ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

פתיחה לרשימת המאמרים

ע"י: דוד בן מיכאל

הרחבת עשרת הדיברות בנאום המצוות

נאום המצוות הוא החטיבה המשמעותית ביותר בספר דברים מבחינת כמות הפרקים עליו הוא משתרע. תחילה פותח משה בעשרת הדיברות (ה, ו-יז)[1] שהם עיקר ברית חורב וכל ברית של תורה חייבת להתבסס עליה. לאחר מכן, הוא מונה רשימה של מצוות המפרטות ומרחיבות את האמור בעשרת הדיברות. במאמר זה נציג את עיקרי משנתו של הרב יואל בדבר התאמת גושי המצוות בנאום המצוות לעשרת הדברות.[2] בטבלה המוצגת למטה נערכה השוואה בין המצוות בנאום המצוות לבין הדיבר הרלוונטי אליהם מעשרת הדיברות. אחר הצגת הדברים יובא הסבר בדבר הקשר של כל גוש מצוות לדיבר הרלוונטי אליו.[3]













































מיקום המצוות

תוכן המצוות

הדיבר\ות המקביל\ות בעשרת הדיברות

ו, ד – ח, כ

מצוות העוסקות בזכירת ה', אהבתו ויראתו, ובמלחמה נגד ע"ז

1) אנֹכִי ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים

2) לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי

יב, א-כט

הלכות הקשורות למקום "אשר יבחר ה' לשכן/לשום את שמו"

לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱ-לֹהֶיךָ לַשָּׁוְא

טז, א-יז

 דיני שלושת הרגלים

שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ

טז, יח – פרק יח

מצוות הקשורות לבעלי הסמכויות בעם – שופטים, מלך, כוהנים, נביא

כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ

פרק יט – כא, ט

משפטי שפיכות דמים

לֹא תִּרְצָח

כב, יג – כג, יט

דיני אישות ומשפחה

לֹא תִּנְאָף

כג, כ – כה, יט 

דיני ממונות  

לֹא תִּגְנֹב


 

המצוות הראשונות בנאום העוסקות בזכירת ה', אהבתו, יראתו, ובמלחמה בע"ז מבטאות היטב את הנאמר בשני הדיברות הראשונים. זכירת ה' היא כנגד הצו "אנכי ה' א-להיך" והמלחמה בע"ז היא כנגד הצו "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני". אהבת ויראת ה' נובעות מן הציווי "אנכי ה'". זכירת "אנכי ה'... אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים" (ה, ו) גוררת את האהבה לה' המושיע את ישראל מעבדותם, ואת היראה ממנו מפני שהוא כעת אדונם של ישראל.

גוש המצוות הבא עוסק בדיני העבודה לה', והמקום בו מותר לזבוח. לכאורה לא מובן מה הקשר בין מצוות אלו לבין הדיבר "לא תשא את שם ה' א-להיך לשווא" אשר הוקבל למצוות אלו, אולם עיון מדויק בפסוקי התורה מגלה כי איסור נשיאת שם לשווא בא לידי ביטוי גם בדיני העבודה. בתחילתה של פרשה זו פותחת התורה בחובה להרוס את מזבחות עובדי עבודה זרה בארץ:

 

 

דברים פרק יב

(ב) אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן:

(ג) וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא:

 

ניתוץ מזבחות הגויים גורם לאיבוד שמם מן הארץ, ולהכנת הארץ לקראת העבודה הראויה לשם ה'. בהמשך הפרשה התורה מרחיבה בדינים השייכים למקום בו יבחר ה' לשכן את שמו, אליו יביאו ישראל את קרבנותיהם. המקום אשר יבחר ה' לעבדותו הוא המקום בו בוחר ה' "לשום את שמו שם" (שם, פס' ד). מובן מכאן כי הקרבת הקרבנות במקום בו יבחר ה' וחובת הריסת מזבחות הגויים באים להזכיר את שם ה' כראוי ולא לשווא. המקיים מזבחות גויים עובדי עבודה זרה, או המקריב במקום בו ה' לא יבחר, מזכיר את שם ה' לשווא.[4] בנוסף לכך ניתן לומר כי האיסור לשאת את שם ה' לשווא באופן המילולי, מוביל אל הדרך הראויה לעבוד ולכבד את שמו במקום אשר יבחר.

