ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

מעשה בנים סימן לאבות

ע"י: הרב מומי פאלוך

הרב מומי דן בפרשת השבוע על תהיית משה אודות מצבם הרוחני הקשה של ישראל. במאמר מיוחד מסביר כיצד שמותיו של ספר שמות והקשר בין הבנים לאבות נותן מענה לתהיות משה.

 

עם ישראל מתואר בראשיתו של ספר שמות כעם נטול זיקה אמונית ומנותק מן המסורת ה'לאומית' שלו. משה רבינו מגיב לקריאה הא-לוהית להיות שליח הגאולה, בחשש שתגובת העם לדבריו תהיה התנכרות: "ואמרתי להם א-להי אבותיכם שלחני אליכם, ואמרו לי מה שמו מה אמר אלהם?" (שמות ג, יג).

לאמור, משה חושש שמצבו הרוחני של עם ישראל הוא מצב של ניתוק וחוסר הכרה במציאות ה'. ההיכרות שלהם עם מגוון של אלילים מביאה את משה לחשוב שהם יראו בדבריו פנייה מאת אל נוסף ויבקשו לדעת את שמו ואת סגולותיו המיוחדות.

לימים, לכשיביא משה את בשורת הגאולה לכלל ישראל, אכן ייתקל הוא ב'קוצר רוח'. לדעת הרשב"ם (שם ו, ט) לא מדובר רק בקוצר רוח נפשי הנובע מעבודתם הקשה, אלא מקוצר רוח רוחני וחוסר אמונה בהנחות היסוד בשמם בא משה לבשר את בשורת הגאולה.

 

אם נשווה את המצב בספר בראשית הרי שמצבם של ישראל במצרים יעורר תמיהה גדולה יותר.

תקופת האבות מסמלת את ה'קריאה בשם ה''. אברהם אבינו, איש האמונה (בראשית טו, ו), יוצא להפיץ את אור האמונה האחדותית, בונה מזבח וקורא בשם ה' (שם יג, יד), אחריו יצחק אבינו (שם, כו, כה), וכך גם יעקב (שם, לג, כ). סופו של ספר בראשית מסתיים בדרישת אמונת הגאולה של יוסף אל אחיו: "אנכי מת וא-להים פקד יפקד אתכם והעלה אתכם מן הארץ הזאת אל הארץ אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב" (שם, נ, כד). הבקשה להעלות את עצמותיו, כפי הנראה, אינה רק טובה אישית לשלום עצמותיו של יוסף, אלא מהווה את זיכרון הגאולה וממילא את ברית האבות אודות הארץ וירושתה, וממילא קיום ההבטחה והערך של אעשך לגוי גדול - שהוא גוי אשר לו אלוהים קרובים אליו (דברים ד, ז-ח).

הפער בין מצבם של ישראל כפי המתואר בראשית ספר שמות לזה המתואר בסיום ספר בראשית מדגיש את החושך הרוחני בו הם היו, כמו גם את ניתוקה של המסורת האמונית שכפי הנראה נותקה ולא עברה לדורות הבאים.

 

מדוע ארע הדבר? האם תקלה או עצת ה'?

 

'שמותיו' של ספר שמות

ספר שמות מכונה בדברי ראשונים ואחרונים במספר שמות נוספים שכפי הנראה ישנו קשר ביניהם: 'ספר השני', 'ספר הגאולה' (הקדמת הנצי"ב לספר שמות). לכך נוסיף שאם ספר בראשית מכונה ספרם של אבות, הרי שספר שמות הוא ספרם של בנים.

להבנת הקשר בין שמותיו השונים של ספר שמות יש להוסיף תאור נוסף של ספר זה כפי שמופיע במספר מקומות בחז"ל – ספר הישר (שם).

הנצי"ב בהקדמתו לספר בראשית מבאר מדוע נקרא ספר זה כך. בדברים הבאים נבאר את משמעותו של ספר בראשית כספר הישר, ובעקבותיו את ספר שמות, לאור דבריו של הרב קוק בשמועות ראי"ה שנת תרפ"ט.

