ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

ה´, הברית והסבל

ע"י: הרב אבי בלידשטיין

מצד אחד, גאולתם של ישראל מרפאת שברים עתיקים. מצד שני אין היא מסתפקת בהחזרת עטרה ליושנה, אלא מולידה מציאות חדשה שאי אפשר היה לשער את צורתה ואת עצמתה כשהיה העולם שקוע בצרה.

 

בתחילת פרשת וארא, משרטט הקב"ה באזני משה את תכנית הגאולה. תכנית בנויה לתלפיות המורכבת מחמישה שלבים – והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי, והבאתי. הוא מבקש ממשה רבינו שיעביר את התכנית לעם – "לכן אמור לבני ישראל ...".

 

אולם, הקב"ה מקדים הקדמה לתכנית הגאולה. בהקדמה נותן הקב"ה את הרקע ההיסטורי לגאולה המתוכננת – "... ושמי ה' לא נודעתי להם ... וגם הקימותי את בריתי ... וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל ..." (שמות ו, ד-ה). תכליתו של הפסוק הבא היא לחולל תפנית: "לכן אמור לבני ישראל אני ה' ..." (שם, ו) – יש לפרש את המילה "כי" במובן שבעקבות הרקע הזה, על משה ללכת ולומר לבני ישראל את תכנית הגאולה. ברצוני לעסוק כאן ביחס בין הרקע, לבין הגאולה המתוכננת.

 

בפסוקי הרקע שלושה מרכיבים:


  1. "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא-ל ש-די ושמי ה' לא נודעתי להם" (שם, ג).

  2. "וגם הקימותי את בריתי איתם לתת להם את ארץ כנען ...".

  3. "וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם ...".

 

נראה שכל אחד מהמרכיבים מתאר מציאות חסרה: המרכיב הראשון עוסק בהתגלות של הקב"ה לאבות, וקובע שמשהו שם היה חסר – "ושמי ה' לא נודעתי להם". המרכיב השני עוסק בברית שכרת ה' עם האבות על ירושת הארץ. גם המרכיב הזה קובע שמשהו חסר במציאות – מימוש הברית שנכרתה, הברית לא מומשה. והמרכיב השלישי – הסבל של בני ישראל – מתאר בוודאי מציאות חסרה, נאקת המשועבדים, שחסרים ישועה. שם ה', ברית הארץ, וסבלם של בני ישראל.

ניתן לחוש בציפייה של המציאות לשלמות שאיננה בנמצא – ה' רוצה כביכול להיוודע בעולם, אך אין זה קרה עד כה באופן מלא. הברית תלויה ועומדת, מצפה למימוש. גם הסבל של בני ישראל, נאקתם, משוועים למענה.

 

במבט ראשון, שלושת החסרים האלה אינם קשורים זה לזה. המילה "וגם" שמפרידה בין המרכיבים, רומזת לכך. אמנם, מבט מעמיק יותר מגלה שהקב"ה בעצמו רומז לקשר בין שני המרכיבים האחרונים – "שמעתי את נאקת בני ישראל...ואזכור את בריתי". כלומר – הסבל של בני ישראל, נאקתם, גורמים לה' לזכור את הברית שכרת עם האבות, וזאת אף שתוכן הברית (ברית הארץ) אינו קשור דווקא להגנה על בני ישראל מפני שעבוד. אולי ניתן לומר, שאין קשר בין החסרים, אבל ברגע שמתחילים לגאול אותם מחסרונם, נוצר קשר בין שלושת המרכיבים.

 

כעת נתבונן בתכנית הגאולה. תכנית הגאולה כוללת כידוע חמש לשונות. ואעפ"כ, ברצוני לטעון שהתכנית נחלקת באופן מובהק לשלושה חלקים, שכל אחד מהם כנגד אחד החוסרים שהוזכר ברקע לעיל.

 

"לכן אמר לבני ישראל אני יקוק     

והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים

והצלתי אתכם מעבדתם

וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדלים:

 

ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים

וידעתם כי אני יקוק אלהיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים:

 

והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אתה לאברהם ליצחק וליעקב

ונתתי אתה לכם מורשה אני יקוק":

 

ראשית, הגאולה מתוארת בשלושה פסוקים (1. והוצאתי והצלתי וגאלתי; 2. ולקחתי; 3. והבאתי).

שנית, בכל אחד משלושת הפסוקים חוזרת האמירה "אני ה'". באמת נראה שקביעה זו, ידיעה זו – "אני ה'", עומדת ביסוד הגאולה המתוארת. פסוקי הרקע התחילו בכך – "ושמי ה' לא נודעתי להם", אמירה זו עומדת במוקד המפגש עם פרעה לאורך המכות, ועוד ועוד. לכן בכל אחד מחלקי הגאולה מודגשת עובדה זו.

לבסוף, כל אחד משלושת הפסוקים עוסק באופן מובהק באחד מהחוסרים שהוזכרו ברקע – ראשית, התייחסות לבעיה האקוטית של השעבוד – "והוצאתי והצלתי וגאלתי". שנית, גילוי ה' בעולם – "ולקחתי אתכם לי לעם" ... וידעתם כי אני ה'". ולבסוף, קיום הברית – "והבאתי ... אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב...".

 

בכל אחד משלושת השלבים מתגלה בזמן הגאולה חידוש שלא היה גלוי בזמן החוסר והסבל:

ביחס לסבל של בני ישראל, לפני הגאולה שמענו על "נאקה", שהיא מעין צעקה חנוקה, בקושי מושמעת, בקושי נשמעת. ואילו בגאולה, אנחנו מוצאים ריבוי לשונות (והוצאתי והצלתי וגאלתי). נראה לומר שריבוי זה רומז לגודל הסבל, שלא נקלט בשעתו ונחשף דווקא בזמן הגאולה.

ביחס להיוודעות שם ה' בעולם, מתגלה שכדי ששם ה' ייוודע צריך עם שידע אותו. אולי בכך יש גם פתרון חלקי לחידה – מדוע באמת לא נודע ה' לאבות בשמו. היוודעות זו הייתה שמורה לעם ישראל. בנוסף מתגלה שכדי להיוודע, הקב"ה צריך ליצור מערכת יחסים הדדית כביכול בינו לבין העם הנולד – "ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לא-לקים וידעתם כי אני ה' ...". בעצם יש כאן כריתת ברית נוספת, על גבי ברית האבות שהוזכרה לפני כן.

וביחס לקיום הברית מתגלה שברית זו שמורה הייתה לעם החדש שכרת ברית חדשה עם הקב"ה. הברית העתיקה מתממשת כלפי העם הזה אף שנכרתה בין ה' לבין האבות – "והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב, ונתתי אותה לכם מורשה אני ה'". מודגש כאן היטב שאף שהשבועה הייתה לתת לאברהם ליצחק וליעקב, אין הארץ יכולה להינתן אלא לעם, ונתתי אותה לכם מורשה.

 

מצד אחד, גאולתם של ישראל מרפאת שברים עתיקים. מצד שני אין היא מסתפקת בהחזרת עטרה ליושנה, אלא מולידה מציאות חדשה שאי אפשר היה לשער את צורתה ואת עצמתה כשהיה העולם שקוע בצרה. 

 

 

בית המדרש