גוש המצוות הבא עוסק בדיני שלושת הרגלים. הדיבר המקביל לדיני שלושת הרגלים הוא דיבר השבת. בשתי הופעות קודמות של דיני שלושת הרגלים בספר שמות,[5] מוזכרים שלושת הרגלים בסמיכות לשמירת שבת, דבר המלמד על סמיכות עניינית הקיימת ביניהם. בספר דברים נאמר במפורש כי איסור מלאכה בשבת הוא זכר ליציאת מצרים (ה, יד). שלושת הרגלים מרחיבים את המועדים לזכר יציאת מצרים כאשר גם בהם נאמר שחיובם נובע מזכרונה.[6] דבר נוסף המשותף לשבת ולשלושת הרגלים הוא יסוד שוויון המעמדות. בשבת שווים העבד, האמה, האדון והגר במנוחתם (ה, יג) ובשלושת הרגלים מצווה האיש בעל הנכסים לשמח איתו גם את מחוסרי היכולת כגון עבדו, אמתו, הגר, היתום והאלמנה (טז, יד).[7]  

 

גוש המצוות הבא עוסק במעמדם ובסמכותם של בעלי הסמכויות בעם כמו השופטים, המלך, הכוהנים והנביא. היסוד בשמיעה לבעלי סמכויות מצוי בדיבר "כבד את אביך ואת אמך". ההורים קבלו סמכות על בנם או בתם כדי להדריכם בדרך ישרה ועל הבן או הבת לשמוע למוסרם ולהוראתם.[8] פירוט הדיבר בא לידי ביטוי בחובה לשמיעה לכל בעלי הסמכויות בחברה הישראלית.

הגוש הבא של המצוות אשר ניתן לתת לו נושא משותף, הוא גוש המצוות העוסקות בשפיכות דמים בהן נמצאות מצוות כמו: רוצח בשגגה ובמזיד, ערי מקלט, דיני מלחמה ועגלה ערופה. מובן אם כן כי מצוות אלו משקפות את הפירוט של הדיבר "לא תרצח".

גוש המצוות הבא בהמשך הוא הגוש העוסק בדיני אישות ומשפחה. בין המצוות המנויות בו ניתן למנות את: הוצאת שם רע על זנות, איש השוכב עם אישה בעולת בעל ודין אונס נערה מאורסה, מצוות הקשורות לראויים לבוא בקהל ה', דיני עבד וקדשה ואתנן זונה. מצוות אלו מבטאות הרחבה של הדיבר "לא תנאף", אשר עיקרו הוא ציווי על שמירת המשפחה בישראל.

גוש המצוות האחרון אשר ניתן לו כותרת הוא גוש המצוות העוסק בדיני ממונות ורכוש נמצאות בו מצוות כמו: איסור ריבית, היתר אכילה בכרם ובקמת הרע עם האיסור לקחת את התבואה בכלי, יחסי פועל ומעביד ויחסי שוכר ומשכיר, זכות העניים במתנות בשדה, תשלומי בושת ושמירה על הונאה במשקלות. מצוות אלו מרחיבות את "לא תגנֹב", אשר בא להורות על הדרך הנכונה שיש לאדם לנהוג בממון חברו.

דא עקא, קיימות מצוות רבות בתוך גושי המצוות שנזכרו, אשר אינן קשורות לנושא של אותו גוש מצוות. בנוסף, בין גושי המצוות שנזכרו לעיל, קיימים גושי מצוות בעלי נושא מוגדר אשר ממבט ראשון נראה שאינם מרחיבים דיבר מסוים מעשרת הדיברות. לא זו בלבד, לפי הטבלה המוצגת למעלה קיימים שני דיברות אשר לא באו לידי ביטוי בנאום המצוות. הכוונה לדיבר "לא תענה ברעך עד שוא" (ה, טז) ולדיבר "לא תחמוד אשת רעך" (ה, יז). יש להבין למה נפקד לכאורה מקומם של אלו בנאום המצוות.

