ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

כי שמה אלוהים - בפרטים הקטנים

ע"י: אריאל טוכפלד

מדוע צריך את נס קריעת ים סוף? האם המטרה של קריעת ים סוף - הבהרה למצרים שהקב"ה הוא הא-ל האמיתי - לא מולאה כבר בכל הנסים שכבר נחתו על ראשם של המצרים בעשר המכות, ובראשם מכת בכורות? מאמר המנפץ מספר מיתוסים בפרשה ומסביר כי ניתן לפגוש את ה´ בפרטים הקטנים ולא בנסים הגדולים.

גזירת שיעבוד מצרים הייתה בברית בין הבתרים. אברהם אבינו קיבל התגלות א-לוהית שבתוכה הבשורה הקשה על גורל צאצאיו:

 

וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה: וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל: וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה: וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה:

(בראשית טו, יג-טז)

 

בשום מקום לא נאמר שתהליך הגאולה יהיה מתוך ניסים גדולים. התורה רק מציינת את העובדה שעם ישראל יצא ברכוש גדול ושהמשעבדים ידונו על ידי הקב"ה. בסופו של דבר התגלגל הדבר שהגוי ששעבד את עם ישראל היה מצרים, שהעבודה הייתה עבודת פרך, שהעינוי היה הריגת הבנים, שהקב"ה דן את מצרים בעשר המכות ושהיציאה ברכוש גדול הייתה בזכות כך שהקב"ה נתן את חן העם בעיני המצריים, והם השאילו להם כלים רבים.

כל אחד מהדברים הללו אינו ברור מאליו: כל עם יכול היה להיות המשעבד, ומצרים עשו זאת; העבודה יכלה להיות עבודת עבד רגילה; העינוי יכול היה להתבטא בקושי גדול ולא בהרג; הקב"ה יכול היה לדון במכה אחת גדולה, או בנס אחד שיביא את ישראל לקבלת התורה; היציאה ברכוש גדול אפשרית בנס נוסף מן השמים או בקבלת השכר של שנות העבדות על ידי המשעבדים ברצונם.

בפרשתנו אנו נמצאים כבר בשלב שלא נוגע לברית בין הבתרים. בשום מקום בברית בין הבתרים לא נאמר שהקב"ה רוצה להרוג את הצבא של המשעבדים או שצריכים להיות שם ניסים גדולים. יתרה מכך, לא נכתב שהעם המשעבד צריך לדעת שהקב"ה הוא א-ל האמת, כפי שהקב"ה מציב את מטרת הכבדת לב פרעה כדי שירדוף אחרי עם ישראל לתוך הים: "וְחִזַּקְתִּי אֶת לֵב פַּרְעֹה וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי אֲדֹ-נָי וַיַּעֲשׂוּ כֵן" (שמות יד, ד).

בפרשת וארא, לפני שהקב"ה שולח את משה להוציא את בני ישראל ממצרים, הוא מציב מספר מטרות לשליחות:

 

אַתָּה תְדַבֵּר אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָּ וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יְדַבֵּר אֶל פַּרְעֹה וְשִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ: וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְהִרְבֵּיתִי אֶת אֹתֹתַי וְאֶת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵכֶם פַּרְעֹה וְנָתַתִּי אֶת יָדִי בְּמִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת צִבְאֹתַי אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בִּשְׁפָטִים גְּדֹלִים: וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי אֲדֹ-נָי בִּנְטֹתִי אֶת יָדִי עַל מִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם: וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֲדֹ-נָי אֹתָם כֵּן עָשׂוּ:

(שמות ז, ב-ו)

המטרות הן: 1. פרעה ישלח את ישראל מארצו. 2. הקב"ה ירבה את האותות על ידי הכבדת לב פרעה. 3. עם ישראל יצאו בשפטים גדולים – בניסים גדולים. 4. מצרים ידעו שהקב"ה הוא הא-ל. התורה מעידה שמשה ואהרון עשו את דברו של ה' בדיוק כמו שציווה אותם. נראה שהמשך הכתוב הוא הפירוט כיצד משה ואהרון עשו זאת.

אם כן, יש לשאול מדוע צריך את נס קריעת ים סוף? האם המטרה של קריעת ים סוף - הבהרה למצרים שהקב"ה הוא הא-ל האמיתי - לא מולאה כבר בכל הניסים שכבר נחתו על ראשם של המצרים בעשר המכות, ובראשם מכת בכורות?