 

ישר וצדיק

"אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה" (תהילים צז, יא). הפסוק מתאר שתי דמויות רוחניות – ישר וצדיק. האור לצדיק זרוע בלבד ויתגלה בעתיד. הישר, לעומתו, זוכה בשמחה כבר עתה. מהו ההבדל בין הדמויות הללו?

בעולת ראיה (על פסוק זה) מבאר הרב קוק ששתי דמויות אלו דומות לשתי דמויות רוחניות מוכרות יותר – הישר והכובש.

הישר הוא זה אשר נוטה בטבעו אל הטוב, זה החפץ לעשות את דבר ה' ולפעול טוב בעולם. אצל הישר נטייה זו קיימת באופן טבעי וללא מאבקים פנימיים. הכובש, לעומתו, נדרש להשגת יעדים חיוביים אלו להתמודד להיאבק פנימית בחולשותיו ויצריו. הצדיק הוא הוא הכובש שמצדיק את מעשיו.

משול הדבר לשנים המקפידים על משטר מזון (רוחני). ישנו זה שההתמודדות עם אכילה נכונה ובריאה אינו כרוך במאמץ והוא אוכל מעט ולאט בטבעיות. האחר מתמודד, מתאפק, נכשל ומתקן מדי יום (ובדרך כלל מצליח).

 

מי עדיף?

הרמב"ם בשמונה פרקים (פ"ו) מחלק בין התחום המוסרי - השכלי בו ישנה עדיפות לישר, לתחום השמעי – אלוהי בו ישנה עדיפות לכובש, בבחינת: "איפשי ואיפשי ומה אעשה שה' גזר עלי".

הרמח"ל (מדת הנקיות) טוען ששתי דמויות וסגנונות אלו נכונות לשלבים שונים של עבודת ה' ותיקון המידות. בראשית הדרך העבודה נעשית עפ"י דרכו של הכובש, ואילו בהמשך הדרך כאשר קנה האדם קניינים מוסריים ורוחניים מעמדו ראוי שיהיה כזה של הישר.

 

כך או כך נראה מדבריהם ששני הדרכים והסגנונות ראויים להיות נחלתה של האומה ההולכת בדרך ה'.

 

 

אבות ובנים

האבות היו ונקראו ישרים. דבקותם בדרך ה' וחפצם להאיר את העולם בטוב והיושר הא-לוהי היה מנת חלקם הרוחני וזרם מתוכם בטבעיות פשוטה.

ניתן להוסיף ולומר שדעת ה' הבהירה ודבקותם של האבות נטלה מהם את הבחירה האנושית הפשוטה למרוד ולסטות מדרך ה'.

 

הבנים יוצרים בעולם את מציאות העבודה בדרכו של הכובש-הצדיק. דרך זו רצופה בבחירות ובהתמודדות. דרך זו, כאמור לעיל, משלימה את דרכם של האבות ומוסיפה לבהירות דעת ה' גם את הבחירה והתשובה.

להשגת מצב זה יש להחשיך את העולם בחושך רוחני, ולהביא את ישראל לניתוק מן המסורת האישית שלו עד כדי התנכרות לא-לוהיו.

מוסיף הרב קוק ואומר שדרכם של הבנים אינה רק תוספת בסגנון עבודת ה', אלא מהווה תשובה ומלחמה רוחנית נאותה לכפירת מצרים ופרעה שטענו בלהט "לא ידעתי את ה'". מצרים שרוייה הייתה בידיעה (של כפירה) מוחלטת וללא כל אפשרות בחירה. בחירתם ותורתם של בנים יכולה להשיב את האמונה הבוגרת לאנושות כולה.

 

ספר שמות ספרם של בנים

ספר שמות הוא הספר השני משום שהוא משלים את המהלך של ספר בראשית בו הפציעה האמונה האנושית בעולם ועתה היא מתבססת בשני פניה בידיעה ובבחירה.

ספר שמות נוסף להיותו ספרם של בנים - הוא ספרה של התורה, זאת לעומת ספר בראשית - הוא ספר האמונה והמידות. התורה היא תורתם והדרכתם של הבנים בעלי התשובה שעמלים על תיקון עולמם האישי, ומכוח זאת שבים לגלות את הטבעיות של אמונת האבות החקוקה בהם.

 

 

 

 

 

בית המדרש