כותבי המאמרים בחוברת זאת בוחנים את מקומן של המצוות החריגות בנאום המצוות, אשר במבט ראשון נראות כלא תואמות את הגישה הרואה את נאום המצוות כהרחבה של עשרת הדברות . רשימת המאמרים בחוברת מסודרת לפי מיקומן של הפרשיות בתורה[9]. כאמור במאמר מערכת, הרב יואל בן נון הציע הסבר בדבר המצוות החריגות בנאום המצוות והתאמתן לגושי המצוות העוסקים בהרחבת עשרת הדיברות. בכל מאמר העוסק בחריגות מסוימות בנאום המצוות, יוצג הסברו של הרב יואל בן נון בדבר האפשרות לקישורו של החריג לסדר הקבוע בנאום המצוות. כדרכה של תורה, אין תמימות דעים בדבר וההסברים שהוצעו על ידי התלמידים לא בהכרח חופפים להסבריו של הרב יואל בן נון. אכן, דברי תורה הם "כפטיש יפוצץ סלע", כשם שפטיש מפוצץ את הסלע לכמה חלקים אף דברי תורה מתחלקים לכמה טעמים[10] והקוראים מוזמנים לטעום מכל הטעמים שהוצגו במאמרים. בסוף החוברת תוצג טבלה של נאום המצוות בו מוצגת שיטתו של הרב יואל בן נון בצורה מלאה יותר תוך כדי נתינת מענה לחריגים הקיימים בנאום המצוות.

 

אלה הנושאים בהם עסקנו: בין גוש המצוות העוסק בהרחבת הדיבר "לא תשא את שם ה' א-להיך לשווא" לבין גוש המצוות העוסק בהרחבת הדיבר "שמור את יום השבת לקדשו", קיימות מצוות רבות אשר יש קושי בהגדרת הקשר הקיים ביניהן וכן בזיקתן לשני הדיברות החופפים אותם. בתחום המצוות הללו עוסקים שלושה מתלמידי הישיבה: איל קליין, צמח דוד שלוס ויצחק שיזגל.

איל קליין בוחן את מיקומן של פרשות עבודה זרה בפרק יג. פרשות אלו מופיעות אחר שהתורה חלדה מלעסוק בנושא העבודה הזרה (הנידון בפרקים ו-ח) והחלה לעסוק בדינים הקשורים לעבודת ה' ולמקום אשר יבחר. לכאורה, מיקומן של המצוות האלו אמור היה להיות לפני העיסוק בדיני העבודה המבטאים, כאמור, את הרחבתו של הדיבר "לא תשא את שם ה' א-להיך לשווא". מיקומן אחר העיסוק בדיני העבודה מעורר תמיהה עמה מתמודד איל במאמרו.

צמח דוד שלוס בוחן את מיקומן של המצוות העוסקות באיסורי גדידה וקרחה על מת (יד, א-ב). בנוסף הוא בוחן גם את הפרשות הסמוכות למצוות אלו כמו המצוות העוסקות בדיני עבודה זרה בפרק לפני כן, וכן בדיני מאכלות אסורים המובאים אחר כך (שם, ג-כא). צמח מבאר את מהותן של המצוות הללו, את הקשר הפנימי הקיים ביניהן ואת זיקתן לדיברות החופפים אותן.

יצחק שיזגל עוסק במגוון פרשות הנמצאות בטווח יד,כב – טו, כג. פרשיות אלו עוסקות בדיני מעשר שני, מעשר לוי, שמיטת כספים, מצוות הלוואה, מצוות הענקה לעבד או לאמה עבריה והבכור. יצחק מציע סדר פנימי לפרשות הללו ומסביר את קישורן לדיבר הסמוך אליהן "שמור את יום השבת לקדשו".

 

במאמרים הבאים בחוברת, מלבד העיסוק בגושי מצוות אשר קישורם לאחד מן הדיברות בעשרת הדיברות דורש הסבר, יש עיסוק במצוות חריגות אשר נמצאות בתוך גוש מצוות בעל נושא מוגדר.

אביאל רוזנברג בוחן את מיקומן של המצוות העוסקות באיסורים לשים אשרה אצל מזבח ה' ולהקים מצבה לשמו (טז, כא-כב). אביאל בוחן את שורש האיסור באשרה ובמצבה דרך עיון בפרשנות הראשונים והאחרונים, ומגיע למסקנה בדבר שיבוצן של מצוות אלו בתוך גוש המצוות העוסק בשמיעה לבעלי הסמכויות בעם.

דוד בן מיכאל דן במיקומן של מצוות המעבר בין המצוות המפרטות את הדיבר "לא תרצח" לבין המצוות המפרטות את הדיבר "לא תנאף" (כא,יא– כב ,יג).תחילה עוסק דוד בקישורן של המצוות אלו לאלו, ואחר כך הוא דן בזיקתן של מצוות אלו לשני הדיברות החופפים אותם.