הנצי"ב קובע בפירושו "העמק דבר" קביעה חד משמעית, שבכל עשר המכות עדיין לא הייתה הבהרה חד משמעית שאל האמת הוא הקב"ה. דבר זה נעשה רק בקריעת ים סוף. ככל הנראה קביעה זו מבוססת על כך שהמכות נחתו בעיקר על ראשי העם, על פרעה ועבדיו. כמו כן, מעשי ניסים יכלו להיות כשפים שונים של אנשים בתוך מצרים. דווקא בתוך הארמון של פרעה ידעו כולם שהקב"ה עושה את הניסים הללו. המצרי הפשוט לא ידע את הדיאלוג המופיע בתורה המלמד שהחרטומים לא הצליחו לייצר כינים, או שהם חטפו על בשרם את מכת שחין. גם העובדה שמשה רבנו נותן מועד לתחילת המכות או לסיומן, והזמן הזה התרחש במדויק, לא הייתה ידועה לעמך מצרים, אלא רק לבאי בית המלך. השאלה איזה אל הביא על מצרים את המכה לא הטרידה, כמו השאלה איך נפטרים כבר מהמכה הקשה הזו, ואיך שורדים אותה.

גם הידיעה שלהם שלאחר שנות דור בהן לא ברח עבד ממצרים עם שלם עשה זאת לא צריכה להביא אותם לאמונה בקב"ה. ראשית, יחד עם בני ישראל עלו גם ערב רב, כך שהמצרים יכלו לראות זאת כנפילה מוחלטת של הגבולות, ולאו דווקא יציאה של עם ישראל. שנית, גם אם הם ידעו שזו יציאה של עם ישראל בלבד, טבעי שעל רקע המכות שנחתו על מצרים יהיו אנשים שידעו איך לנצל את השעה לצורך בריחה. וכך יכול להיות שכל ישראל ברחו, והדבר לא מחייב את הקביעה שזה נעשה על פי ה'.

רק קריעת ים סוף הביאה באופן מוחלט לביסוס העובדה שא-לוהי העברים הוא זה שגרם למכות הללו. כאשר המצרים רואים שהצבא החזק בעולם באותה התקופה יוצא למלחמה, וטובע בעוברו בתוך הים ביבשה, ובמקביל עם שלם של יותר ממיליון בני אדם, כולל נשים, זקנים וילדים, עובר בבטחה וממשיך בהליכתו למדבר. הידיעה הזו מחייבת את ההבנה שהא-ל של העבריים הוא זה שגרם לכך. דווקא על ידי קריעת הים, קליטת האבנים על ידי הענן, המום המצרים והתפרקות הרכבים שלהם, מתגלה למצרים ולעולם כולו ששומעים את הסיפור הזה שהקב"ה הוא א-ל האמת, ושעם ישראל זכה בכך שהקב"ה הוא מלכם. הקב"ה מבקש את ידיעת העמים כולם שהוא א-לוהי האמת. העובדה הזו מעניקה כבוד לעמו, ונותנת לו את כבודו.[1]

אנו למדים מכך שני עקרונות משמעותיים בעבודת ה':

א.      הקב"ה לא כותב דברים מיותרים בתורה, ולכל מעשה ומעשה יש את החשיבות והמשמעות שלו. סיפור יציאת מצרים וההליכה במדבר הוא מכלול של פרטים שלכל אחד מהם חשיבות בהנחלה לעם ישראל את עקרונות ניהול ה' את עולמו. לא היינו יכולים לדעת את הדברים הללו בלי כל הסיפורים כולם, על כל פרטיהם. כמו כן, ההלכה מורכבת מפרטי פרטים רבים ומגוונים הנוגעים לכל אורחות חיינו. הקב"ה מבקש ללמד אותנו שלכל פרט ופרט יש חשיבות, ואסור לנו לזנוח את הפרטים ואת משמעותם על ידי יצירת כללים שימחקו אותם. אם ניתן לתרגם זאת למושגים חברתיים יותר: יש צורך שבעבודת ה' שלנו נבין את המורכבות שיש בכל אחד ובכל מעשה, וננסה לראות את הייחודיות שלו ואת התרומה שלו לעולם.

ב.      העולם כולו צריך לדעת את ה'. עם ישראל מהווים השגרירים שלו בעולם, ועליהם מוטלת אחריות כבדה ביותר להיות מייצגי דעת ה' כיצד צריך העולם להתנהל. המשמעות של קיומו של הקב"ה מתבטאת בכך שיש אדם שעובד אותו, ושיש לו עם שמנסה להידבק בו. כדי להצליח במשימה זו עלינו ללמוד יותר את התורה שנתן לנו, להתקרב אליו ולחכות את מעשיו כפי שהנחילו לנו חכמי ישראל בכל הדורות. הצלחת המשימה שלנו משמעותה הנחלת שם ה' לעולם כולו, והיות בית המקדש מקום שכל האומות נוהרים אליו.

שנזכה לתקן עולם במלכות ש-די על ידי לימוד ויישום כל הפרטים שהקב"ה הנחיל לנו.





[1] יש לציין על רקע זה את דברי הרמב"ן באיגרת, שמטרת מעמד הר סיני היא הנחלת העולם את הידיעה שיש נבואה בעולם. כל השלבים הקודמים בתהליך הגאולה יכלו להיפטר על ידי חלומות או מעשי קוסמות שונים שנעשו בידי א-לוהי ישראל. רק לאחר שכולם שומעים את קולו של הקב"ה מדבר עם משה, מבינים כולם שנבואה היא מציאות אפשרית וקיימת.


 

 

בית המדרש