשר עתיד להיות אדון הנביאים. איך נראתה הנבואה הראשונה של משה? מה היו תחושותיו של משה, ואיך הקב"ה בחר לשוחח עימו בראשונה? שאלות אלו העסיקו את חכמינו שבחרו לבטא את דעתם בנושא באמצעות מדרש הפסוקים. אנו נציג את המדרש שעוסק בנושא וננסה לרדת לעומק כוונת הדרשן ולמשמעויות הגנוזות בו.

 

שמות רבה פרשת שמות פרשה ג

"ויאמר אנכי אלהי אביך", ההוא דכתיב (משלי יד) "פתי יאמין לכל דבר" מהו פתי? נער, שכן בערביא קורין לנער פתיא. דבר אחר אין פתי אלא לשון פתוי כמה דתימא (שמות כב) "וכי יפתה איש". אמר רבי יהושע הכהן בר נחמיה בשעה שנגלה הקדוש ברוך הוא על משה טירון היה משה לנבואה, אמר הקדוש ברוך הוא אם נגלה אני עליו בקול גדול אני מבעתו, בקול נמוך בוסר הוא על הנבואה, מה עשה? נגלה עליו בקולו של אביו. אמר משה הנני מה אבא מבקש? אמר הקדוש ברוך הוא איני אביך אלא אלהי אביך בפתוי באתי אליך כדי שלא תתירא.

 

הפסוק עליו מבוסס המדרש מתאר את המילים שאמר הקב"ה למשה בעת ההתגלות בסנה. אלו לא היו המילים הראשונות שאמר הקב"ה למשה. קדמה לכך קריאת הקב"ה למשה בשמו. לאחר מכן הזהיר ה' את משה כי המקום עליו הוא עומד הוא אדמת קודש ועליו להשיל נעליו מעל רגליו. רק אז באה ההזדהות של ה' כ"אֱלֹהֵי אָבִיךָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב" (ג, ו). אזכור אביו של משה בפסוק יחד עם שלושת האבות של האומה לא מובן מאליו. עד עתה לא שמענו כי אביו של משה היה נביא כל שכן שהיה בדרגה של האבות. לכן תמוהה מאוד העבודה שהקב"ה בוחר להתגלות אל משה בכינוי "א-להי אביך". אכן פרשני המקרא נדרשו לשאלה זו, הרמב"ן[1] פירש כי כוונת "א-להי אביך" היא א-להי אבותיך ונקט הכתוב לשון "אביך" להודיע שה' הוא א-להי כל אחד מאבותיך. לפי הסברם מובן שאביו הביולוגי של משה כלל לא נזכר בהזדהות ה' אל משה. חז"ל במדרש בחרו ללכת מדרך אחרת מן הרמב"ן ולהסביר את אביך כאביו של משה ממש וכתוצאה מכך הם הסיקו כלל מרכזי בדרכה של הנבואה.

נתחיל לעיין בתחילת המדרש, הדרשן בוחר להציג פסוק במשלי ולקשרו לעניינו: "פתי יאמין לכל דבר". מה הקשר בין הפסוק לעניינו? לא ברור כל כך ונראה כי רק בהמשך המדרש ניתן להבין את הקשר. בהמשך בוחר  הדרשן להסביר את המילה "פתי" שבכתוב. בפירוש הראשון הכוונה לנער ובפירוש השני הכוונה לאדם שמתפתה. נראה כי שני פירושי המילה "פתי" התקבלו למעשה בפירושו של רבי יהושע הכהן להתגלות הסנה המופיעים אחר כך במדרש. בשעה שהתגלה ה' לראשונה אל משה הוא היה טירון לנבואה, כלומר נער. הקב"ה בחר להתגלות לו בקולו של אביו כדי לפתותו שיבוא אל הסנה. משה האמין כי אביו נמצא בקרבת הסנה וסר אל המקום ואז הקב"ה גילה לו כי אינו אביו אלא א-להי אביו. כדי להבין את משמעות הסיפור יש להבין מה הסיבה שבגללה בחר ה' להתגלות למשה בקולו של אביו. הסיבה שמתוארת במדרש היא מפני שלא היה אפשר להתגלות בקול אחר. בקול גבוה אי אפשר לה' להתגלות כי זה יפחיד את משה, בקול נמוך אי אפשר להתגלות כי זה ביזוי (בוסר) לה' שיתגלה בקול נמוך, לכן התגלה ה' אל משה בקול אביו. על כך יש לשאול: מה שונה קולו של אבי משה מקול נמוך? הרי מן הסתם קולו של עמרם לא היה חזק כקול ברקים ורעמים של ה' בנתינת התורה בסיני. לכן צריכים אנו לומר כי הייתה סיבה אחרת לבחירה בקולו של אבי משה. מהי אותה סיבה? יתכן ונבין זאת על ידי התבוננות בנבואה הראשונה של שמואל הנביא  (שמואל א, ג). עיון זה מבוסס על כך שדרכו של ה' להתגלות אל הנביאים בשעה שהם "טירונים" בצורה שווה. כאשר הייתה ההתגלות הראשונה אל שמואל הוא היה במחיצת עלי הכהן. שמואל שכב במיטתו ופתאום הוא שומע כי קוראים לו בשמו. האדם הראשון ששמואל הולך אליו כדי לזהות את מקור הקריאה הוא עלי. למה הלך שמואל לעלי? אפשר לומר כי הוא האדם היחיד שהיה באזור ולכן חשב שמואל כי אולי עלי קרא לו. עלי מודיע לשמואל כי לא הוא קרא לו ואומר לו שישכב לישון. לאחר מכן שוב שומע שמואל את הקריאה בשמו ושוב הוא הולך לעלי, גם הפעם עלי מחזירו למיטתו. רק בפעם השלישית ששמואל שומע את הקריאה ובא לעלי, מבין עלי כי ה' קרא לנער. מתמיהה העובדה ששמואל הלך שלוש פעמים לעלי מתוך מחשבה כי הוא קורא לו. הרי אחרי שאמר לו עלי שלא הוא מקור הקול היה שמואל צריך להבין כי הקול בא ממקום אחר וגם אם לא הבין שמדובר בנבואה הוא לא היה צריך ללכת לעלי. יתכן והסיבה ששמואל שב לעלי הייתה מפני שהקב"ה בחר להתגלות לשמואל בקולו של עלי. נראה שזוהי הבסיס עליו נשען הדרשן באומרו כי משה קיבל את הנבואה בקולו של אביו. הקב"ה בוחר להתגלות אל האדם בקול של מי שמהווה בשבילו הסמכות הרוחנית. במקרה של שמואל היה זה עלי ובמקרה של משה היא זה אביו. ניתן היה להבין בתחילה כי קול זה נועד רק לקרב את משה שיבוא לסנה אולם כעת יש להבין פיתוי זה בצורה שונה. הקב"ה התגלה אל משה ואל שמואל בקול "רבותיהם" כי ידע כי רק בקול הזה יתעורר באדם רגש של קדושה ונכונות למלא את השליחות שנועדה בשבילו.

