ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

אין הדבר תלוי אלא (גם) בנו

ע"י: שאולי סיאני

מסיפור גדעון המסרב לצאת בשליחות ה´, שאולי סיאני לומד כי ההליכה במדבר לאחר יציאת מצרים הנה טירונות שתפקידה להכשיר כל אחד ואחד מהעם לשליחות.


"...וגדעון בנו חובט חיטים בגת להניס מפני מדין" (שופטים, ו, יא). מלאך ה' נגלה אל גדעון ומבשר לו שהוא נבחר להושיע את ישראל מפני מדין. גדעון מנסה להתחמק מהשליחות והקב"ה עונה לו: לך, כי אני שולח אותך! גדעון שוב בנסיון להתחמק: במה הושיע את ישראל"? והקב"ה עונה לו: כי אהיה עימך". גדעון מבקש אות שיהיה בטוח, ואז: "... ותעל האש מן הצר ותאכל את הבשר ואת המצות ומלאך ה' הלך מעניו. וירא גדעון כי מלאך ה' הוא...". בהמשך גדעון מבקש עוד אותות, וגם אותם הוא מקבל (ירידת הטל X 2 והחלום). ולאחר כל זה, גדעון יוצא למלחמה ומנצח!! 

פה מגיעה בקשה חריגה של "איש ישראל" שלא ראינו כמותה בספר שופטים: "ויאמר איש ישראל אל גדעון משול בנו גם אתה גם בנך גם בן בנך...".

מה גרם ל'איש ישראל' לבקש את הבקשה הזו, בניגוד לשאר השופטים שמהם העם לא ביקש. מה עוד שמשפחתו של גדעון לא היתה כזו מיוחסת שהם יזכו לבקשה כזו.

בספר שופטים לא מסופר לנו מה הסיבה לבקשת העם, אבל בין השיטים עולים לנו דברים שאנו מגלים אותם אצלנו ובספר שמואל.

בשמואל א' (פרק י"ב) שמואל מוכיח את העם לאחר שהם מבקשים מלך. שמואל אומר לעם שהם צריכים להבין שמלך לא יפתור להם את הבעיות כמו שהם חושבים. שמואל טוען, שאם העם לא ישכיל להבין את שורש הבעיה שהיא רפיון בעבודת ה', ולכן לא יעזור לעם להתלות בדברים אחרים (כדאי לקרוא את הפרק בשמואל).

נראה לומר, שאצלנו בספר שופטים, העם מזהה אצל גדעון יוזמה ונחישות לפתור את הבעיות מהשורש ולהפסיק את הפלונטר שעם ישראל נמצא בו, (שכבר לאף אחד אין כח לכל זה). גדעון דורש מהעם שיבואו למלחמה ולא מבקש, משיב לטענה של אפרים בצורה כזו שרפתה רוחם, רודף אחרי האויב מחוץ לגבולות הארץ בכדי להשמיד אותם אחת ולתמיד, מגיב בחריפות לאנשי סוכות ופנואל והוא בעצמו הורג את זבח וצלמונע. העם מזהה מנהיג שנמאס לו מכל הרוטינה שחוזרת על עצמה, והם מקוים שהנה, מגיע אדם שסוף סוף נוכל לסמוך עליו וכל הבעיות יפתרו.

גדעון מסרב להצעה, ולא רק שהוא מסרב הוא גם נותן פתרון לעם: ה' ימשול עליכם!  גדעון מגיב לעם ואומר להם: לא אני ולא אף אחד מהשושלת שלי ימשול בכם. בכדי לפתור את הבעיות כל אחד ואחד צריך לקחת אחריות על עצמו ולקיים את דבר ה' במלואו. ה' – הוא זה שכבר מושל עליכם ואתם רק צריכים ליישם את זה ולא לסמוך על נס או על מנהיג כזה או אחר כי לא רק זה מה שיעזור.

 

בפרשת השבוע אנו נמצאים בנקודת זמן שעם ישראל 'עוזב' את ארץ מצרים, הארץ שבה הוא סבל שנים על גבי שנים. תהליך הגאולה החל בכך שמשה רבינו נבחר להושיע את ישראל. משה מנסה להתחמק, "מי אנכי כי אלך..." , "ואמרו  לי מה שמו מה אומר אלהם", "הם לא יאמינו לי", לא איש דברים אנכי" והקב"ה נותן למשה את האותות ואומר לו שהוא נבחר. משה יוצא לשליחות, אהרן מצטרף והמהפך מתחיל... אותות לעם, אותות לפרעה, דם, צפרדע, כינים, ערוב וכו'... , מגיע הרגע הגדול ופרעה משלח את העם ממצרים. עם ישראל יוצא לדרך שהוא לא הכיר עד כה. מעם שהיה מושפל ומסכן הוא הופך להיות עם של מלכים.

העם כעת יוצא לטירונות. טירונות של 40 שנה שאמורה להכין את העם לכניסה לארץ המובטחת, טירונות שאמורה להכשיר את העם להתמודד מול בעיות שהם לא היו רגילים עד כה: מלחמות, פרנסה, חלוקת נחלות וכל מה שקשור להקמת מדינה בארץ והדבר החשוב ביותר- שמירה על התורה שהם קיבלו, וכל זה צריך להתבצע גם בכוחות ובהשתדלותו של העם. אין מן, אין שליו, אין ידיים של משה שינצחו מלחמות ואין באר של מרים שתתן מים לעם, ועוד...

 הטירונות שמתחילה כעת, מטרתה להכשיר את כל אחד ואחד מהעם לא לסמוך על הנס. מטרתה של הטירונות הזו צריכה להטמיע בכל אחד ואחד את העיקרון שאם אני לא אשקיע, אתמיד, אשתדל ואיישם את הדברים בפועל אנו לא נצליח להגיע ליעוד שלנו, מטרתה של הטירונות הזו להטמיע בנו שאין הדבר תלוי אלא בי!!

ואיך אפשר שלא לסיים בסיפור הנפלא על רבי אלעזר בן דורדיא: אמרו עליו על ר"א בן דורדיא, שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא  עליה. פעם אחת שמע שיש זונה אחת בכרכי הים והיתה נוטלת כיס דינרין בשכרה, נטל כיס דינרין והלך ועבר  עליה שבעה נהרות. בשעת הרגל דבר הפיחה, אמרה: כשם שהפיחה זו אינה חוזרת למקומה, כך אלעזר בן  דורדיא אין מקבלין אותו בתשובה. הלך וישב בין שני הרים וגבעות, אמר: הרים וגבעות בקשו עלי רחמים,  אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר (ישעיהו נד): כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה.  אמר: שמים וארץ בקשו עלי רחמים, אמרו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר (ישעיהו נ"א): כי  שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה. אמר: חמה ולבנה בקשו עלי רחמים, אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך  נבקש על עצמנו, שנאמר:  +ישעיהו כד+   וחפרה הלבנה ובושה החמה. אמר: כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים,  אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר(ישעיהו ל"ד): ונמקו כל צבא השמים. אמר: אין  הדבר תלוי אלא בי, הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו. יצתה בת קול ואמרה: ר"א בן  דורדיא מזומן לחיי העולם הבא. (ע"ז יז.)  

 

 

בית המדרש