גלעד שטרן בוחן את פשר מיקומן של מצוות חריגות בתוך גוש המצוות השייך לדיבר "לא תגנֹב". במאמר פורש גלעד את פירושיהם של מפרשי המקרא, הראשונים והאחרונים, בדבר הסדר שיש במצוות אלו. כמו כן, הוא מציע הבנה חדשה בדבר חלוקה אפשרית של המצוות הללו לתחומים שונים, חלוקה אשר מאפשרת לראות בכמה מצוות מתוך גוש המצוות הזה הרחבה של דיבר נוסף מעשרת הדיברות חוץ מן הדיבר "לא תגנוב".

 

 

 

 

 

אלו המצוות החריגות שבחרנו לעסוק בהן, אולם המעיין בנאום המצוות ימצא כי קיימים כמה מצוות אליהן לא התייחסנו בחוברת זו. תקוותי שהקריאה ברשימת המאמרים תעודד את הקוראים לעיסוק במיקום יתר המצוות החריגות בנאום המצוות, אשר יוביל למסקנות בדבר קישור החריג לגוש המצוות הסמוך אליו. עיסוק זה ימשיך וישלים את האמור בחוברת זו, וכך תיווצר תמונה שלמה.

 





[1] כל הפנייה שניתנה במאמרים בחוברת זו לא ציון שם הספר, מפנה לספר דברים.


[2] משנתו של הרב יואל טרם פורסמה כחיבור בפני עצמו, אך נכתבה בהשראתה חוברת הדרכה ללימוד ספר דברים בשם "אלה הדברים" (הצעה ללימוד ספר דברים, בהנחיית הרב יואל בן נון, מאת: יהודה גבריאלי ושרה גבעון ,הוצאת מתנ"ס בנימין- המרכז הפדגוגי, תשמ"ה) סיכומה המקוצר רואה אור לראשונה בחוברת זאת בהסכמתו ואישורו לדברים המפורסמים בשמו בחוברת.


[3] תופעה זו בנאום המצוות הובאה גם על ידי הרב מרדכי ברויאר במאמרו "לימוד פשוטו של מקרא - סכנות וסיכויים" (הובא בכתב העת "מעיין" כרך יח גליון ג, (תשל"ח) עמוד 10). אולם במסגרת התאמת המצוות בנאום המצוות לדיברות הרלוונטיות הלכנו בדרכו של הרב יואל בן נון. הרב ברויאר טוען כי לגוש המצוות העוסק בהלכות הקשורות למזבח למקדש ולמקום ה"נבחר" אין הקבלה בעשרת הדיברות, אלא הן הוסמכו מסיבה אחרת.הרב בן נון לעומתו שואף למצוא אזכור בדיברות גם למצוות אלו, כפי שנראה בטבלה המוצגת במאמר זה.


[4] עיין בשמות כ פסוק כא בו מצוין כי הקרבה על גבי המזבח פירושה אזכרת שם ה'.


[5] פעם אחת בפרק כג, פסוקים י- יט ובפעם השנייה בפרק לד פסוק יח- כו.


[6] גבי חג הפסח ראה האמור בפרק טז פסוקים א,ג, ו. גבי חג השבועות ראה פרק טז, פסוק יב. וגבי חג הסוכות ראה ויקרא פרק כג פסוק מג. להרחבה בנושא זה ראה מאמרו של הרב יואל בן נון "זכור ושמור בדבור אחד נאמרו" באתר http://www.ybn.co.il/mamrim/m31.htm.


[7] אמנם פסוק זה נאמר בקשר לחג השבועות, אבל הוא רלוונטי גם לחג המצות וחג הסוכות בהם יש עליה לרגל וזאת משום שנאמר בו "ושמחת לפני ה' א-להיך....במקום אשר יבחר ה' א-להיך לשכן שמו שם". וראה עוד רמב"ם הלכות חגיגה ב, יד.


[8]ראה משלי פרק א פסוק ח.


[9] עבודה נוספת בתחום זה נעשתה על ידי הרב ברוך קהת, ראו מאמרו "פרשיות שאינן במקומן בנאום המצוות" מגדים מב, (תשס"ה), עמ' 33-27.


[10] על פי הנאמר בסנהדרין לא, א.


 

 

בית המדרש