בשביל משה היה עמרם הצינור שמגשר בינו לבין ריבונו של עולם, דרכו הוא הכיר את הא-להים. אשר על כן מובן כי הא-להים בוחר להתגלות דווקא בקול הזה הקול שהנביא התרגל  כקול שיש לכבדו וללכת אחריו. האם זה אומר שבהמשך נבואתו של משה המשיך ה' להתגלות אליו בקולו של אביו? אין אנו יכולים לדעת דבר לאשורו כי המדרש לא עוסק בכך אולם ניתן לשער זאת מהמשך דברי המדרש ומעיון מדברי חז"ל במדרש אחר. אחר שהתגלה ה' למשה הוא מודיע לו כי הוא לא אביו אלא א-להי אביו כלומר מעתה משה צריך להבין כי הוא עומד מול הא-להים והקול שנבחר בראשונה היה רק לפתותו ולקרבו. ברגע זה זוכה משה להיפגש עם הא-להים בדרך ישירה ללא מתווכים ועליו להיות מוכן לכך. אחר מן הסימנים לכך הוא שמעתה קול ה' מתגלה אליו באופן שונה.

אפשר לראות זאת מדברי המדרש הבא המתאר שלב מאוחר יותר בחייו של משה, שלב בו הוא היה כבר "ותיק בנבואה" ולא טירון. בשלב זה עומד משה בפתח אוהל מועד ושומע את הקול מדבר אליו:

 

במדבר רבה פרשת נשא פרשה יד

"וישמע את הקול מדבר אליו" יכול שהיה קול נמוך? תלמוד לומר "את הקול" קול לא נאמר אלא "הקול" הוא הקול המתפרש בכתובים. ומה הוא הקול המתפרש בכתובים? (תהלים כט) "קול ה' בכח קול ה' בהדר קול ה' שובר ארזים קול ה' חוצב להבות אש קול ה' יחיל מדבר קול ה' יחולל אילות". יכול שהיו שומעים אותו מבחוץ? תלמוד לומר "וידבר ה' אליו מאהל מועד", מלמד שהיה הקול נפסק ולא היה יוצא חוץ לאהל.

 

קול ה' שנתגלה למשה היה כקול ה' לכל ישראל במעמד הר סיני קול חזק המרעיד כל דבר שנמצא מולו. משה רבנו חווה את חווית הר סיני בכל עת שהקב"ה דיבר איתו, אולם בניגוד לישראל הוא עמד בעוז ובגבורה ויכול היה לקבל את דבר ה'. חוויה זו הייתה בלעדית למשה, שאר ישראל לא שמעו את הקול החזק שהרי הקול לא היה יוצא מחוץ לאוהל. אכן אין ספק שמשה רבנו היה ברמה רוחנית שונה משאר העם וזכה לנבואה ברמה שאף נביא לא זכה בה לפניו. אף על פי כן הדרשן בפרשתנו רוצה לספר לנו כי גם משה בתחילתו היה טירון לנבואה וגם הוא היה צריך את הקול המיוחד של אביו כדי לקרבו לאביו שבשמים.

 

 





  [1] ג,ו ד"ה "אנכי א-להי אביך" . וראה גם פירוש הראב"ע על אתר שמפרש בדרך זהה.


 

 

 

בית המדרש